הבדלים בין גרסאות בדף "לואי, נסיך נפוליאון"

(ז')
לאחר המלחמה הוא חי בשווייץ, וכאשר בוטל חוק הגירוש נגד ראשי הבתים המלכותיים לשעבר בצרפת, עבר להתגורר ב[[פריז]].
 
לואי הפך לאיש עסקים מצליח, עם מספר מוסדות פיננסיים ב[[אפריקה]]. בשנת [[1951]] הוא שלח זר זיכרון הנושא את הסמלים של נפוליאון ללוויה של [[וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה]], בנו של [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]]. מההדבר שנראהנראה כמחווה אירונית של המלוכנים באותה עת, בהתחשב בעובדה ש[[בית הוהנצולרן]] הגרמני הביס את [[בית בונפרטה]], במהלך [[מלחמת צרפת-פרוסיה]] בשנת [[1870]].
 
ב-[[3 במאי]] [[1997]] מת לואי ב[[פראניין]] שב[[שווייץ]], וכשפורסמה [[צוואה|צוואתו]], ב-[[2 בדצמבר]] אותה שנה, נתגלה שכתב כי הירושה תפסח על שארל ותעבור ישירות לנכדו [[ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון]], אז בן 11. בראיון ל"[[לה פיגרו]]" באותו יום, אמר ז'אן-מאר וארו, המשפטן שחתם על צוואת לואי ומי שמייצג את ז'אן-כריסטוף במאבק הירושה כנגד אביו, כי שארל נפוליאון הפקיע את המורשת הבונפרטית כשהביע בציבור "דעות רפובליקניות ודמוקרטיות... הוא שלל מעצמו את הזכות לירושה כשנישא מחדש ללא רשות אביו... מעשה הנוגד את חוקי המשפחה."
 
בצוואתו, ציין לואי שלושה סימוכין לסמכותו להורות על שלילת מעמדו של בנו כיורש העצר:
* הסנאטוס קונסולטוס (Senatus Consultus), תיקון לחוקת [[הקיסרות השנייה]] מהמ-[[7 בנובמבר]] [[1852]], בו נאמר כי אם ל[[נפוליאון השלישי]] לא יהיו ילדים, הוא יוכל לאמץ כל בן זכר מצאצאי נפוליאון הראשון. בנוסף, אומר התיקון כי יורש העצר אינו יכול להינשא ללא רשות הקיסר, ואם יעשה כן, יאבד את כל זכויותיו כיורש.
* חוקת המשפחה האימפריאלית מ-[[21 ביוני]] [[1853]] שהשיבה את החוק שנקבע תחת נפוליאון הראשון ב-[[30 במרץ]] [[1806]], בו נאמר כי נישואי יורש המשפחה דורשים הסכמה מוקדמת וכתובה של הקיסר [[דה יורה]] אחרת הם יהיו בטלים. בנוסף, קובע החוק כי [[גירושין]] אסורים לבני המשפחה ושהקיסר מחזיק בזכות לפקח ולחנך את בני המשפחה, כולל [[מעצר]], [[חרם חברתי|החרמה]] ו[[גלות|הגליה]] של בן משפחה, אשר "אינו מתנהג כיאות ושוכח את כבודו וחובותיו", למשך שנה לכל יותר.
* המסורת המשפחתית על פיה אפשר לשנות את [[סדר הירושה]]. נפוליאון הראשון רב עם אחיו ושלל מהם את מעמדם בסדר הירושה. כשבנו היחיד של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן, מת ב-[[1879]], הורתה צוואתו לשלול את ראשות המשפחה מבן דודו עקב הבדלים פוליטיים, ולתת אותה לבנו הבכור, נפוליאון ויקטור בונפרטה.
 
בנו [[שארל, נסיך נפוליאון]], הטיל ספק בכך שכוונתו האמיתית של אביו הייתה לשלול ממנו את הירושה. בכל מקרה, דוחה שארל את הטענה שלאביו הייתה הסמכות, על פי חוק או מסורת, להדיר אותו מסדר הירושה.
 
==משפחתו==