מרד טמבוב – הבדלי גרסאות

'''מרד טמבוב''' (ב[[רוסית]]: '''Тамбовское восстание''', וכן "אנטונובשצ'ינה" על שם אחד ממנהיגיו) היה [[מרד]] עממי נגד השלטון [[סובייטים|הסובייטי]] שהתרחש בשטח [[מחוז טמבוב]] במהלך [[1920]]–[[1921]] בתגובה [[הלאמה|להלאמת]] [[יבול]] במסגרת ה[[קומוניזם מלחמתי|קומוניזם המלחמתי]]. היה זה המקרה הראשון בהיסטוריה בו [[נשק כימי]] נוצל לדיכוי מרד של אוכלוסייה [[אזרח]]ית.

במחצית השנייה של אוגוסט 1920 במספר כפרי המחוז סירבו איכרים להעביר את הדגנים ליחידות איסוף שבאו מטעם הממשל. במספר כפרים החלו בהריגת חברי המפלגה הקומוניסטית, עובדי [[צ'קה]] ופקידי ממשל. במהירות רבה ההתקוממותהתפשטה התרחבהההתקוממות ובכל הכפרים מורדיםהמורדים חיסלוחוסלו נציגי ממשלהממשל והוכרזה אי-הכרה בממשל המרכזי.

ב-[[21 באוגוסט]] הנהלת ועד המפלגה של המחוז הקימה מטה חרום והכריזה על מצב מיוחד במחוז, אך השליטה על המצב כבר אבדה. אף על פי שצבא הצליח להסב אבידות גדולות למורדים ושליטה בערי המחוז הייתה בידי הממשל המרד בכפרים נמשך. ב-[[31 באוגוסט]] ראש הממשל המקומי אלכסנדר שליכטר בראש כוח צבאי משמעותי ניסה לסיים את המרד,מרד אך נכשל ונמלט בחזרה לעיר [[טמבוב]].

באוקטובר 1920 [[ולדימיר לנין]] העניק ל[[פליקס דזרז'ינסקי]] אחריות לדיכוי המרד. לקראת [[15 באוקטובר]] 1920, הצבא האדום אזרבאזור חוזק עד ל-5.5 אלף חיילים.

לקראת פברואר 1921 המרד היה בשיאו. הכוחותכוחות המזוינים של המורדים הגיעו לכ-50 אלף, הם השתלטו על מחוז טמבוב כולו, למעט ערים מרכזיות, ועמדו בלחץ [[הצבא האדום]] שכוחותיו באזור עלו לכ-11,600 חיילים. ב-[[6 בפברואר]] 1921 נשלחה לטמבוב ועדה מיוחדת בראשות [[ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו]] לבדיקת המצב. ב-[[12 בפברואר]] חובת העברת הדגנים לממשל בוטלה, למורדים מן השורה הוכרזה חנינה בתנאי שהם ימסרו את נשקם ומקום מסתור של מפקדי המרד. כתוצאה מכך חלק מהאיכרים החלו לנטוש את המורדים. ב-[[21 בפברואר]] ראשי המורדים הודו בכך שבקרב המורדים מורגשת ירידה במוטיבציה ופחד.

המצב השתנה לחלוטין עם סיום הלחימה באזור [[חצי האי קרים]]. הדבר איפשר ל[[הצבא האדום|צבא האדום]] להעביר לאזור תגבורות משמעותיות. מ-[[21 במרץ]] ועד [[5 באפריל]] 1921 הוכרזה תקופה אחרונה בה מורדים היו יכולים למסור את הנשק. ב-[[27 באפריל]] לאזור הגיע [[מיכאיל טוכאצ'בסקי]] שהועמד בראש הפיקוד הצבאי, איתו הגיעו [[איהרונים אובורביץ']] ו[[גריגורי קוטובסקי]]. טוכאצ'בסקי קיבל פקודה לסיים את הפעולות לדיכוי המרד תוך חודש. לקראת מאי 1921 [[הצבא האדום]] ריכז באזור 43 אלף חיילים.

ב-[[25 במאי]] 1921 חטיבת פרשים בפיקוד [[גריגורי קוטובסקי]] הסבה אבידות גדולות ל-2 גדודי המורדיםמורדים ומפקדםומפקדיהם נהרגו. בעקבותכתוצאה קרבותמהקרבות שנמשכו ממה-[[28 במאי]] ועד ל-[[7 ביוני]] 1921 חדלה הארמייה השנייה של המורדים בפיקוד אנטונוב הפסיקה להתקייםמלהתקיים. לאחר מכך, נמנעה הארמייה הראשונה נמנעה מלהיכנס קרבלקרב גדול.

ב-[[11 ביוני]] 1921 פרסמה הוועדה בראשות [[ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו]] פרסמה צו לפיו הממשל החל בפעולות ענישה נגדכנגד משפחות המורדים. בהתאם לצו זה, היה ניתן להוציא להורג חשודים ובני משפחה של חשודים בהסתרת המורדים. ב-[[12 ביוני]] 1921 פורסם צו על שימוש בנשקב[[נשק כימי]] נגדכנגד המורדים המסתתרים ביערות. השיטהבשיטות עלשל ריכוז משפחות המורדים במחנות מעצר, לקיחות בני ערובה והריסה טוטאלית של כפרים המורדיםמורדים קיבלהנעשה שימוש נרחב. בהתאםעל להערכתפי היסטוריוניםהערכות ההיסטוריונים, סבלו מפעולות הדיכוי סבלו עד כ-50 אלף איכרים שלא השתתפו במרד.

ביולי 1921 פרסמה הנהגת המרד פרסמה צו לפיו על המורדים לעבור לפעולות פרטיזניות או לחזור לבתים. פעולות מזוינות נמשכו עד לקיץ [[1922]]. ב-[[16 ביולי]] 1922 [[מיכאיל טוכאצ'בסקי]] דיווח על דיכוי המרד וחידוש השלטון הסובייטי ברחבי המחוז.

* [http://russia.tv/brand/show/brand_id/10393 סרט משנת 2007 על המרד] {{רוסית}}

* [http://www.tmbv.info/index.php?option=com_content&view=article&id=6774&catid=356&Itemid=577 פקודות ודיווחים על ניצול נשק כימי] {{רוסית}}

* [http://www.rummuseum.ru/lib_s/senn00.php תיאור מפורט של מהלך המרד] {{רוסית}}