קריאת התורה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יותר טוב
מ הגהה
שורה 33:
 
==צורת הקריאה==
קריאה התורה בבתי הכנסת נעשית מתוך [[ספר תורה]] כשר, הכתוב על [[קלף]] ב[[דיו]] מיוחד. הקריאה היא ב[[מנגינה|ניגון]] [[טעמי המקרא]], כאשר המנגינה של הטעמים שונה מ[[עדה (אנתרופולוגיה)|עדה]] לעדה. בעבר כל עולה לתורה היה קורא בעצמו את חלק הקריאה שלו. אך מאחר שעל הקורא לשנן את הטעמים והניקוד בעל פה לפני הקריאה, שינו את המנהג לנוהג המקובל כיום לפיו כל הפרשה נקראת על ידי "[[בעל קורא]]", אשר הכין את הקריאה היטב, בעוד העולה לתורה קורא יחד עמו בלחש{{הערה|ראו {{ויקיטקסט|בבא_בתרא_טו_א#תוספות, |בבא בתרא, טודף עמודט"ו ע"א' בדתוספות}} ד"ה שמונה פסוקים שבתורה}}. אצל [[יהודי תימן]] השתמר המנהג המקורי, והם עדיין נוהגים שהעולה לתורה קורא בעצמו. גם אצל ה[[נוסח הספרדים|ספרדים]] נהוג שעולה לתורה המכיר את הקריאה קורא אותה בעצמו במקום הקורא. נהוג להסתייע במהלך הקריאה ב"[[יד (תשמיש מצווה)|יד]]" מוכספת איתה מצביעים על מקום הקריאה. הקריאה נעשית רק כאשר יש [[מניין]] מתפללים (עשרה).
 
הקריאה בשבת, שהיא הקריאה המרכזית בימות השבוע מחולקת לשבעה חלקים ("[[עלייה לתורה|עליות]]"), כאשר לכל עליה מוזמן אדם אחד, המברך [[ברכה]] לפני הקריאה וברכה לאחריה וקורא בלחש עם בעל הקורא (או קורא בעצמו בקול רם). הברכות קרויות "[[ברכות התורה]]". ה[[גבאי]] עומד בסמוך לבעל הקורא משמאלו ואחראי לקריאת האנשים לעלות לתורה, והעולה לימין בעל הקורא.. אצל האשכנזים נהוג שלאחר הקריאה מגביהים את ספר התורה ומציגים אותו לציבור - "[[הגבהה]]", ולאחר מכן גוללים אותו - "[[גלילה]]". אצל הספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה, והכינוי לכך הוא "הקמת ספר תורה". אצל התימנים מגביהים את היריעה בלבד ולא את כל ספר התורה. אצל הספרדים ספר התורה מונח בתוך כמין ארון קטן, ובשעת הקריאה מניחים את הארון על הבימה, ונמצא ספר התורה עומד, מה שאין כן אצל האשכנזים והתימנים שאין לספר התורה ארון משלו והוא מונח על הבימה שוכב. אין נוגעים בספר התורה, ואין העולה יורד מן הבימה לפני שבא העולה שאחריו.