הבדלים בין גרסאות בדף "קלף (יהדות)"

הוסרו 10 בתים ,  לפני שנתיים
מ
אחידות במיקום הערות שוליים
מ (שינוי סדר הפרקים (בוט סדר הפרקים))
מ (אחידות במיקום הערות שוליים)
תגיות: צ'קטי גרשיים שגויים
'''קלף''' הוא [[עור (חומר גלם)|עור]] [[בהמה]] [[טומאה וטהרה|טהורה]] המשמש לכתיבת [[ספר תורה|ספרי תורה]], [[תפילין]] ו[[מזוזה|מזוזות]] - ראשי התיבות של '''סת"ם''' - '''ס'''פרי תורה, '''ת'''פילין, '''מ'''זוזות. כמו כן [[מגילת אסתר]] יש לכתוב על קלף. על פי ההלכה כתבי קודש אלה חייבים להכתב על עור בהמה{{הערה|{{בבלי|שבת|קח|א}}.}} מעובד{{הערה|{{בבלי|גיטין|מה|ב}}.}} ב[[עפץ|עפצים]]{{הערה|{{בבלי|שבת|עט|א}}.}}.
 
על פי התלמוד ישנם שלושה סוגי קלפים לכך, "גוויל" {{אנ|Gevil}} הוא העור השלם, ועליו יש לכתוב רק ספרי תורה, בנוסף ניתן להפריד מהגוויל שתי שכבות, השכבה הדקה '''קלף''' המשמש לכתיבת תפילין, והשנייה '''דוכסוסטוס''' {{אנ|Duchsustus}} משמש לכתיבת מזוזות. בסביבה יבשה מתאימה (או ב[[ספר תורה#צורת ספר התורה|תיק]]) עשויים כתבים על גוויל, קלף או דוכסוסטוס להישמר אלפי שנים.
 
כיום ספרי תורה, תפילין ומזוזות נכתבים על עור שעבר עיבוד בסיד ומלח בלבד, ואז שוייף מצידו הפנימי, כך שנותר רק קלף.
==אופני העיבוד==
[[קובץ:עכו ספר תורה המיוחס לרמחל.JPG|ממוזער|ספר תורה המיוחס ל[[רמח"ל]] כתוב על גוויל מעובד בעפצים]]
על פי המדרש, בעבר היו מעבדים עורות על ידי [[צואה|צואת]] [[כלב]]ים{{הערה|ראהראו '''ילקוט שמעוני''', ספר שמות, פרק י"א, רמז קפ"ז- "כלבים כתיב בהן: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד, אלא שזכו לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפילין ומזוזות."; [[מסכת כלה]] ריש פרק ז,}}, בתקופת ה[[ראשונים]] נחלקו אם מותר לעבד בצואת כלבים, סביב הטיעון שאין לעבד בדבר שאינו [[כשרות|כשר לאכילה]]{{הערה|דעת [[ראב"ן הירחי]] להתיר, לעומת חכמי אראגון שאסרו. ראהראו בשו"ת [[מנחת יצחק]] חלק ט אות ב'}}.
 
===עיבוד בעפצים===
על פי התלמוד יש לעבד את עור הבהמה לאחר ההפשטה ב[[קמח]] שעורים, [[מלח (כימיה)|מלח]] ו[[עפץ|עפצים]]{{הערה|ראהראו {{בבלי|שבת|עט|א}}.}}, ולאחר העיבוד מתקבל עור עבה המכונה "גוויל", ואפשר להפיק ממנו "קלף" ו''דוכסוסטוס'' על ידי קילוף השכבה העליונה של העור ([[אפידרמיס]]) מן השכבה הבשרנית. החלק הנקלף נקרא ''קלף'' ושאר העור נקרא ''דוכסוסטוס{{הערה|ישנה מחלוקת בין הפוסקים איזו מהשכבות היא קלף ואיזו דוכסוסטוס. לפי ה[[רמב"ם]] דוכסוסטוס הוא השכבה החיצונית, וקלף הוא השכבה הפנימית ({{משנה תורה||תפילין ומזוזה וספר תורה|א|ו}}), לשיטת ה[[שולחן ערוך]] ההפך הוא הנכון ({{שולחן ערוך|אורח חיים|לב|ז}}).}} צורת ההפרדה בין הקלף לדוכסוסטוס נשכחה במהלך הדורות, וכיום משתמשים רק בגוויל בלבד.{{הערה|ראהראו שיטת קילוף באתר [http://tephillin.com/%D7%94%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%9C%D7%A3-%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F/ "תפילין כהלכה"].}}.
 
המעבדים לפי שיטה זו כיום מוסיפים לפני העיבוד [[סיד]] וצואת יונים{{הערה|ראהראו בהרחבה, משה צארום, כשרות הגויל בימינו מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}} כדי להסיר את השיער, לאחר מכן משרים את העור במי מלח למשך כשלושה ימים, ובמי קמח שעורים מלא למשך כעשרה ימים, ובמשרת עלי [[אוג הבורסקאים]] משמש כעפצים{{הערה|על השימוש בו ראהראו [[זהר עמר]], אוג הבורסקאים בעת העתיקה. ישראל עם וארץ (תש"ן-תשנ"ג) עמודים 191-198.}}.
ישנה מחלוקת אם מותר לשייף מעט את הגוויל מצד הבשר, או שמא על ידי כך איננו נחשב גוויל{{הערה|ראה,ראו יעקב כהן, קובץ ויען שמואל חלק ז, הוצאת כיסא רחמים בני ברק תשס"ד עמודים קסב-קעד. ולעומתו משה צארום, כשרות הגוויל בימינו. מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142}}.
 
===עיבוד בסיד===
החל מתקופת ה[[גאונים]], החלו להשתמש בסוג קלף אחיד לכל כתבי הקודש, קלף שעובד בסיד ומלח בלבד, ו[[ליטוש|שיוף]] בצידו הפנימי{{הערה|כלומר לא חולקים אותו לשניים, אלא מגרדים את הגוויל מצד הבשר עד שנשאר הקלף בלבד.}}, כדי להכשירו לכתיבה בצד זה. סוג זה נקרא בלשון הגאונים 'רק' או 'ריק'.
 
לדעת [[פירקוי בן באבוי]] הסיבה לכך החלה בתקופת [[האימפריה הרומית]] שאסרו על היהודים שימוש בכתבי הקודש, ובכך נשכח צורת העיבוד המובאת בתלמוד, לאחר [[מוחמד#התפשטות האסלאם|התפשטות האסלאם]] השתמשו הסופרים בקלפים שקנו מהערבים, שהיו מעובדים רק במלח וסיד, {{ציטוט|ובכל ספרים ראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב בריק זה אלא משנים מועטים מפני שמנהג שמד הוא שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה וגנזו כל ספרי תורה מפני שהיו שורפין אותן וכשבאו ישמעלים לא היו להם ספרי תורה ולא להם סופרים שיש בידם הלכה למעשה כיצד מעבדים את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורה, והיו לוקחין 'ריק' מן הגויים שעשו לכתוב בהם עבודה זרה, והיו כותבים ספרי תורה ומחזורין מפני שהוקל עליהם בדמו ובכתבו|מקור=פרקוי בן באבוי, גנזי שכטר עמוד 560}}
[[רב נטרונאי גאון]] הביא את דעת [[רב משה גאון]] שהתיר סוג עיבוד זה, ואף ציין שרוב הציבור סומכים על היתר זה מפני "שאין מי שיודעים לעשות אותו גויל כתקנו" ו"עת לעשות לה' הפרו תורתך". דברי רב משה גאון הובאו בעוד מקומות בספרות הגאונים. לדעת הרבה גאונים{{הערה|מהם [[רב האיי גאון]] (אוצר הגאונים מסכת גיטין עמוד 92), תשובת הגאונים הרכבי סימן סג.}} והרמב"ם עיבוד זה הוא פסול{{הערה|ראהראו תשובת הרמב"ם סימן קס"ב (מהדורת בלאו)}}.
 
[[רבינו תם]]{{הערה|תוספות על {{בבלי|גיטין|יא|א}} ובהרחבה בספר מחזור ויטרי}}, התיר לכתחילה לכתוב בסוג עיבוד זה שלדבריו עדיף על העיבוד שנעשה בעפצים, כמו כן לדבריו אין חובה לעבד בעפצים דווקא הוא מסתמך על דברי התלמוד ב[[מסכת מנחות]]{{הערה|{{בבלי|מנחות|לא|ב}}}} שאין צורך דווקא בעיבוד עפצים. {{ציטוטון|ונראה לי שהעור המעובד בעיבוד טוב כגון שלנו שהוא טוב ממלח וקמח ועפצים שהוא כשר ואין צריך עיפוץ...מכאן סמכתי להכשיר עיבוד שלנו וראייתי מהקומץ רבה}}, מקור נוסף מוצא ר"ת מדברי התלמוד במסכת גיטין{{הערה|{{בבלי|גיטין|יא|א}}}} שהעיבוד בעפצים גורם לקושי במחיקה, ולדברי ר"ת גם עיבוד בסיד גורם לקושי זה ולכן הוא מותר.
 
=== הבדלים בין קלף (של ימינו) לגוויל===
* צבעו של הגוויל תלוי בצורת עיבודו. רוב מעבדי העורות עושים שימוש ב[[אוג הבורסקאים]], הגורם לגוויל להיצבע בגווני [[חום (צבע)|החום]]{{הערה|ישנם שצבעו לאחר מכן את הגווילים בצבע אדום או צהוב. לחלופין על ידי צורת עיבוד שונה צבע הגוויל התקבל כלבן}}, ואילו צבעו של הקלף הוא [[בז']] [[אפור]] או [[לבן]].
* הגוויל כבד יותר מאשר הקלף, ודבר זה מתבטא בהולכה והגבהה של הספר תורה.
* קשה מאוד לתקן ספר תורה שנכתב בגוויל, ולאחר התיקונים נשארים סימנים לא אסתטיים{{הערה|וזה הסיבה גם למה צריך עיבוד ב[[שטר (משפט עברי)|שטרי ראיה]], כדי שיהיה 'כתב שאינו יכול להזדייף', ראהראו {{משנה|גיטין|ב|ד}}; {{שולחן ערוך|חושן משפט|מב|א}}.}}
* ישנם סוגי דיו שלא נמחקים מהגוויל גם אם שורים את הגוויל במים לכמה שבועות. מה שאין כן בקלף, שאם יירטב הקלף הדיו יתפשט וגם הקלף יתקלקל ויחזור להיות עור לא מעובד.
 
 
בקרב יהודי המזרח (עיראק, סוריה, טורקיה, יוון, מרוקו, תוניס ותימן) נהגו כדעת השולחן ערוך וכתבו ספרי תורה על גווילים, וכך גם ספרי התורה של ה[[ר"ן]] והרב [[יצחק אבוהב (גאון קסטיליה)|יצחק אבוהב]]{{הערה|אור תורה טבת תשנ"ו דף ש"ג}}.
כמו כן, הפוסקים מקרב [[יהדות המזרח]] סבורים שעדיף לכתוב גם כיום ספרי תורה על גוויל{{הערה|הרב [[בן ציון מוצפי]] [http://www.doresh-tzion.co.il/QAShowAnswer.aspx?qaid=126277 כאן], הרב [[יצחק רצאבי]] [http://www.maharitz.co.il/?CategoryID=293&ArticleID=942&SearchParam=%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9C ראהראו כאן]. ועוד}}.
 
לגבי כתיבת ספר תורה על גויל לבני אשכנז ישנם חילוקי דעות: לדעת הרב [[שלמה גאנצפריד]], לא נוהגים לכתוב ספרי תורה על הגוויל. אולם אם נכתב, ספר התורה כשר.{{הערה|כך גם דעת הרב [http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=112771 דוד לאו]}}.ישנה שמועה לפיה [[החזון איש]] סירב להתיר לכתוב ספרי תורה על גוויל{{הערה|אשר חנניה, שו"ת שערי יושר, כרך ב' יורה דעה סימן יז. בשאלה שנשאל על ידי אשר יאקב בעל מפעל לעיבוד עורות לסת"ם. ישנם שערערו על שמועה זו- אברהם צוויג, קנאת סופרים תרבה חכמה, ביתר עלית תשע"ז}}. מאידך לדעת הרב [[יוסף שלום אלישיב]] והרב [[חיים קניבסקי]], כיום שישנה אפשרות לעבד את הגוויל שיהיה נאה וקל, ישנה עדיפות לכתוב ספר תורה על גוויל.{{הערה|ראה ראו אברהם צוויג, קנאת סופרים תרבה חכמה, ביתר עלית תשע"ז. המאמר מובא גם [https://michel0527121320.wordpress.com/2015/06/21/%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%9C%D7%A1/ באתר זה] }}.{{ש}}
 
==גלריה==
==לקריאה נוספת==
* [[מנחם הרן]], '''מגילות הספרים בין קומראן לימי הביניים: עורות יהודיים ונכריים למיניהם ולתקופותיהם''', [[תרביץ]], נא (תשמ"ב), עמ' 347–382.
* [[משה צארום]], מסורה ליוסף כרך ה' עמודים 124-142{{הערה|המאמר מובא גם [https://michel0527121320.wordpress.com/2015/06/21/%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%9C%D7%A1/ באתר זה]}}
* הרב [[אריה גמליאל]], החיוב לכתוב ספר תורה גם בזמנינו על הגוויל ולא לכתוב על הקלף. זכור לאברהם (תש"ס-תשס"א) עמודים תרע"ו-תש"ב.