סטריאוסלקטיביות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←דוגמאות: תיקון קישור |
מ ←דוגמאות: הוספת קישור |
||
שורה 19:
[[מתילציה|מתילציית]] [[ויקטור גריניאר|גריניאר]] היא דוגמה לתגובה דיאסטריאוסלקטיבית, שבה קרבוניל מגיב עם [[תרכובת גריניאר]]. התגובה מושפעת מנוכחות מרכז כיראלי סמוך לקרבוניל, ובכך התגובה מכוונת ליצירה מועדפת של אחד הדיאסטריאומרים. תגובה זו שימושית מאוד בסינתזה אורגנית, הן במחקר הן בתעשייה. ויקטור גריניאר עצמו זכה בפרס נובל לכימיה בשנת [[1912]] עקב גילוי התרכובת הנושאת את שמו.
היישום התעשייתי הראשון של שיטת הזרזים הכיראליים בתגובות סטריאוסלקטיביות, אותה המציא נולס, היה בסינתזה של
התקדמות נוספת בתחום הסינתזה האסימטרית המזורזת ניתן לרשום לזכותו של ריוג'י נויורי, אשר המציא זרז המורכב מ[[רותניום]] יחד עם מולקולה אורגנית מורכבת שנקראת בינאפ (BINAP). הזרז של נויורי מאפשר סינתזות סטריאוסלקטיביות מגוונות. באיור ניתנת דוגמה לתגובה שהיא אננטיוסלקטיבית ובו בזמן גם דיאסטריאוסלקטיבית. תגובת נויורי נפוצה במגוון שימושים של סינתזה אורגנית, למשל: תעשיית התרופות, תעשיית כימיקלים ל[[חקלאות]], [[חומרי טעם וריח]], ועוד...
|