גלות בבל – הבדלי גרסאות

בתעודות הארכאולוגיות שנמצאו בבבל לא נמצא מידע רבהרב בנושא הנהגת הקהילה, ועיקר התובנות נגזרות מהתיאור המקראי ומהיכרות היסטוריונית עם מבנה החברה והממסד הבבלי והפרסי. מכלל המידע נראה שבקרב קהילת הגולים היהודאיםהיהודים בבבל פעלו מספר מסגרות רשמיות ולא רשמיות של הנהגה. ישובם של הגולים בריכוזים הומוגניים יחסית בוודאי סייעה בשימור הנהגה וחיים קהילתיים שבאו ליד ביטוי מאוחר בהתארגנות לשיבת ציון.

בספר יחזקאל מוזכרים "זקני ישראל" בבבל{{הערה|{{תנ"ך|יחזקאל|כ|א}}}}. מוסד זה של מועצת מנהיגי קהילה מוכר בהיסטוריה היהודית, אולם היה נהוג ומקובל גם בשאר הממלכות באזור (מוכר כ-Shibuti{{הערה|Nahum Sarna, '''Explorin Exodus''', Schoken Books, New York, 1986, p. 53}}). כלומר, יש יסוד להניח שהשלטון הבבלי עצמו קיבל את הלגיטימציה של הסמכות הקהילתית של מוסד זה. יתרה מזו, בבבל, חלק מההרכבים המשפטיים המקומיים בממלכה נוהלו בהשתתפות זקני עדה אלו ולהשפעתם המעשית היה תוקף שלטוני וסביר שנוהג זה לא היה שונה לגבי אוכלוסיית הגולים היהודאיםהיהודים{{הערה|[http://www.sbl-site.org/assets/pdfs/pubs/061535P-front.pdf הקדמה לספר על פעילות בתי המשפט בבבל, עמ' 10.]}}{{הערה|[http://iowp.univie.ac.at/sites/default/files/IOWP_Jursa_NeoBabylonianEmpire.pdf Michael Jursa, "The neo-Babylonian empire", version 1, '''IOWP''', p. 19]}}.

במקרא, יש אינדיקציות לא מעטות לכמיהת הגולים לציון, השאיפה לגאולה והחתירה להמשך חיים יהודיים כפי שמשתקף ב[[ספר יחזקאל]]. המטען הרוחני העשיר עמו הגיע עזרא ליהודה בוודאי מחזק תחושה זו. עם זאת, בתעודות הארכאולוגיות, נושא זה מופיע רק במרומז. על שמירת הזהות היהודית ניתן ללמוד מרצף מתן השמות היהודאיםהיהודים לבני המשפחות לאורך לפחות ארבעה דורות, העובדה שלא נמצאו תעודות שנחתמו בימי חג יהודייםיהודים ואף טענה שחישוב תאריכים מעלה שגם לא נחתמו מסמכים בימי [[שבת]].

אין בתעודות הארכאולוגיות סימנים ליציאת אנשים ליהודה בתקופת שיבת ציון (445-538 לפנה"ס), אולם נמצאו לפחות שני יהודאיםיהודים אשר שמם מרמז על כמיהה לציון ולעליה אליה: