התחייה הגותית – הבדלי גרסאות

באמצע [[המאה ה-18]], עם עליית תנועת ה[[רומנטיקה]], חלה התעניינות מחודשת ב[[ימי הביניים]], בגישה אוהדת ומעריכה יותר בקרב מומחים ואנשי רוח משפיעים. כך החלו התעניינות והערכה של [[אמנות ימי הביניים]] ובפרט של [[אדריכלות כנסיות|אדריכלות הכנסיות]], [[מאוזוליאום|מבני קבר]] של אצילים, חלונות [[ויטראז']] וכתבי יד [[אמנות גותית|גותיים]] מאוירים. אמנויות גותיות אחרות, כגון שטיחי קיר ועבודות מתכת, עדיין סבלו יחס מזלזל כברבריותכ[[ברבריות]] וגסות. אסוציאציות לאומיות ורגשיות גברו בד בבד עם התחייה של העבר, והשפיעו כמו השיקולים האסתטיים. מספר [[בריטים]], ולא הרבה אחרי כן, מספר [[גרמניה|גרמנים]], החלו להעריך את האופי ה"[[פיקטורסק]]י" של ההריסות - "פיקטורסק" נהפכה לאיכות אסתטית חדשה - וכן העריכו את ההשפעות המרככות של הזמן, להן ה[[יפן|יפנים]] קוראים "[[ואבי-סאבי]]" ואותן העריך [[הוראס וולפול]] באופן בלתי-תלוי. <!-- few Britons, and soon some Germans, began to appreciate the [[picturesque]] character of ruins — "picturesque" becoming a new aesthetic quality — and those mellowing effects of time that the Japanese call ''[[wabi-sabi]]'' and which [[Horace Walpole]] independently admired, mildly tongue-in-cheek, as "the true rust of the Barons' wars." --> הפרטים הגותיים באחוזתו של וולפול, "[[סטרוברי היל]]" ב[[טוויקנהאם]], משכו דווקא לכיוון סגנון ה[[רוקוקו]] של התקופה. בשנות ה-[[1770]], אדריכלים [[נאו-קלאסיציזם|נאו-קלאסיים]] לגמרי כגון [[רוברט אדם]] ו[[ג'יימס ויאט]] היו מוכנים לספק פרטים גותיים בחדרי עבודה, [[ספריה|ספריות]] ו[[קפלה|קפלות]], בעבור חיזיון רומנטי של מנזר גותי, [[מנזר פונטהיל]] בווילטשייר. [[טירת אינבראריי]], שנבנתה החל מ-[[1746]] בתכנונו של האדריכל [[ויליאם אדם]] מציגה תחייה מוקדמת של מאפיינים גותיים ב[[סקוטלנד]]. הסגנון הגותי היה התגלמות אדריכלית של יצירת פיקטרסק מלאכותי שנראה קודם לכן ב[[אמנות]]: המקדשים הקישוטיים ובתי הקיץ התעלמו מהלוגיקה המבנית של מבניים גותיים אמיתיים והיו למעשה מבנים פלדיאניים עם קשתות מחודדות. [[אדריכל נוף|אדריכל הנוף]] האקצנטרי [[באטי לנגלי]] ניסה "לשפר" את הצורה הגותית על ידי שימוש בפרופורציות קלאסיות.