המשלחת הטראנס-אנטארקטית של חבר העמים הבריטי – הבדלי גרסאות

בתרגיל, שהתקיים ביולי 1956, על קרחון טסמאן, התהפך מטוס ה"אוטר" של המשלחת בנחיתה על תשלובת הגלגלים-מגלשיים שפותחה בשבילו, ולאחר שתוקן, הותקנו לו מגלשי מטוס רגילים, ששימשו אותו היטב באנטארקטיקה. חברי המשלחת אומנו היטב בטיפוס הרים ובנהיגת טרקטורים בתנאי קרקע קשים. ב-21 בדצמבר 1956 הפליגה לבסוף ה"אנדבר" ליעדה, מלווה בשתי [[פריגאטה|פריגאטות]] של חיל הים הניו זילנדי, שהמשיכו עמה עד ה-27 בחודש, אז אילץ אותן קרח הים המתעבה לשוב על עקבותיהן. עד ה-31 בדצמבר נהנו מים שקט יחסית ומנתיבי מים פתוחים רוב הזמן, אך אז עטה עליהם סערה דרומית איומה, שבשיאה הציפה את הסיפון הקדמי, הרסה את מלונות הכלבים והרטיבה את שוכניהן, אך כולם ניצלו ללא פגע. ב-3 בינואר 1957 התקרבה "אנדבר" אל [[מצר מקמרדו]], בעזרתה של "גלקסייר", שוברת קרח אמריקאית חזקה במיוחד, שנמצאה בסביבה. דרכם אל האתר שנבחר לבסיס הייתה קשה ומפרכת, ובסופו של דבר הגיע הילארי למסקנה, שעדיף למצוא מקום אחר, ובסיור אווירי, שנערך למחרת בבוקר, נמצא מקום כזה מעבר למצר, בכף פראם. בימים הבאים התנהלה הקמת הבסיס בקצב מזורז, אך הנתיב המשוער למסע אל רמת הקוטב נפסל מכל וכל, ובהמשך נקבע מקום למצבור המזון והדלק הראשון ב[[קרחון סקלטון]] וציודו הושלם ב-8 בפברואר 1957, היום שבו הצליחה קבוצת הסיור להגיע אל [[רמת הקוטב]].{{הערה|הילארי, "מסע הקוטב הדרומי", עמ' 88-72}}