לואי, נסיך נפוליאון – הבדלי גרסאות

לואי הפך לאיש עסקים מצליח, עם מספר מוסדות פיננסיים ב[[אפריקה]]. בשנת [[1951]] הוא שלח זר זיכרון הנושא את הסמלים של נפוליאון ללוויה של [[וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה]], בנו של [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]]. מההדבר שנראהנראה כמחווה אירונית של המלוכנים באותה עת, בהתחשב בעובדה ש[[בית הוהנצולרן]] הגרמני הביס את [[בית בונפרטה]], במהלך [[מלחמת צרפת-פרוסיה]] בשנת [[1870]].

ב-[[3 במאי]] [[1997]] מת לואי ב[[פראניין]] שב[[שווייץ]], וכשפורסמה [[צוואה|צוואתו]], ב-[[2 בדצמבר]] אותה שנה, נתגלה שכתב כי הירושה תפסח על שארל ותעבור ישירות לנכדו [[ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון]], אז בן 11. בראיון ל"[[לה פיגרו]]" באותו יום, אמר ז'אן-מאר וארו, המשפטן שחתם על צוואת לואי ומי שמייצג את ז'אן-כריסטוף במאבק הירושה כנגד אביו, כי שארל נפוליאון הפקיע את המורשת הבונפרטית כשהביע בציבור "דעות רפובליקניות ודמוקרטיות... הוא שלל מעצמו את הזכות לירושה כשנישא מחדש ללא רשות אביו... מעשה הנוגד את חוקי המשפחה."

* הסנאטוס קונסולטוס (Senatus Consultus), תיקון לחוקת [[הקיסרות השנייה]] מהמ-[[7 בנובמבר]] [[1852]], בו נאמר כי אם ל[[נפוליאון השלישי]] לא יהיו ילדים, הוא יוכל לאמץ כל בן זכר מצאצאי נפוליאון הראשון. בנוסף, אומר התיקון כי יורש העצר אינו יכול להינשא ללא רשות הקיסר, ואם יעשה כן, יאבד את כל זכויותיו כיורש.

בנו [[שארל, נסיך נפוליאון]], הטיל ספק בכך שכוונתו האמיתית של אביו הייתה לשלול ממנו את הירושה. בכל מקרה, דוחה שארל את הטענה שלאביו הייתה הסמכות, על פי חוק או מסורת, להדיר אותו מסדר הירושה.