מבצרים צלבניים במזרח התיכון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
הסרת קישורים עודפים, תיקון קישור לפירושונים
שורה 7:
==רקע==
{{ערך מורחב|ערכים=[[ממלכת ירושלים]], [[היסטוריה של ממלכת ירושלים]], [[מסע הצלב הראשון]]}}
לאחר שלוש שנים של קרבות בלתי פוסקים הגיע הצבא הצלבני של [[מסע הצלב הראשון]] ([[1096]] – [[1099]]) אל שערי [[ארץ הקודש]] וייסד את הנסיכויות הצלבניות הראשונות על חוף [[סוריה]]. בשנת 1099, [[המצור על ירושלים (1099)|נכבשה ירושלים]] ונוסדה [[ממלכת ירושלים]] הצלבנית. קומץ הצלבנים החל לבנות את המדינה הנוצרית-חילונית החדשה שהייתה במהותה [[אוטרמר|צרפת שמעבר לים]] ([[צרפתית]]: Outremer).
 
בראשית ימיה נהנתה הממלכה הצלבנית משלטון ריכוזי חזק ויעיל. למרות משאביה המוגבלים ביותר ומחסור תמידי בכוח אדם ובאמצעים חומריים הצליחה הממלכה לבסס עצמה ככוח יציב ולכפות את עובדת קיומה על עולם האסלאם. בתהליך איטי ששורשיו באמצע [[המאה ה-12]] החלה נסיגה איטית בכוחה של המלוכה, וסמכויות רבות עברו לידי האצולה הגבוהה. תהליך זה גבר והלך עד שב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] היה שלטונו של המלך סמלי בלבד. במקביל שינו תהליכים רחבי היקף את פני המזרח התיכון ואירופה ודחקו את ממלכת ירושלים לעמדה משנית. לבסוף הצליחו ה[[האימפריה הממלוכית|ממלוכים]] להחריב את המבצרים הצלבניים זה אחר זה והכריעו את המדינה הצלבנית, שסופה בא עם [[המצור על עכו (1291)|כיבוש עכו]] בשנת [[1291]].
 
ההיסטוריונים מציינים בבירור את נקודות המפנה ה[[אסון|אסוניות]] בתולדות ממלכת ירושלים, אך הנקודות בהן הוכרע מאזן הכוחות קשות יותר לזיהוי. [[קרב קרני חיטין]], בו הושמד [[צבא ממלכת ירושלים]], הוא אחת מנקודות מפנה אלו. ניתן לקבוע כי השפעתו של קו שבר זה הקרינה גם על מקומם ומהותם של הביצורים במחשבה הצבאית הצלבנית. לפני הקרב הייתה התפיסה האסטרטגית הצלבנית מבוססת על תוקפנות כמעט בלתי פוסקת, ובוני המבצרים הצלבניים חישבו את המשאבים ותיכננו את המבצרים גם מתוך ידיעה כי צבא צלבני ייאסף ויבוא לקדם את פני האויב המוסלמי, להתעמת עמו ולהשמידו עוד בטרם ייכנע חיל המצב. המבצרים לא נועדו לעמוד במצור ארוך או כזה בו הופעלו כלי ארטילריה באופן מאסיבי.
 
בשנת [[1177]] הובס הצבא ה[[השושלת האיובית|איובי]] ב[[קרב גזר]]. מאז, ב[[עשור]] של קרבות בלתי פוסקים ומערכות מצור, גדלו כוחו, תעוזתו ויכולתו הלוגיסטית של הצבא המוסלמי עד למהפך של שנת [[1187]] והמעבר המוחלט של ה[[הגמוניה]] לידיים מוסלמיות. קרב קרני חיטין כפה על הצלבנים גישה חדשה של בניית מבצרים שתוכננו לעמוד במצור ממושך. בהיעדר סיוע מבחוץ או מרכז [[ממשל|שלטוני]], צבא ממלכת ירושלים קיבל תפקיד משני במשוואת ההגנה הצלבנית, והמבצרים הפכו לעמוד השדרה של הגנת ממלכת ירושלים.
 
בנקודה זו בהיסטוריה הופיע סוג חדש של מבצרים, הידוע גם כ[[מבצר קונצנטרי|מבצרים קונצנטריים]], שיכולתם לעמוד במצור ארוך מלווה בתקיפות ובהפגזות בלתי פוסקות מול צבא בעל עליונות מספרית ו[[לוגיסטיקה|לוגיסטית]]. יכולת זו הוכחה במהלך הקרבות העזים, בהם נגלו יתרונות המבצר הקונצנטרי הצלבני: מניעת גישה של התוקפים אל חומות המבצר, יעילותו הקטלנית של השימוש בפישפשים מיוחדים לצורך תקיפות פתע, ועמידות המבצר כנגד חפירת מנהרות.
 
כתגובה לתהליכים אלה הפכה מלחמת מצור למורכבת יותר, ונשענה על שימוש אינטנסיבי בכלי ארטילריה כבדים, עד שה[[ממלוכים]] הצליחו לגייס את המשאבים הדרושים להצטיידות בכלי ארטילריה בהיקף רחב. הפעלתם של כלים אלה לאורך זמן ובאופן מסיבי ורצוף כנגד הביצורים הצלבניים הכריעה את הכף ואת המצורים.
 
==סוגי המבצרים==
עד היום מתדיינים החוקרים על מקורות ההשראה ל[[אדריכלות]] הצלבנית בכלל והענף הצבאי בפרט. החוקר ה[[צרפת]]י עמנואל ריי מציין במחקרו את ההשפעות ה"מזרחיות", שמקורן במזרח התיכון המוסלמי-ביזנטי על האדריכלות הצבאית הצלבנית. לדבריו, הצלבנים ביססו את מבצריהם על מורשתם הארכיטקטונית האירופאית ועליה הוסיפו את ההשפעות הביזנטיות ומוסלמיות האופייניות ל[[ארץ ישראל]]. גישה זו נתמכת בסינתזה של החוקר בן זמננו דניס פרינגל המצביע על השפעות "מערביות" - אירופאיות - השפעות ביזנטיות והשפעות [[האימפריה הרומית|רומאיות]] על המבצרים הצלבניים. הוא מציע סקר רחב ממדים שבסופו יוכלו החוקרים לבודד את מקורות ההשפעה השונים ומשקלם. סינתזה דומה קיימת במחקרו של יו קנדי המצביע על השפעות ביזנטיות-[[ארמניה|ארמניות]]{{הערה|1=Ronnie Ellenblum Crusader castles and modern histories Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007 page 68}}.
 
בתוך תקופה קצרה מכניסתם לארץ ישראל עברו הצלבנים מבניית מצודות פשוטות ואף פרימיטיביות לבניית מבצרים מורכבים וחדשניים שתוכניתם מעידה על הבנה בכל היבטי האדריכלות הצבאית. הצלבנים הפגינו גמישות וסתגלנות כשהם משתמשים ומתאימים לצרכיהם דגמים קיימים. כך ניתן להבחין במבצרי המגדל, שבבסיסם חיקו את [[אב טיפוס|אב הטיפוס]] האירופאי, ובקסטרום, ששורשיו במצודות [[האימפריה הרומית|רומאיות]] ו[[האימפריה הביזנטית|ביזנטיות]]. הצלבנים לא הסתפקו בהעתקה, אלא פיתחו דגמי מצודות ייחודיים, ובראשם "הקסטרום הכפול", הידוע גם כ[[מצודה קונצנטרית]], ומצודות ההרים, הידועות בספרות המקצועית גם כ[[מצודת דורבן|מצודות דורבן]]{{הערה|1=Ronnie Ellenblum Crusader castles and modern histories Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007 page 71}}. למרות המספר המרשים של חורבות ושרידים, מרבית הביצורים הצלבניים סבלו מתהליכי הרס ובלייה אגרסיביים ורוב המבצרים בארץ ישראל נהרסו עד היסוד, ומביצורי הערים המרכזיות בהם ישבו האצילים הגדולים לא נותר שריד. החורבות שנותרו ואלו שנחשפו ב[[חפירות ארכאולוגיות]] מאפשרים שיחזור של הישגי האדריכלות הצבאית הצלבנית ותפקידם של המבצרים הצלבניים במערכת ה[[קולוניאליזם|קולוניאלית]], שבסיכומו של דבר כשלה ונעלמה מעל במת ההיסטוריה.
 
למרות ההתפתחות הרעיונית והמרחק במורכבות התכנונית והביצועית בין מצודות המגדל למצודות ההרים, השתמשו הצלבנים גם בסוף [[המאה ה-13]], על פי הצורך, בדגמי מצודות פשוטים שהיו נפוצים בתחילת [[המאה ה-12]]. מצודות הקסטרום, שנבנו במהלך המאה ה-12 לא נבנו יותר לאחר קרב קרני חיטין, ומצודות ההרים הראשונות נבנו עוד במחצית השנייה של המאה ה-12, אך שוכללו לדרגת שלמות ושימשו כעמוד השדרה של מערך הביצורים הצלבניים החל מתחילת המאה ה-13. תהליך זה מקביל להעלמות ה[[אביר]]-[[אציל]] בעל האדמות שנאלץ למכור את נחלתו למסדרים הצבאיים. תהליך זה, שסימניו ניכרים עוד לפני התבוסה בקרב קרני חיטין, הואץ לאחר [[מסע הצלב השלישי]], משהוברר כי מגדלים ומבצרים קטנים אינם יכולים לעמוד בפני הצבאות של סוף המאה ה-13{{הערה|1=Adrian J. Boas. Crusader archaeology: the material culture of the Latin East. Routledge, 1999. page 89}}. פועל יוצא מכל זה הוא אי היכולת לקטלג את כל מבצרי הצלבנים בצורה מניחה את הדעת. אחד מראשוני החוקרים המודרניים של האדריכלות הצבאית הצלבנית [[לורנס איש ערב|תומאס אדוארד לורנס]] (לורנס איש ערב), תיאר את המבצרים הצלבניים כ"סדרה של יוצאים מהכלל לחוק שטרם נתגלה"{{הערה|1=Crusader Castles, Lawrence's Oxford thesis. London: Michael Haag 1986 }}.
שורה 31:
*מגדלים - מיצדים שחלקם מבודדים, חלקם מוקפים בחומה פשוטה (אנגלית: Outworks) וחלקם משמשים כ[[מגדל עוז (ביצור)|מגדל עוז]] במערכת ביצורים גדולה.
*מצודות - ידועות בשם [[קסטרום|קסטרה]] ([[לטינית]]: Castra). בקטגוריה זו מבחינים בסוגי משנה:
:#מצודות עם מגדל עוז. ([[אנגלית]]: Keep) ([[צרפתית]]: donjon).
:#[[מצודה קונצנטרית]] (מצודה כפולה).
*מצודות הרים. בקטגוריה זו קיימים מספר סוגי משנה:
:#מצודות הרים היושבות על פסגה.
:#מצודות דורבן, (Spur castle) היושבות על שלוחה.
:#מצודות אי (שחלק מהחוקרים{{הערה|1=Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 136}} רואים כתת-סוג של מצודות דרבן)
 
שורה 50:
הקסטרום (מ[[לטינית]]: Castrum) היה מבצר צלבני טיפוסי, שבצורתו הפשוטה דמה למבצרים הרומאיים מסוג [[קסטרום]] ונקרא על שמם. אולם הצלבנים השתמשו גם באלמנטים ובעקרונות תכנון ביזנטיים ומוסלמיים ואלמנטים ממבנים ייחודיים וייעודיים ששירתו את הצלבנים עוד ב[[אירופה]].
 
באופן סכימתי ניתן לתאר את הקסטרום כהרחבה של ביצור המגדל. צורתו של הקסטרום פשוטה ויעילה במיוחד: מצודה מלבנית, אשר בארבע פינותיה נבנו מגדלי שמירה בולטים. ביצורים אלו שימשו כבסיסים צבאיים בהם יכול היה לשכון [[חיל מצב]] גדול יחסית, ובהם אוחסן ציוד צבאי, נשק ותחמושת. הקסטרום נבנה בגדלים שונים: החל ממבצרים קטנים יחסית ועד למצודות שהשתרעו על שטח גדול מוקף חומה, מגדלים ומספר שערי כניסה. הקסטרום התאפיין ב[[חצר פנימית]] מבוצרת אחת לכל הפחות שהייתה ידועה גם בשם "ביילי" (bailey). חצר זו שימשה כמרכז חיי היום יום במבצר. בחצר נערכו אימונים ובקמרונות שהקיפו את החצר נבנו [[יחידת מגורים|חדרי מגורים]], מחסות לחיות הבית וחדרי אחסנה למזון וציוד. החצר המבוצרת הייתה באופן מסורתי התוכנית המועדפת על בוני [[מנזר]]ים ב[[אירופה]], בהם שימשה כאמצעי להסתגר מהעולם החיצון. בתוכנית זו הוקפה החצר ב[[כנסייה]], אולם אוכל ואולמות שינה.
 
הדמיון בין תוכנית הקסטרום למנזרים המבוצרים הפך סוג זה של מבצרים למועדף על [[מסדר צבאי נוצרי|המסדרים הצבאיים]] שבנו בקסטרום [[קפלה]] ו[[קלויסטר]] והתאימו אותו לדרך החיים הייחודית של המסדר. דרך חיים זו הייתה בעלת מאפיינים בולטים של [[קומונה|חיים משותפים]] מחד גיסא, וסדר יום שבו היה ל[[פולחן]] הדתי-נוצרי מקום ראשון במעלה מאידך גיסא. ממבצרים פשוטים אלו נותר מעט מאד, אך תיאורים מפורטים נשמרו במקורות צלבניים. כך מספר [[ויליאם מצור]] על מצודת [[בית גוברין (עיר קדומה)|בית גוברין]]: "מצודה חזקה, מוקפת חומה שאיננה ניתנת לכיבוש, עם מגדלים, חומה חיצונית וחפיר". על איבלין ([[יבנה]]): "הם בנו בצורה חזקה מאד מבצר עם ארבעה מגדלים על הגבעה לאחר שהניחו את היסודות לעומק" ועל [[תל צפית|בלאנשגרד]]: "מעוז עשוי אבני גזית הנשען על יסודות מוצקים מעוטר בארבעה מגדלים גבוהים"{{הערה|1=מצוטטים בספרו של פראוור הצלבנים: דיוקנה של חברה קולוניאלית. ירושלים: מוסד ביאליק, תשל"ו 1975.עמוד 373}}.
שורה 56:
חלק מביצורי הצלבנים עברו תהליך התפתחות. באופן זה הורחבו מבצרי-מגדל, שנרכשו על ידי המסדרים הצבאיים בעיקר לאחר הגדלת משאביהם הכספיים. שטחם של מבצרים-מגדלים אלה הורחב על ידי בניית חומה היקפית, שהרחיבה באופן משמעותי את שטח המבצר. מגדלים שנבנו בנקודות תורפה ושער מבוצר תרמו להגנת הביצור. דוגמה לביצור מסוג זה ניתן למצוא ב[[מבצר לטרון]] ("טורון דה שבלייה") ובמבצר הצלבני של [[בית גוברין (עיר קדומה)|מצודת ג'יבלין (בית גוברין)]] שהחל דרכו כמבצר קטן והורחב משמעותית עם העברתו לידי ה[[הוספיטלרים]]. תהליך הגדילה של המבצרים לא עצר בביצורים: חלקם הפך לגרעין שסביבו התפתחו [[יישוב]]ים אזרחיים, בחסות הביטחון היחסי שהעניקו חומותיו.
 
השלב הבא בהתפתחות הקסטרום מיוחס כולו לאדריכלים הצלבניים, שהכפילו את מערכות ההגנה של הקסטרום הפשוט ויצרו את ה[[מצודה קונצנטרית|קסטרום הכפול (מצודה קונצנטרית)]]. המצור הארוך של צבאות [[צלאח א-דין]] על [[כוכב הירדן|מבצר כוכב הירדן]] לאחר [[קרב קרני חיטין]] והקושי של הצבאות המוסלמיים להתגבר על חיל המצב הקטן יחסית, הוכיח את יעילות המבצר המוצב בנקודה אסטרטגית ומתוכנן ובנוי ללא דופי.
 
מתחילת [[המאה ה-13]] ירדה קרנו של הקסטרום כתוכנית המועדפת לביצורים צלבניים, והמבצר הצלבני המשיך להתפתח. המסדרים הצבאיים, שבתקופה האחרונה לקיום [[ממלכת ירושלים]] היו היוזמים והבנאים העיקריים של מערכות ביצורים, בנו מבצרים שמוקמו על פסגות גבוהות של הרים. הסיבה למפנה נעוצה בהתפתחות [[כלי מצור|מכונות המצור]], ובראשן ה[[טרבושה]] והשימוש בכלי [[ארטילריה]] אלו במספרים הולכים וגדלים. [[כרוניקה]] צלבנית מתקופת [[מסעי הצלב]] מציינת כי [[כדור (תחמושת)|כדורים]] שנורו מטרבושה הרסו כל דבר בו פגעו והפכו מבנים ל[[אבק]]. מסופר כי צבאות צלאח א-דין השתמשו ב-11 טרבושים במצור על מבצר [[קיר מואב|כרכ]] במהלך שנת [[1188]]. בעת [[המצור על עכו (1291)]] הפעילו הממלוכים לא פחות מ-90 כלי ארטילריה מסוג טרבושה כנגד [[חומה|חומות]] העיר. רוב מבצרי הקסטרום לא החזיקו מעמד כנגד התקפה ארטילרית מסיבית מסוג זה.
 
===מבצרי הרים===
מבצרים על פסגות הרים היו האחרונים, המשוכללים והגדולים במבצרים שנבנו על ידי הצלבנים בשלהי שלטונם ב[[לבנט]], כתשובה לכלי המצור ההולכים ומשתכללים בשימוש הצבא המוסלמי. המבצר הצלבני המרשים ביותר - [[קראק דה שבלייה]] שבסוריה, מהווה את הדוגמה הטובה והשלמה ביותר למבצרים אלו. ייחודם של מבצרי ההרים הצלבניים היה בניית הביצורים על קוי הגובה התלולים של ההר. בכך הועצמו מערכות ההגנה של המבצר על ידי הצמדה לנתונים הטבעיים של המדרון. הצלבנים בחרו בפסגות גדולות מספיק על מנת להכיל את כל מכלול המבנים הדרושים לקיום חיל המצב ולהגנה תוך שליטה על כל שטח ההר. טופוגרפיה מסוג זה איפשרה שימוש באלמנטים פשוטים יחסית, ובדרך כלל בחומות חיצוניות איתנות המוגנות על ידי מגדלים בולטים. אלה הפכו את המצודה לקלה להגנה וקשה לחדירה.
 
בנייה זו הקשתה ואף מנעה את הצבת כלי הארטילריה של האויב מול החומות ובאותה עת הקשתה על חיל הרגלים והפרשים של האויב להגיע אל שערי המבצר. שערים אלו ודרכי הגישה אליהם היו למעשה נקודות התורפה העיקריות, אם לא היחידות, של המבצר, וריכזו את מירב מאמצי הביצור של המתכננים והבונים. הדבר איפשר לחיל מצב קטן יחסית להגן על המבצר גם בפני צבא גדול. לסוג מצודות אלו שייכות גם [[מצודת דורבן]], שהוקמו על שלוחה שנותקה מהפסגה על ידי חפיר מלאכותי, ו[[מצודות אי]], שביצוריהן עקבו אחר קו חוף שמנע התקפה ישירה על המבצר כמו ב[[מבצר עתלית]]{{הערה|1=Adrian J. Boas. Crusader archaeology: the material culture of the Latin East. Routledge, 1999. page 107}}.
שורה 73:
המבצרים הצלבניים, שבדרך כלל היו מבנים צנועים בגודלם, כללו בדרך כלל [[קפלה|קפלות]] לצורכי פולחן, כלומר מבנה או אגף במסגרת מתחם במבצר. הקפלות היו מגוונות באופיין ובגודלן: לעיתים היה מדובר במבנה קטן וצנוע, ולעיתים נבנו במבצרים גדולים קפלות מפוארות במיוחד. הקפלות הצלבניות במבצרים רבים היו בעלות [[ספינה (אדריכלות)|ספינה משנית]] אחת, כלומר מבנה בסיסי פשוט, לעיתים בסגנון של [[קמרון חבית]] או [[קמרון צולב]].
 
מעט מאד נותר מהקפלה במבצר כוכב הירדן, שמוקמה במקור באגף המערבי בקומה העליונה של המצודה הפנימית, ונהרסה לחלוטין בעת כיבוש המצודה על ידי צלאח א-דין. שברי פסלים וקיר בנוי מאבנים מסותתות היטב הם כל שנותר מהקפלה, שייתכן ונבנתה עם [[מגדל פעמונים]] - אלמנט נדיר ביותר. שברי כותרות [[עמוד]]ים שנמצאו במצודה הצלבנית הגדולה של [[לטרון|טורון דה שבלייה (לטרון)]] מעידים, ככל הנראה, על קפלה מסוגננת ומפוארת שנבנתה במקום. עדויות של נוסעים מ[[המאה ה-17]] ועד [[המאה ה-19]] מצביעים על מבנה הרוס של כנסייה, הנמצא במרכז המבצר. במבצרים אחרים שיבצו הצלבנים קפלות בתוך אחד מהמגדלים של המצודה. ד"ר אדריאן בועז משער כי ב[[אפולוניה|מבצר ארסוף]] שימש מגדל השער הצפוני כקפלה{{הערה|1=Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 153}}. קפלה צנועה נשתמרה היטב במגדל הדרום מזרחי של הקמרון הפנימי של [[מבצר הים בצידון]]. כנסייה ידועה נוספת נמצאת ב[[מבצר עתלית]] של [[מסדר אבירי היכל שלמה|מסדר הטמפלרים]], ונודעה במשך השנים כאחת מהיפות שבדוגמאות [[אדריכלות גותית|האדריכלות הגותית]] בישראל, אולם רעש האדמה של שנת [[1837]] החריבה כמעט עד היסוד. מתיאורים שיש בידינו עולה כי לכנסייה היה [[אפסיס]] ראשי, אשר פנה לכיוון מזרח ומלבדו עוד שלוש אפסידות נוספות. הכנסייה נבנתה בצורה א-סימטרית וב[[אדריכלות גותית|סגנוןובסגנון גותי "קלאסי"]]. שרידי קירות הכנסייה, כולל החלונות, מונחים היום במרכז המבנה.
 
במהלך [[המאה ה-12]] בנו ה[[הוספיטלרים]] [[קפלה]] ב[[קמרון חבית]] שנבנה כנגד הקיר הצפון מזרחי של [[קראק דה שבלייה]]. חוקר המבצר פול דושאן זיהה שלושה שלבים שונים בהתפתחות הקפלה. שלב הבנייה הראשון היה בין השנים [[1142]] ו-[[1170]]. קפלה זו נפגעה קשות ב[[רעידת האדמה]] של שנת 1170 ותוקנה בשלב הבנייה השני. השלב השלישי היה במהלך הרחבת המבצר במחצית הראשונה של [[המאה ה-13]], אז נבנתה הקפלה מחדש. גודלה של הקפלה 21.5X8.5 מטרים והיא בנויה כקמרון חבית מאסיבי שחולק ל-3 תאים נפחיים על ידי 2 [[קשת (מבנה)|קשתות אבן]] ו[[אפסיס]] עמוק, כשה[[אמבולטוריום]] סביב האפסיס מוקף בזר גומחות הקורנות ממנו כמו [[עלי כותרת]] בתצורה הידועה כ"שווה" ([[צרפתית]]: Chevet), הקפלה הוארה על ידי [[חלון מונופורי|חלונות מונופוריים]] מוארכים שנקרעו בקירות המבנה. קירותיה של הקפלה כוסו ב[[פרסקו|ציורי קיר (פרסקאות)]], מהם נותרו מקטעים בלבד. על הקיר הצפוני החיצוני של הקפלה נותר קטע מ[[פרסקו]]מפרסקו המתאר את כניסתו של [[ישו]] אל [[בית המקדש]] ומלבד זאת נעדר המבנה כל אלמנט אדריכלי קישוטי אחר{{הערה|1=Denys Pringle, Atlit, in Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetteer, Cambridge University Press, (1997), pp. 22-24}}.
 
====אולמות====
חדרים גדולים ששימשו להתכנסויות ולעריכת טקסים היו חלק בלתי נפרד מרובם המכריע של המבצרים הצלבניים. מצודות צנועות הכילו אולם צנוע שלעיתים שימש גם כ[[חדר אוכל]] ([[רפקטוריום]]). שרידים לאולמות נתגלו ב[[מצודת צפת]], בה נחשף אולם בעל קמרון [[אדריכלות גותית|גותי]] מחודד, הדומה לאלו שנמצאו במבצר [[מונפור (מבצר)|מונפור]], שהיה [[מתומן]]. תקרתו, הנתמכת על ידי צלעות, נתמכה על ידי עמוד מרכזי. האולם המפואר במבצר עתלית, שניצב בסמוך לכנסיית המבצר, היה ככל הנראה מבנה מרשים ביותר שתקרתו נתמכה על ידי עמודים בעלי ראשים מפוסלים, ובקירותיו נקבעו חלונות עם עבודת [[ויטראז']].
 
הצלבנים שיכללו את השימוש בקמרונות שהקיפו את חומות המבצר. האולמות נבנו כחלק ממערכת הביצורים, הקיפו אותה ושימשו לעיבוי החומות ו[[מקלט (מיגון)|מקלט]] למגינים כנגד הפגזות וירי בימי מלחמה, ולשימוש כמחסנים וחדרים בעיתות שלום. באופן זה צומצם שטח החצר הפנימית למינימום על מנת לספק הגנה מרבית לחיל המצב מבלי לפגוע בשגרת היום-יום{{הערה|1=Ronnie Ellenblum Crusader castles and modern histories . Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007 page 244}}.
 
=====אולמות שינה=====
שורה 95:
[[קובץ:Belvoir - remnants of a well 2.JPG|שמאל|ממוזער|250px|באר במבצר [[כוכב הירדן]]]]
אספקת ה[[מים]] הייתה חיונית למצודה על מנת לקיים שגרת חיים יום-יומית; בעת מצור הפכה שאלת אספקת המים לעניין של חיים ומוות. במהלך בניית [[מצודת צפת]] נעזרו הצלבנים בערבי מתושבי המקום, שהצביע על באר או קבוצה של בארות, שייתכן ונחפרו על ידי בוני המצודה המוסלמית שעמדה במקום בעבר, ולאחר בניית המבצר סיפקו את צורכי חיל המצב. מקורות מוסלמיים המתארים את המבצר הצלבני מתייחסים למערכת אספקת המים כאחד מפלאי העולם{{הערה|1=Adrian Boas. Archaeology of the Military Orders (Routledge 2006) page 156}}.
במבצר קראק דה שבלייה נבנו מספר מפעלי מים על מנת לספק את צורכי חיל המצב בעת שלום ובעת מצור. מאגר מים המים הגדול במבצר ניזון ממוביל מים שהיה מחובר אל מחוץ למבצר. בעת מצור שאבו הצלבנים מים מבאר שעומקה 27 מטרים, שנחפרה בקמרון המערבי באגף הפנימי של המבצר. מובילי מים שימשו מספר מבצרים, ובהם כוכב הירדן ו[[בית גוברין (עיר קדומה)|ג'יבלין (בית גוברין)]]. בקראק דה שבלייה השתמשו הצלבנים במאגר מים פתוח להגנה כ[[חפיר]] רטוב, ששכן ליד החומה הדרומית של המצודה הפנימית. במבצר כוכב הירדן נחצבו 2 [[בור מים|בורות מים]]. הבור הקטן היה בעל קיבולת של 100 מטרים מעוקבים, שימש את המבצר הפנימי ואליו התנקזו מי גשמים מגגות המבצר שהוזרמו ב[[מערכות בניין#ניקוז|מרזבי]] [[חרס]] בקוטר 10 סנטימטרים. בסמוך לבור נבנו [[אבוס]]ים ואזור רחצה. מים עודפים מהבור הקטן נוקזו בצינור אל בור גדול בעל קיבולת של 650 מטרים מעוקבים, שנחצב בקצה המזרחי של החצר החיצונית.
 
במידת האפשר הסתמכו הצלבנים על מערכות מים קיימות. במבצר [[בלמונט (מצודה)|בלמונט]] על [[הר צובה]] נבנה המבנה המרכזי על מספר [[בור מים|בורות מים]], שניזונו מתעלות חצובות בסלע ונחצבו, ככל הנראה, בתקופה הביזנטית. במקומות אחרים, כגון ב[[מצודת צלאח א-דין]], ניצלו הצלבנים את החפיר, שהיה הנקודה הנמוכה ביותר של המבצר, לאיסוף מי גשמים ולהעברת המים למאגרים בתוך המצודה. חוקרים מניחים כי החלק העמוק של החפיר בצידו הדרום מערבי שימש לאיסוף מים. ב[[מצד עתרת]] ([[לטינית]]: Vadum Iacob) נמצאו שרידי כדים ששימשו במתקן שאיבה מסוג [[אנטיליה]]. כדים אלו היו בעלי צוואר ארוך, גוף ארוך ואליפטי, בסיס עגול וללא ידיות. המים הועלו מהבאר באמצעות מסילות עולות ויורדות, אליהן הוצמדו הכדים. הכלי היה מתהפך בהגיעו לראש המסילה, והמים היו נשפכים לתעלה בנויה. שרידי מתקן דומה, ששפך את מי הבאר למאגר מים סמוך, זוהו ב[[עפולה#היסטוריה עתיקה|מצודת לה-פאבה]] .
שורה 103:
====ביוב====
[[קובץ:Nahal-Kziv-Montfort-9077.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קצה של פיר שירותים במבצר מונפור]]
מערכות ה[[ביוב]] במבצרים פינו פסולת ממטבחי המצודה ומ[[בית שימוש|בתי השימוש]] ששימשו את חיל המצב. צינור אבן הוביל פסולת מהקימרונות הפנימיים של [[בלמונט (מצודה)|מבצר בלמונט]] בהם שכנו, ככל הנראה, מטבחי המצודה ובתי השימוש שלה לכיוון דרום מערב, מחוץ לחומות. במבצר [[קראק דה שבלייה]] בתי השימוש נבנו מלכתחילה בתוך מגרעות באולם המערבי הגדול, אך הוחלפו על ידי בתי שימוש שנבנו בשני מפלסים במגדל מיוחד.
 
בטירה המוסלמית [[מבצר נמרוד|קַלְעַת נַמרוּד]], שנבנתה במהלך [[המאה ה-13]], נחשפו שני בתי שימוש במגדל שסומן כ"מגדל 11". ב[[מבצר יחיעם]] נחשפו בתי שימוש שנבנו בתוך עובי הקיר הדרומי בקומת הקרקע, בקומה הראשונה של [[מגדל עוז|מגדל העוז]] המזרחי ובקומה השנייה של מגדל העוז המערבי. ככל הנראה רוקנו ה[[שפכים]] דרך פיר שהגיע עד הוואדי{{הערה|1=Denys Pringle, A. Petersen, M. Dow and C. Singer, Qal‘at Jiddin: A Castle of the Crusader and Ottoman Periods in Galilee, Levant 26, (1994), pp. 135-66}}.
במבצר מונפור נותר קצה הפיר המרוקן את שפכי המצודה בתחתית הצד הדרומי של האולם המערבי בו שכנו ככל הנראה שירותי הטירה. במבצר כוכב הירדן הובילה תעלה את מי השופכין של המצודה מאזור ששימש לרחצה לכביסה אל [[בית שימוש|בור ספיגה]] שנכרה ממערב למצודה.
 
====מטבחים====
[[קובץ:Apollonia-20100130-164.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תנורים במבצר אפולוניה]]
ה[[מטבח]] היה ליבו של המבצר, ומטעמי נוחות נבנה בסמיכות לאולמות השינה ואולמות האוכל. לעיתים נבנו בצמוד אליהם [[תנור אפייה|תנורי אפייה]] ל[[לחם]], ובמקרים מיוחדים שימש החום מתנורי הבישול והאפייה לחימום מים עבור [[בית מרחץ|בית המרחץ]].
 
במבצר עתלית נחשפו שרידים של שני תנורי אבן הבנויים בתוך הקיר באולם הדרום-מערבי, אחד מצופה בלבנים והשני בנוי מאבן בלבד. המטבח נהנה מאספקת מים מבור בעל קיבולת של 800 מטרים מעוקבים. במבצר מונפור זיהו החוקרים חדר במגדל העוז שככל הנראה היה מטבח, ובו נמצאו שברים של כלי איחסון מחרס, [[עלי ומכתש]] מאבן, ושברי כלים אחרים. המטבח בפינה הדרומית של המבצר הפנימי במבצר כוכב הירדן השתמר היטב. המטבח קטן בשטחו ומכיל 3 תנורים או כירות לבישול, עליהן הונחו [[סיר בישול|קלחות]] מתכת גדולות. בסמוך למטבח היו מחסנים, והועלתה סברה כי אפר מהתנורים, שנאסף לאחד מהם, שימש כחומר גלם לבניית המבצר. על גבו של אחד מכלי המטבח נחרט לוח משחק [[טחנה (משחק)|טחנה]]: עדות לפופולריות של המשחק בקרב חברי המסדר. מים למטבח נשאבו מבור מים בפינה הצפון מערבית של החצר הסמוכה, שהכיל עד 100 מטרים מעוקבים. במבצר [[אפולוניה]] (ארסוף) הפכו ההוספיטלרים חדר בגודל 10X7 מטרים בפינה הצפון מערבית של המבצר, בין מגדל העוז והאולם הצפוני למטבח. במקום נבנו 5 כירות ונמצאה שכבת אפר עבה מפעילות התנורים. בקרבת התנורים נבנו שתי בריכות, ואליהן מובילים צינורות חרס. מתחת לריצפה נבנתה תעלת ביוב. ליד מטבח נבנה חדר שירות, וייתכן כי האולם מצפון למטבח שימש כחדר אוכל.
שורה 121:
====השפעה צלבנית על אדריכלות צבאית====
[[קובץ:Beaumaris Castle.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[חפיר]] החיצוני ב[[טירת בומריס]]]]
השפעת האדריכלות הצלבנית על אדריכלות צבאית אירופאית מורכבת ואינה ברורה מאליה. הטירות הצלבניות הגדולות שנבנו בתבנית של ביצורים כפולים לא שוכפלו באירופה. העלות הגבוהה של הקמת טירות מסוג זה הייתה סיבה מספקת לכך. דוגמה למבצר שנדמה שהועתק מ[[ארץ הקודש]] ל[[אנגליה]] הוא [[מבצר ביסטון]], שנבנה על פי דוגמת מבצרי הרים צלבניים, והוקף בחפיר חצוב באבן. [[טירת דובר]], שנבנתה בשנת [[1180]] על ידי ה[[מלכי אנגליה|מלך]] [[הנרי השני, מלך אנגליה|הנרי השני]], הייתה מבוססת על עקרונות מהאדריכלות הצבאית הצלבנית, והייתה דומה למבצר קראק דה שבלייה. בטירה נבנה [[מגדל עוז]] מרובע, שהיה בין האחרונים שנבנו באנגליה. נטישה (חלקית) זו של מגדל העוז כמרכז במצודה מבוססת גם כן על ניסיון הצלבנים במזרח. בהיותו פגיע לארטילריה ולפעולות חפירה החלו האדריכלים האירופאים להסתמך על עקרון המבצר הכפול כדוגמת [[כוכב הירדן]]. דוגמה למבצר מסוג זה ועדות לעלויות האדירות הקשורות בהקמתו ניתן לראות ב[[טירת בומריס]] שבנייתה על ידי [[אדוארד הראשון]] החלה ב-[[1295]] ולא הושלמה מאז.
 
אלמנטים נוספים שמקורם באדריכלות צלבנית הם המגדלים העגולים, שבוני טירות אירופאים אימצו כתוכנית ברירת המחדל בבניית ביצורים במקום המגדלים המרובעים. מידותיהם הגדולות של המגדלים הצלבניים בעתלית או קראק דה שבלייה ש[[גג]]ותיהם היו בסיס לכלי ארטילריה לא הועתקו לאירופה, ובמקומם נבנו מגדלים בעלי מידות צנועות יותר. הטקטיקה הצלבנית של הצבת [[טרבושה]] וכלי ירי אחרים על גגות מגדלי מצודות לא הכתה שורשים בלוחמת מצור אירופאית. יתר על כן, בחלק מהמגדלים השתמשו המהנדסים האירופאים בחלקי עץ, בניגוד לשימוש האחיד באבן במבצרים צלבניים, שכתוצאה מכך היו עמידים יותר{{הערה|1=Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 188}}.
שורה 129:
החלק העיקרי בביצורי המבצר הצלבני היו ה[[חומה|חומות]] שהקיפו והגנו על שאר המבנים, ושימשו גם כקיר תומך למבנים פונקציונליים בתוך המצודה. רוב החומות הצלבניות הורכבו משתי שכבות שנבנו מאבנים מסותתות או מ[[אבן לבנייה#אפיון של סוגי אבן לבנייה|אבני גוויל]], שהרווח ביניהן מולא ב[[מלט]] או בפסולת עפר ואבנים. החוקר והיסטוריון [[רוני אלנבלום]] מציין כי עובי החומות עלה בהדרגה, תהליך שהואץ עם הקמת המבצרים הקונצנטריים. חומות מבצרי הקסטרום של תחילת [[המאה ה-12]] נבנו בעובי של כ-2.5 מטרים, בעוד שחומות [[כוכב הירדן]] ומבצרי [[המאה ה-13]] נבנו בעובי 4 מטרים לפחות. החומות היו עבות יותר בבסיסן וצרות בקצה העליון, בעיקר בגלל מגבלות טכנולוגיית הבניין של התקופה{{הערה|1=Ronnie Ellenblum Crusader castles and modern histories . Cambridge, UK : Cambridge University Press, 2007 page 239}}.
[[קובץ:Belvoir - arrow slit 2.JPG|שמאל|ממוזער|250px|חרך ירי במבצר כוכב הירדן]]
החלק העליון של החומה שימש את המגינים על מנת להתקיף את האויב מעמדות מיוחדות שסיפקו הגנה מלאה לחיל המצב מהן ניתן היה לירות על התוקפים דרך [[חרך ירי|חרכי ירי]] ופתחים מיוחדים. ברוב המקרים ניתן היה לחצות את החומה דרך מעבר. אל מעבר זה עלו דרך [[חדר מדרגות]], שנבנה בדרך כלל בתוך קיר החומה או באחד המגדלים. במקרים אחרים נבנה מאבן או מעץ גרם מדרגות חיצוני שהוביל אל קצה החומה. מעבר זה, הידוע בצרפתית כ[[שמין דה רונד]], יכול היה להקיף את היקף חומות המבצר ולעבור דרך המגדלים בגבהים שונים ובכך לספק למגינים עמדות ירי בזוויות שונות. במבצר עתלית נבנה שמין דה רונד בגובה של 5.6 מטרים מתחת לקצה החומה. מעבר זה, ברוחב של 2 מטרים, קישר בין עמדות ירי שבהן יכלו ארבעה אנשים להלחם דרך שני חרכי ירי שנקבעו במרחק של 5 מטרים אחד מהשני.
 
חרכי הירי איפשרו למגינים לירות [[חץ וקשת|חיצים]] בתוקפים. פתח החרך נבנה כך שרוחבו איפשר לקשת להגן על גופו מאש התוקפים, ובמקביל לנוע בחופשיות, לדרוך את נשקו, לכוון ולירות. במקור היה חרך הירי לא יותר מרווח שהושאר בין אבני החומה, אך במצודות הצלבניות ובהסתמך על ניסיון האדריכלים הביזנטיים, הוארך החרך על מנת לאפשר תנועה חופשית ושדה ירי רחב על מנת להרחיק את התוקף משטחים מתים בהם לא היה [[שדה ראייה]] מתאים. בדרך כלל בנו הצלבנים בבסיס החומה [[חלקלקה]] בזווית שהתאימה לזווית הירי מהחרכים והרחיקה את האויב מן הבסיס. חרך הירי הורחב לתא קטן בצורת [[משולש]]. גובהו איפשר גישה נוחה לעמדת הירי והוא היה רחב מספיק על מנת לאפשר לקשת, ובמידת האפשר לאדם נוסף, לתפוס את העמדה. עמדות הירי במבצר [[כוכב הירדן]], שהיה קומפקטי במידותיו, היו קטנות יחסית וחלקן איפשר ירי בכריעה. חרכי ירי היו נדירים יותר בטירות בתחילת [[המאה ה-12]], וב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] הפכו לחלק בלתי נפרד ממערכות ההגנה שבשימוש בטירות צלבניות והשתכללו בתכנון ובביצוע, בעיקר בעקבות השיפור שחל בקשתות ובטכניקות הירי.
שורה 147:
הגישה לשערי המבצרים הצלבניים הגדולים נשלטה על ידי [[חפיר]] [[גשר מתרומם]], שהיה בטווח ירי ממגדלים הבולטים ממכלול השער. [[משיקולי]] חלש על פתח השער ו[[שער מתרומם|פורטוליס]] (מעין שער מתרומם) חצץ בין דלתות השער לתוקפים. לרוב צופו הדלתות בלוחות [[ברזל]] לחיזוק והגנה מ[[אש]], ובצירים מאסיביים החצובים בתוך מזוזות השער. המעבר במבנה השער היה בפעמים רבות חשוך ונבנה בפיתול 90° כפול שמעברים ללא מוצא נקבעו בפינותיו. ב[[תקרה|תקרת]] המעבר נקרעו [[פתחי הריגה]] ובנקודות נפרדות לאורכו נקבעו חרכי ירי.
 
מערכת הכניסה במצודת בית גוברין, שנשתמרה בחלקה, מאירה את איכות ומורכבות אדריכלות השערים הצלבנית. מערכת זו נבנתה בהדרגה לכלל מבוך שיכול היה לבלבל כל אורח, ולהפוך לקטלני עבור כל פולש. תחילה חייב היה התוקף לפרוץ דרכו דרך שער בחומה החיצונית, שם עמד בדרכו מבנה שער שני בחומה הפנימית שדלתותיו חוזקו על ידי פורטוליס ומגדל ששלט על הגישה לשער. בהמשך התפתל מבנה השער לאורך 40 מטרים מהיקף החומה הפנימית, ובקצה התפתל המעבר בזווית ישרה לכיוון צפון. מנקודה זו עבר התוקף בשטח פתוח לאורך החומה עד לרמפה שהובילה למבנה שער שלישי שבו נבנו שני פיתולים, והוביל את התוקף אל צידה השני של החומה הפנימית בשטח פתוח וחשוף לאש מעמדות בחומה הפנימית ובמגדל עוז.
 
[[קובץ:Belvoir-fortress-S-081.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער הכניסה למגדל העוז של כוכב הירדן]]
במבצר כוכב הירדן נבנתה מערכת שתחילתה בשער חיצוני שהתנועה אליו עברה מעל [[חפיר]] וככל הנראה נשלטה על ידי גשר מתרומם. השער הוביל למעבר צר שהעובר בו היה חשוף לאש מחרכי ירי לאורך 40 מטרים עד לנקודה מול המגדל המזרחי גדול הממדים, בו נשבר המעבר ב-180°. שורה נוספת של חרכי ירי חלשה על המשך מהלכו לאורך 33 מטרים נוספים. בקצה הקטע נשבר המעבר בזווית ישרה לכיוון מערב והוביל לשער דו-כנפי שננעל על ידי קורה אנכית וזכה להגנה נוספת של פורטוליס, חרכי ירי משני צדדיו ומשיקולי מעליו. השער הוביל למבנה שער מקומר שהמעבר נשבר בו ב-90° והוביל לחצר החיצונית, בה חשף את ההולך לאש צולבת משתי חומות המבצר. הדרך לשער המבצר הפנימי עברה בחצר החיצונית ולאורך היקפן המלא של חומותיו. שער המבצר הפנימי היה מוגן על ידי מגדלים בולטים מהחומות הפנימיות ומשיקולי מעל דלתות הכניסה שהובילו למעבר שנשבר בזווית ישרה. מערכות מורכבות מסוג זה לא היו בנמצא בטירות אירופאיות אף לאחר [[ימי הביניים]].
 
האדריכלים הצלבניים החזירו לשימוש את מערכת ה[[שער מתרומם|פורטקליס]], ([[צרפתית]]: portcullis) שהיא [[שער (מבנה)|שער]] עשוי [[סורגים|סורג]] מ[[מתכת]], [[עץ (חומר גלם)|עץ]], או שילוב של שניהם. השער התרומם לתוך מבנה מגדל על מנת לאפשר כניסה לטירה, והורד כך שקצותיו ננעצו בקרקע על מנת למנוע כניסה. במקרים מסוימים איפשר הפורטקליס את כליאת האויב בין שני השערים. במקרים אלה היו חרכי ירי שאפשרו ירי [[חץ|חצים]] לעבר האויב הכלוא ו[[פתחי הריגה]] שאפשרו השלכת קליעים או נוזלים על התוקפים. התקנים אלו היו בשימוש במהלך [[האימפריה הרומית|התקופה הרומאית]], אך נזנחו על ידי האדריכלים הביזנטיים והערבים. שרידים המעידים על שימוש בפורטקליס, לרוב מסילות חצובות במזוזות השער, נמצאו במספר רב של מבצרים צלבניים ובהם קראק דה שבלייה, [[מצד עתרת|ואדום יעקב (עתרת)]] וארסוף. הכניסה למבצר עתלית הייתה דרך שער שנבנה בפאתו הדרומית של המבצר, בין החומה הפנימית לחיצונית. השער הוביל אל מסדרון ארוך שהיה בטווח הירי והתצפית של שתי החומות העיקריות (מזרחיות). שער זה היה מוגן על ידי משיקולי מעל פתחו החיצוני, פורטקליס לפני דלתות השער ופתחי הריגה לאורך המעבר.
שורה 178:
הצלבנים בנו את [[חומה|חומות]] המבצרים בשיטה הדומה למבצרים ה[[ארמניה|ארמניים]] מימי הביניים. בשיטה זו נבנו שני קירות, חיצוני ופנימי, והרווח ביניהם מולא בליבה של שברי אבנים ו[[מלט]] שנשפך מלמעלה במהלך בניית הקירות. שיטה זו שימשה את הצלבנים בכל מפעלי הבנייה: מבצרים, מבנים עירוניים וכפריים ובתי מגורים. המלט הצלבני היה חזק מאוד, והליבה נותרה בשלמותה גם במבצרים צלבנים שעל חוף הים, בהם ניזוקו המבנים על ידי תהליכי בליה שהסירו את אבני החומה. במצד עתרת נלקחו אבני החומה לפני מאות שנים ל[[שימוש משני]] במבנים מוסלמיים, אך הליבה נותרה על עומדה ובחלקים מסוימים נשתמרה לגובה של 7 מטרים. במקום שנעקרו אבנים מהחומה החזיק המלט את האבן ושברים גדולים נותרו צמודים לליבה.
 
קירות החומה נבנו מ[[אבן גזית|אבני גזית]] שלעיתים היו אבנים מסותתות היטב עם שוליים מודגשים ב[[סיתות]] עדין, ולעיתים ללא הדגשת שוליים או אבנים מסותתות בגסות ([[אבן גוויל|אבני גוויל]]) ללא הדגשת שוליים. הצלבנים לא הקפידו תמיד על אחידות, וסוגים שונים של אבני גזית שימשו לעיתים באותו קיר, כפי שניתן לראות עד היום ב[[ציפורי (יישוב עתיק)|מבצר ציפורי]]. הצלבנים השתמשו באבני גוויל להצמיד את הקירות לליבת המלט ובנקודות החשופות לארטילריה של האויב על מנת להסיט את הקליע ממסלול הפגיעה בביצורים או להקטין את עוצמת הפגיעה, בעוד השוליים המסותתים סייעו בהנחה מדויקת של האבנים. [[אבן גזית|אבני גזית]] מסותתות עם שוליים מודגשים היו בשימוש מאות שנים בטרם התקופה הצלבנית, ודוגמאות של אבנים [[הורדוס#מפעלי הבניה של הורדוס|הרודיניות]] הן הוכחה לכך. הצלבנים השתמשו באבנים אלה בעיקר לצרכים [[אסתטיקה|אסתטיים]] ולבנייה במבנים אזרחיים, בחלקים הפנימיים של המצודות, בחצרות ובאולמות.
 
בחומות ובאלמנטים אחרים של בנייה במבצר השתמשו הצלבנים לעיתים באבני שדה שנחצבו ועובדו באופן גס וחוברו עם מלט ושברי אבן. שיטה זו חסכה זמן בעת הקמת הקירות ואיפשרה לפועלים בלתי מקצועיים ולחיילים לקחת חלק פעיל בבנייה. בעת בניית פינות במבנים, מסגרות ומזוזות של דלתות וחלונות השתמשו הצלבנים תמיד באבנים מסותתות היטב.
שורה 196:
בשנת [[1909]] סייר החוקר הבריטי [[לורנס איש ערב|תומאס אדוארד לורנס (לורנס איש ערב)]] בטירות הצלבניות של סוריה. ספרו "טירות הצלבנים" ששימש כ[[תזה]] לתואר ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], הכיל רעיונות חדשניים רבים ונכתב בדעתנות. לורנס תיאר את יחסי הגומלין ונקודות הדמיון והשוני בין טירות הצלבנים לטירות ב[[ימי הביניים]] של [[מערב אירופה]], אותן הכיר אישית מסיורי [[אופניים]] שערך בצרפת שנתיים קודם לכן. במקביל להבנת האופי האירופאי של טירות הצלבנים ציין לורנס את ההשפעות הביזנטיות והמוסלמיות על האדריכלות הצבאית הצלבנית.
 
בשנת [[1921]] עברו [[סוריה]] ו[[לבנון]] ל[[היסטוריה של סוריה#המנדט הצרפתי|שלטון מנדט צרפתי]] שהביא עמו להרחבת המחקר הארכאולוגי, עריכת [[סקר ארכאולוגי|סקרים]] וחפירות באתרים ברחבי סוריה ולבנון. מאמץ המחקר שהוקדש לשלטון הצלבני-פרנקי נתפס גם כחיפוש שורשים צרפתיים באזור הלבנט, ואף כהצדקה לשלטון המנדט הצרפתי, שנתקל בהתנגדות עזה מצד המקומיים. את מאמצי המחקר הללו הוביל [[רנה דוסו]] (Rune Dussaud), תלמידו של החוקר וה[[מזרחנות|מזרחן]] [[שארל קלרמון-גנו]] וראש מחלקת עתיקות המזרח ב[[לובר]]. פעילותו הענפה פורסמה ב[[מגזין]] "סוריה" שעסק בחפירות בסוריה{{הערה|1=Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 5}}, ובשנת [[1927]] פורסם ספרו "טופוגרפיה היסטורית של סוריה בימי קדם וימי הביניים" ( Topographie historigue de la Syrie antique et medie'vale), שקידם מאוד את ענף ה[[גאוגרפיה היסטורית|גאוגרפיה ההיסטורית]]. ממשל המנדט הצרפתי הזמין את חוקר האמנות [[קמיל אנלרט]] על מנת להנציח את ה[[מונומנט]]ים הכנסייתיים הצלבניים בסוריה. בשנת [[1925]] הוציא אנרלט את הספר "המונומנטים של הצלב בממלכת ירושלים:ארכיטקטורה דתית וחילונית" (Les Monuments des Crois dans le royarhme de Jerusalem: architecture religieruse et civile). הוא התכוון להוציא בהמשך ספר על אדריכלות צבאית, אך בפברואר 1927 מת בפתאומיות ב[[פריז]]. רנה דוסו מינה את תלמידו [[פול דושאן]] להשלים את המלאכה. ביחד עם צוות קטן שכלל את האדריכל פרנק אנוס וקצין צבא ששימש כצלם הם התיישבו בחדר קטן במבצר [[קראק דה שבלייה]] וחקרו, ציירו וצילמו את המבצר עד לסוף חודש מרץ 1927. תוכניתו של דושאן הייתה לחקור את כל מבצרי הצלבנים, אך קראק דה שבלייה התגלה כפרויקט גדול מהמצופה. מאז ביקורו של ריי במבצר התיישבו בו כפריים סורים, גרמו נזק לחלק מהביצורים ומילאו את הקימרונות התת-קרקעיים בזבל. בסיוע פלוגה של חיילים החל מבצע ניקוי של המבצר שנמשך עד לשנת [[1929]]. בשנת [[1933]] נקנה המבצר על ידי [[ממשלת צרפת]], התושבים הסוריים פונו ממנו והמבצר שוקם.
 
דושאן עצמו פרסם בשנת [[1934]] את הכרך הראשון, "קראק דה שבלייה", מתוך ה[[טרילוגיה]] "מצודות הצלבנים בארץ הקודש" ( Les Chateaux des Croise's en Terre Sainte). המחקר הורחב בכרך השני, "על הגנת ממלכת ירושלים", שיצא בשנת [[1939]] וכלל את מבצר [[בופור]] שב[[לבנון]], [[מבצר עתלית]] ו[[קיר מואב]] שבירדן. מחקר זה שימש כבסיס למחקרים עתידיים. החלק האחרון יצא רק בשנת [[1977]], לאחר מות דושאן, וכלל תיאור של המבצרים הצלבניים ב[[רוזנות טריפולי]] ו[[נסיכות אנטיוכיה]]. העבודה היסודית אינה כוללת מחקר של המצודות המוסלמיות שנבנו במקביל לצלבניות. תפארתן של המצודות הצלבניות בסוריה ולבנון העלימה מעיני החוקרים הצרפתיים את השרידים הפחות מרשימים שנותרו ב[[ארץ ישראל]]. מחלקת העתיקות של ממשלת [[המנדט הבריטי]] נטלה את היוזמה, וב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] של [[המאה ה-20]] מימנה חפירות במבצר עתלית, בהן נחשפו במחקר מדוקדק שרידי הביצורים שלו. הביצורים התבלו כתוצאה מהרס שיטתי ושרידיהם המועטים הביאו לכך שחוקרים קודמים התעלמו כמעט לחלוטין מהאתר. [[מלחמת העולם השנייה]] הביאה לסיום תקופת המחקר הראשונה במבצרים הצלבניים{{הערה|שם=הערה_א|1=Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 8}}.
 
====המחקר הישראלי====
הקמת [[האוניברסיטה העברית]] ו[[מדינת ישראל]] הביאו לתנופה חדשה במחקר ההיסטורי והארכאולוגי של התקופה הצלבנית ולהרחבתו לכל סוגי הבנייה הצלבנית. החפירות החשובות ביותר התנהלו באתר של [[כוכב הירדן]] בשנת [[1966]] על ידי משלחת ארכאולוגים בראשותו של [[מאיר בן דב]], שחשפה את שרידיו של מבצר צלבני מורכב. הופעתו של מבצר כוכב הירדן כ"יש מאין" על במת המחקר הוכיחה כי האדריכלות הצבאית הצלבנית הייתה מתקדמת וייחודית, והעבירה את מרכז הכובד של המחקר לשיטה של [[חפירה ארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]]{{הערה|שם=הערה_א|1=Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 8}}.
 
בסוף המאה ה-20 נערך סקר של אתרים ארכאולוגיים צלבניים על ידי [[בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים]] בראשותו של החוקר דניס פרינגל. מחקר זה, שהתמקד במבנים צלבניים קטנים יותר כגון [[חרבת בורגתה]] ושרידים של מבנים צלבניים נוספים, הוסיף ידע רב להבנת ההתיישבות הצלבנית בארץ ישראל. התיישבות זו הייתה בעיקר של אצילים קטנים שבנו מבנים לא מרשימים אך היו עמוד השדרה של החברה הלטינית-פרנקית ב[[ממלכת ירושלים]]. המחקר סייע גם להבנת היעלמות שכבה זו של וסלים עצמאיים והשתלטות המסדרים הצבאיים{{הערה|שם=הערה_א|1= Hugh Kennedy. Crusader castles. Cambridge University Press, 2001. page 8 }}.
שורה 209:
 
== ראו גם ==
 
* [[אתרים צלבניים בארץ ישראל]]
* [[ביצורים]]
שורה 218 ⟵ 217:
==לקריאה נוספת==
* [[יהושע פראוור]], '''תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל''', כרך ב, [[מוסד ביאליק]], מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זיכה את פראוור ב[[פרס ישראל]], ותרגומו לצרפתית זיכה אותו בפרס האקדמיה הצרפתית.
 
* יהושע פראוור, '''הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית''', מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
<div style="direction: ltr;">
 
* Hugh Kennedy. Crusader castles.[[Cambridge University Press]], 2001
* David Nicolle. Crusader Castles in the Holy Land 1097-1192 (Fortress) [[Osprey Publishing]] 2004