מבצע על כנפי נשרים – הבדלי גרסאות

מספר קטן של יהודים נשאר בתימן מסיבות שונות ובשנות התשעים של [[המאה ה-20]] בגל עלייה אחרון עלו רוב הנותרים לארץ וקומץ שמספרו לא ברור נותר בתימן.{{הערה|1=בתחילת [[ה'תשע"ד]] ([[2013]]) פורסם שנותרו פחות מ-90 יהודים בתימן, החיים בפחד, סכנה, והתקפות חוזרות ונשנות בידי קנאים [[שיעי]]ים, בתוך מתחם מוגן שהוקם בידי הרודן השליט לשעבר [[עלי עבדאללה סאלח|עלי עבדול צלאח]]. הסכנה לחייהם גברה עם נפילתו של צלאח. ר' לדוגמה [http://world.time.com/2013/09/30/for-yemens-few-remaining-jews-time-has-run-out/ הזמן אזל לקומץ יהודי תימן הנותרים] ב[[טיים מגזין]] (אנגלית). לפי מאמר זה, מבצע מרבד הקסמים היה מבצע משותף בריטי ואמריקני, ולא יוזמת ממשלת ישראל, או הסוכנות היהודית. }}

 

לאחר הפסקה בעלייה מתימן ועם הקמת המדינה נתחדשו המאמצים להעלות לארץ את יהודי תימן. בינתיים, נשתנה המצב הפוליטי ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. החלטת [[האו"ם]] מיום [[כ"ט בנובמבר]], תחילת מעשי האיבה וההכרזה על הקמת [[מדינת ישראל]] הרעו את מצבם של הפליטים היהודיים בעדן. תושבים [[מוסלמים]] תקפו יהודים הן בדרכם למחנה "גאולה" והן במקום המגורים הארעיים של הפליטים. ובסוף [[1947]] התחוללו בעדן ובשייח עותמן הסמוכה [[פרעות עדן (1947)|פרעות]]. במקביל הלכו ותכפו הדווחים המגיעים לישראל על מצבם הבריאותי הקשה של העולים והפליטים שחלקם היו בדרכים ובמחנה למעלה מ-3 שנים ולבסוף היגעו ארצה כ-50,000 נפש.