ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

 

===שלהי חייו===

 

המתיחות הפוליטית באירלנד נמשכה, וג'ורג' הביע בפני ראש הממשלה [[לויד ג'ורג']] את מחאתו לנוכח פעולות תגמול והרג בחסות הממשלה{{הערה|סינקלייר, עמוד 114 וניקולסון, עמוד 347}}. בשלהי [[1922]] חולקה אירלנד והוקמה [[מדינת אירלנד החופשית]], ולויד ג'ורג' כבר לא היה ראש הממשלה. בין 1922 ל-[[1929]] אירעו חילופים רבים בממשלה, כאשר ב-[[1924]] מינה ג'ורג' את ראש הממשלה הראשון מטעם [[הלייבור]], [[רמזי מקדונלד]], אך ממשלת המיעוט שהוקמה על ידו שרדה במשך פחות משנה. במהלך [[השביתה הכללית בבריטניה (1926)|השביתה הכללית]] ב-[[1926]] ייעץ ג'ורג' לממשלתו של [[סטנלי בולדווין]] לא לבצע פעולה שתלהיט את הרוחות{{הערה|ניקולסון, עמוד 419}}, ופעל באופן חריג למעמדו כשהביע דעה חיובית על השובתים, קרא להם "מהפכנים", ואף אמר "נסו לחיות עם המשכורות שלהם לפני שתשפטו אותם"{{הערה|סינקלייר, עמוד 105}}. ב-[[1926]] אירח ג'ורג' בלונדון את [[ועידת האימפריה]], בה הכירה [[הצהרת בלפור (1926)|הצהרת בלפור מ-1926]] בגדילת הדומיניונים הבריטיים והפיכתם לקהילות עצמאיות עם ממשל עצמי בתוך האימפריה הבריטית, שוות מעמד, ובכך שבשום מצב לא תהיה אחת מהן כפופה לשנייה. ב-[[1931]] קבע [[חוק וסטמינסטר]] את מעמדו של ג'ורג' כ"סמל ההתאגדות החופשית של חברי חבר העמים והמדינות הבריטי". החוק קבע גם כי "כל שינוי בחוק הנוגע לירושת הכתר הבריטי או התארים והסמלים המלכותיים" יהיה זקוק להסכמת ה[[פרלמנט]]ים של הדומיניונים ולהסכמת הפרלמנט היושב בווסטמינסטר, שאינו יכול לקבוע חוקים עבור הדומיניונים אלא בהסכמה.