שתי הלחם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשכתי לערוך, עדיין מבולגן, אמשיך בהקדם
←‏פתיח: כמעט גמרתי לערוך.
שורה 9:
 
== הכנת הלחם ==
קרבן זה הוא [[קורבן מנחה]], כלומר, קורבן המובא לבית המקדש מן הצומח - עיקרו [[סולת|מסולת]] [[חיטה|חיטים]] או [[שעורה|שעורים]] ובמקרה זה מ[[לחם]] העשוי מחיטים. קורבן זה היה ייחודי בכך שהוא כלל לחם [[חמץ|חמץ,]] ככתוב "חמץ תאפינה" ({{תנ"ך|ויקרא|כג|יז|קצר=כן}}), וזאת בניגוד לרוב הקרבנות בהם היה אסור לאפות חמץ, על פי ציווי התורה: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" ({{תנ"ך|ויקרא|ב|יא|קצר=כן}}).
 
שתי הלחם היו נאפים בערב חג השבועות.
שורה 18:
 
== הנפת הלחם והקורבנות הבאים איתו. ==
לאחר הקרבת קרבנות המוסף של חג השבועות, היו מקריבים את העולות שבאות בגלל הלחם ([[פר]] ושני [[כבש הבית|אילים]] ושבעה [[כבש]]ים). לאחר מכן היו [[תנופה|מניפים]] את הלחם ביחד עם שני כבשי [[קורבן שלמים|השלמים]]. הכהן היה שם על ידו את שתי הלחמים ולידם את שני הכבשים<ref>כך הוא פשט הגמרא, אולם מהתוספתא ניתן ללמוד שכל כהן היה מניף רק כבש +לחם אחד וכן שכהן אחר היה עוזר לו (סה"כ 4 כהנים, שניים ללחם + כבש). דבר שגם יותר מסתבר מבחינה טכנית. כמו כן הרמב"ם פסק שאם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא. (לת הרמב"ם גם לא מניפים את הלחם לפני השחיטה אלא רק את הכבשים</ref> והיה "מעלה ומוריד מוליך ומביא" דהיינו מוליך את ידיו (עם מה שעליהן) קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.
את הלחם היו [[תנופה|מניפים]] פעמיים. עם הכבשים בעודם בחיים, ולאחר שחיטתן עם החזה והשוק<ref>ואימורים, לפי חלק מהשיטות</ref> של הכבשים
 
לאחר מכן, היו שוחטים את שני הכבשים, זורקים את דמם במתן "[[זריקת הדם#סוגי הזריקות|שתיים שהן ארבע"]] ומוציאים את אימוריהם, החזה והשוק שלהן, ומניפים אותם בפעם השנייה ביחד עם הלחם.
עם הלחם מקריבים: [[פר]] ושני [[כבש הבית|אילים]] ושבעה [[כבש]]ים, הכול [[קרבן עולה|עולות]]; ושעיר, חטאת; ושני כבשים, זבח שלמים. ואלו הם הקרבנות האמורים בחומש ויקרא.
 
לאחר מכן היו מקריבים את אמורי הכבשים, ושאר בשרם ביחד עם הלחם נאכל לכהנים.
לאחר הקרבת הקרבנות הנ"ל נאכלים שתי הלחם ל[[כהן|כוהנים]].
 
לאחר הקרבת קרבנות המוסף של חג השבועות, היו מקריבים את העולות שבאות בגלל הלחם ([[פר]] ושני [[כבש הבית|אילים]] ושבעה [[כבש]]ים). לאחר מכן היו [[תנופה|מניפים]] את הלחם ביחד עם שני כבשי [[קורבן שלמים|השלמים]]. הכהן היה שם על ידו את שתי הלחמים ולידם את שני הכבשים<ref>כך הוא פשט הגמרא, אולם מהתוספתא ניתן ללמוד שכל כהן היה מניף רק כבש +לחם אחד וכן שכהן אחר היה עוזר לו (סה"כ 4 כהנים, שניים ללחם + כבש). דבר שגם יותר מסתבר מבחינה טכנית. כמו כן הרמב"ם פסק שאם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא. (לת הרמב"ם גם לא מניפים את הלחם לפני השחיטה אלא רק את הכבשים</ref> והיה "מעלה ומוריד מוליך ומביא" דהיינו מוליך את ידיו (עם מה שעליהן) קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה.
 
לאחר מכן היו מקריבים את שעיר החטאת שבא בגלל הלחם (זהו שעיר שונה מהשעיר שבא למוספין), מקריבים את אמוריו, ובשרו נאכל לכהנים
לאחר מכן, היו שוחטים את שני הכבשים, זורקים את דמם במתן "[[זריקת הדם#סוגי הזריקות|שתיים שהן ארבע"]]
 
== טעמי הקרבן ==