יחסי אלבניה–ישראל – הבדלי גרסאות

היחסים בין שתי המדינות החלו עוד בשנת [[1949]], זמן קצר לאחר הקמתה של מדינת ישראל, בשעה שאלבניה הכירה בישראל כמדינה עצמאית. להכרה המיידית בישראל תרמו היחסים החמים בין בני העם האלבני ל[[יהדות אלבניה|קהילה היהודית באלבניה]] לאורך ההיסטוריה. ב-1937 כללה קהילה זו כ-300 חברים. יחסים אלו באו לידי ביטוי במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], בשעה שאלבניה נכבשה על ידי [[מדינות הציר]]. לכל אורך מלחמת העולם ובתקופת [[שואת יהודי אלבניה]], העם האלבני לא הסתפק רק בהגנה על יהודי מדינתו, אלא אף סיפק סיוע ומסתור ליהודי המדינות השכנות. חרף דרישה חוזרת מטעם שלטונות [[גרמניה הנאצית]], הממשל האלבני סירב בתוקף למסור לידיו מידע אודות הקהילה היהודית באלבניה, מידע אשר היה עלול להביא לסופה של הקהילה. לחלופין, האלבנים, בסיוע גורמים רשמיים בממשל, סיפקו ליהודי מדינתם, וכן לפליטים יהודים מהמדינות השכנות, מסמכים מזויפים אשר העידו על מוצא לא יהודי. למעשה, לכל אורך המלחמה, קיים תיעוד רק על משפחה יהודית אחת אשר גורשה ונרצחה על ידי כוחות הכיבוש הנאצי, כאשר על פי מסמכים רשמיים, כ-1,200 יהודים, ממוצא אלבני ולא אלבני, הוסתרו במהלך המלחמה על ידי משפחות אלבניות. הסיוע האלבני לבני הקהילה היהודית הביא לכך שבסופה של מלחמה העולם השנייה, אלבניה הייתה המדינה האירופאית היחידה שנכבשה על ידי מדינות הציר, בה מספרם של היהודים עלה ביחס לתקופה שטרם המלחמה{{הערה|1=[http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/besa/introduction.asp בסה: מילה של כבוד. מוסלמים אלבניים שהצילו יהודים בשואה], באתר [[יד ושם]]}}{{הערה|1=[http://archive.adl.org/PresRele/HolNa_52/4963_52.htm Muslim Family Who Hid 26 Jews in Albania from the Nazis Honored by ADL]}}.