|
[[{{אין תמונה|<nowiki>גבר}}
הרב ד"ר </nowiki>'''סלומון (שלמה) בן שבת''' (24ב[[ספרדית]]: בינואר'''Salomón 1914Bensabat'''; {{כ}} [[17 באוקטובר]] [[1927]]-?) היה [[משפטן]] והיסטוריוןו[[היסטוריון]] [[יהדות מרוקו|יהודי-מרוקאי]] ששימש כשופטכיועץ בביתל[[בית המשפט העליון]] של [[מרוקו]] ולאחר מכן כיהן בתור [[הרב הראשי]] של העיר [[ברצלונה]] שב[[ספרד]].
==[[אין תמונה|ביוגרפיה]]== ▼[[אין תמונה|סלומון בן שבת נולד בלראש שבמרוקו בשנת 1914. בילדותו למד בבתי ספר צרפתיים במרוקו והשלים את תעודת הבגרות הצרפתית (''Baccalauréat''). לאחר מכן החל בלימודיו בישיבה גבוהה (בית המדרש לרבנים) בטנג'יר ובשנת 1930 השלים את לימודיו והוסמך כרב. הוא שלט היטב בשפות צרפתית, ספרדית, עברית, ערבית ואנגלית, ועבודותיו הראשונות היו בלימוד שפות. הוא החל ללמד שפות (ספרדית וצרפתית) בבתי ספר שונים בצפון מרוקו, ובשנת 1936 נסע לספרד ושימש כמורה לצרפתית במדריד. ▼בתחילת שנות ה-40 הוא נסע ללימודי משפטים בגרנובל שבצרפת, ובשנת 1943 הוסמך כעורך דין. לאחר מכן הוא שב למרוקו והתיישב בתטואן ועסק בעריכת דין. בשנת 1944 נבחר לנשיא קהילת יהודי אלעריש והחזיק בתפקיד שלוש שנים. הוא השלים תואר ראשון נוסף בלימודים ערביים בתטואן בשנת 1949. לאחר מכן הוא נסע ללימודים בספרד ובשנת 1953 השלים תואר ד"ר למשפטים באוניברסיטת מדריד. לאחר השלמת ללימודיו שב לתטואן לעבודתו כעורך דין, וכמו כן פתח את "מכון הרמב"ם", שעסק במחקר ספרותי של היהדות ובפרט של יהדות ספרד של ימי הביניים. כחלק מפעילות המרכז הוא פרסם מאמרים וספרונים קצרים בספרדית על חיי הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, על ההיסטוריה ודרך ההתעצבות של התלמוד ועוד. ▼הוא היה אוהד לישראל, ובכמה מקרים עבד בשיתוף פעולה עם ה"מסגרת", השלוחה של המוסד שפעלה במרוקו. הוא פעל כדי לשחרר מהכלא שליחים מטעם ישראל שנכלאו על ידי הרשויות המרוקאיות, ופעל לשם שיחרורם של 250 יהודים שנכלאו בתטואן בגין כוונתם לעזוב לישראל. ▼במקביל, בשנות ה-50 הוא מונה לחבר "האספה הלאומית המייעצת" של מרוקו בתור מומחה לסוגיות יהודיות. כחלק מפעילותו זאת הוא הגיש ב-8 במאי 1955 מסמך שיועד למלך מרוקו, מוחמד החמישי, בעניין זכויותיהם של היהודים. בשנת 1960 השלים תואר נוסף במשפט בינלאומי ב"אקדמיית האג למשפט בינלאומי" (''Académie de droit international de La Haye'' {{אנ|Hague Academy of International Law}}). באותה שנה חזר למרוקו ומונה לאב בית הדין לערעורים ברבאט הבירה. בשנת 1963 מונה לשופט בבית המשפט העליון של מרוקו. הוא כיהן לתקופה קצר בלבד, ובנסיבות לא ידועות עזב לספרד לאחר פחות משנתיים במשרה. ▼הוא התיישב בברצלנה ושם קיבל בשנת 1965 את משרת הרב הראשי של העיר. הקהילה היהודית בספרד הייתה קהילה מתחדשת שצמחה מחדש מסוף המאה ה-19, לאחר מאות שנים שבהם נמנע קיום יהודי גלוי במדינה. כחלק מתפקידו הוא לקח חלק במספר אירועים סמליים, כך למשל בשנת 1969 הוא ערך במיורקה את מה שנחשב לטקס הבר מצווה הראשון בעיר מאז גירוש ספרד. בשנת 1972 הוא הוציא רשיון לעיסוק בעריכת דין בספרד והצטרף ללשכת עורכי הדין הספרדית, ונחשב ליהודי הראשון שעשה זאת בעת המודרנית. ▼עוד בשנותיו במרוקו הוא הוציא לאור בתטואן את הסידור בתרגום לספרדית תחת השם ''Libro de rezos diarios: rito sefardíta''<nowiki> ([[1951</nowiki>]]), וכן הוציא לאור את ה[[הגדה]] של [[פסח]] בתרגום לספרדית. הוא חיבר ופרסם מספר מאמרים בכתבי עת, כולל מאמר על ה[[היסטוריה]] של [[יהדות מרוקו]] (''Los judios en marruecos'', 1954). ▼
▲== [[אין תמונה|ביוגרפיה ]]==
לאורך חייו הוא זכה להכרה ולמספר פרסים, כולל אות "סן רימונדו" (''Orden de San Raimundo de Peñafort'') מממשלת [[ספרד]].{{הערה|[http://www.ajr.org.uk/journalpdf/1970_june.pdf AJR] p. 3.}} ▼▲[[אין תמונה|סלומון בן שבת נולד בלראשב[[לראש]] שבמרוקושב[[מרוקו]] בשנת [[1914 ]]. בילדותו למד בבתי ספר צרפתיים במרוקו והשלים את תעודת הבגרות הצרפתית (''Baccalauréat''). לאחר מכן החל בלימודיו בישיבה גבוהה (ביתבבית המדרש לרבנים ) בטנגב[[טנג'יר ]] ובשנת [[1930 ]] השלים את לימודיו והוסמך כרבכ[[רב]]. הוא שלט היטב בשפות [[צרפתית ]], [[ספרדית ]], [[עברית ]], [[ערבית ]] ואנגליתו[[אנגלית]], ועבודותיוומשרותיו הראשונות היו בלימוד שפות. הוא החל ללמד שפות ([[ספרדית ]] וצרפתית)ו[[צרפתית]] בבתי ספר שונים בצפון מרוקו, ובשנת [[1936 ]] נסע לספרדל[[ספרד]] ושימש כמורה לצרפתיתל[[צרפתית]] במדרידב[[מדריד]].
▲בתחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] הוא נסע ללימודי [[משפטים ]] בגרנובלב[[גרנובל]] שבצרפתשב[[צרפת]], ובשנת [[1943 ]] הוסמך כעורךכ[[עורך דין ]]. לאחר מכן הוא שב למרוקו והתיישב בתטואןל[[מרוקו]], ועסק בעריכת דין ב[[תטואן]]. בשנת [[1944 ]] נבחר לנשיא קהילת יהודי אלעריש[[לראש]] והחזיק בתפקיד שלוש שנים. הוא השלים תואר ראשון נוסף בלימודים ערביים בתטואןב[[תטואן]] בשנת [[1949 ]]. לאחר מכן הוא נסע ללימודים בספרדב[[ספרד]] ובשנת [[1953 ]] השלים תואר ד"ר למשפטים באוניברסיטתב[[אוניברסיטת מדריד ]]. לאחר השלמת ללימודיולימודיו שב לתטואןל[[תטואן]] לעבודתו כעורךכ[[עורך דין ]], וכמו כן פתח את "מכון הרמב"ם" בתטואן, שעסק במחקר ספרותי של היהדותה[[יהדות]] ובפרט של [[יהדות ספרד ]] של [[ימי הביניים ]]. כחלק מפעילות המרכז הוא פרסם מאמרים וספרונים קצרים בספרדיתב[[ספרדית]] על חיי הרמב"ם, רבי [[יהודה הלוי ]], על ההיסטוריה ודרך ההתעצבות של התלמודה[[תלמוד]] ועוד.
▲הוא היה אוהד לישראלל[[ישראל]], ובכמה מקרים עבד בשיתוף פעולה עם [[המחתרת היהודית במרוקו|ה"מסגרת" ]], השלוחה של [[המוסד ]] שפעלה במרוקו. הוא פעל כדי לשחרר מהכלא שליחים מטעם ישראל שנכלאו על ידי הרשויות המרוקאיות, ופעל לשם שיחרורם של 250 יהודים שנכלאו בתטואןב[[תטואן]] בגין כוונתם לעזוב לישראל. {{הערה|יגאל בן נון, "זרם ההשתלבות של היהודים בחברה המרוקנית 1956-1967", פעמים 125-127, עמ' 284-235, הערה 58.}}
▲במקביל, בשנותב[[שנות ה-50 ]] הוא מונה לחבר "האספה הלאומית המייעצת" של מרוקו בתור מומחה לסוגיות יהודיות. כחלק מפעילותו זאת הוא הגיש ב- [[8 במאי ]] [[1955 ]] מסמך שיועד למלך מרוקו, [[מוחמד החמישי ]], בעניין זכויותיהם של היהודים. בשנת [[1960 ]] השלים תואר נוסף במשפטב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט בינלאומי ]] ב"אקדמיית האג למשפט בינלאומי" (''Académie de droit international de La Haye'' {{אנ|Hague Academy of International Law}}). באותה שנה חזר למרוקול[[מרוקו]] ומונה לאב בית הדין לערעורים ברבאטב[[רבאט]] הבירה. בשנת [[1963 ]] מונה לשופטליועץ (conseiller) בביתלבית המשפט העליון של מרוקו. הוא כיהן לתקופה קצרקצרה בלבד, ובנסיבות לא ידועות עזב לספרדל[[ספרד]] לאחר פחות משנתיים במשרה.
▲הוא התיישב בברצלנהב[[ברצלונה]] ושם קיבל בשנת [[1965 ]] את משרת הרב הראשי של העיר. הקהילה היהודית בספרד הייתה קהילה מתחדשת שצמחה מחדש מסוף [[המאה ה-19 ]], לאחר מאות שנים שבהם נמנע קיום יהודי גלוי במדינה. כחלק מתפקידו הוא לקח חלק במספר אירועים סמליים, כך למשל בשנת [[1969 ]] הוא ערך במיורקהב[[מיורקה]] את מה שנחשב לטקס הברה[[בר מצווה ]] הראשון בעיר מאז [[גירוש ספרד ]]. בשנת [[1972 ]] הוא הוציא רשיוןרישיון לעיסוק בעריכתב[[עריכת דין ]] בספרד והצטרף ללשכת עורכי הדין הספרדית, ונחשב ליהודי הראשון שעשה זאת בעת המודרנית.
▲עוד בשנותיו במרוקוב[[מרוקו]] הוא הוציא לאור בתטואןב[[תטואן]] אתספר הסידור[[סידור]] בתרגום לספרדיתל[[ספרדית]] תחת השם ''Libro de rezos diarios: rito sefardíta'' <nowiki> {{כ}}([[1951 </nowiki>]]), וכן הוציא לאור את ה[[הגדה]] של [[פסח]] בתרגום לספרדית. הוא חיבר ופרסם מספר מאמרים בכתבי עת, כוללבהם מאמר על ה[[היסטוריה]] של [[יהדות מרוקו]] (''Los judios en marruecos'' {{כ}}, 1954).
▲לאורך חייו הוא זכה להכרה ולמספר פרסים, כוללבהם אות " מסדר סן רימונדו" (''Orden de San Raimundo de Peñafort'') מממשלתשל ממשלת [[ספרד]].{{הערה|[http://www.ajr.org.uk/journalpdf/1970_june.pdf AJR] p. 3.}}
==ממאמריו==
*Salomon J. Bensbat, "los judíos en Marruecos", ''Cuadernos de Estudios Africanos'', 17(196):37-48.
*Salomon J. Bensbat, "[http://repositorio.racordoba.es:8080/jspui/handle/10853/65 Hasdai Ben Chaprut, Abraham Zacut: dos figuras en la España Medieval]", ''Boletín de la Real Academia de Córdoba de Ciencias'', n.62 (1949), pp. 115-123.
*Salomon J. Bensbat, "[http://repositorio.racordoba.es:8080/jspui/handle/10853/112 Vida y obras del Rabí Moshé Bar Maimón (Maimónides)]", ''Boletín de la Real Academia de Córdoba de Ciencias'', n.109 (1985), pp. 159-171.
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.judaisme-marocain.org/objets_popup.php?id=14150 קורות חייו עד שנת 1962] בארכיון רפאל בן אזרף.
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:בן שבת, סלומון}}
[[קטגוריה:רבנים מרוקאים]]
[[קטגוריה:יהודים מרוקאים]]
[[קטגוריה:משפטנים יהודים]]
[[קטגוריה:שופטים יהודים]]
[[קטגוריה:ברצלונה: אישים]]
[[קטגוריה:חוקרי יהדות ספרד]]
[[קטגוריה:רבני ערים באירופה]]
| 