פיניקים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←רשימת ערים ומושבות הפיניקים: הסרת מקפים לפני עברית, replaced: ו-אל ← ואל באמצעות AWB |
Orielno Bot (שיחה | תרומות) מ clean up, replaced: ישובי ← יישובי באמצעות AWB |
||
שורה 1:
[[קובץ:Phoenicia map-en.svg|שמאל|ממוזער|250px|פיניקיה]]
{{היסטוריה של לבנון}}
'''פיניקים''' היו [[עם|עמים]] [[כנען|כנעניים]] ממוצא [[שמיים (עמים)|שמי]], אשר ישבו במקור ברצועת [[חוף]] צרה המשתרעת בין רמיתה ([[לטקיה]] של היום) בצפון [[סוריה]] ועד ה[[עיר]] [[עכו]], ומאוחר יותר גם לאורך [[מישור החוף הדרומי]] של [[ארץ ישראל]].
ההתיישבות הפיניקית הראשונה לאורך החוף ה[[לבנון|לבנוני]] התרחשה בסביבות [[האלף ה-3 לפנה"ס|האלף השלישי לפנה"ס]] ובדומה לעמים כנעניים אחרים התגוררו הפיניקים ב[[עיר מדינה|ערי מדינה]], שהמרכזיות בהן היו: [[צור (לבנון)|צור]], [[צידון]] ו[[גבל]], שברוב המקרים היו יריבות זו לזו. עם זאת, היה הבדל משמעותי אחד בין [[כנענים]] יושבי פנים הארץ לפיניקים. הפיניקים היו [[ספן|יורדי-ים]] שיסדו מושבות רבות ברחבי [[אגן הים התיכון]] ועסקו ב[[מסחר]] ימי פורה. בין המושבות המפורסמות אותן הקימו הפיניקים ניתן למנות את [[אוטיקה|עתיקת]] (העיר העתיקה) ו[[קרתגו (עיר)|קַרְתְּ חַדַשְתְּ]] (העיר החדשה) שנוסדו על ידי יורדי [[ים]] פיניקים בהנהגת הנסיכה [[דידו (מלכת קרתגו)|דידו]], אותן כינו ה[[רומא העתיקה|רומאים]] בהתאמה אוטיקה וקרתגו. מושבות אלה, בייחוד קרתגו, היו מהיריבות המרות של רומא. מאות שנים מאוחר יותר, יצא מקרתגו למסע ה[[מלחמה]] שלו כנגד [[הקיסרות הרומית|הרומאים]] [[חניבעל ברקה]], במסגרת [[המלחמה הפונית השנייה]].
שורה 47:
==הכלכלה הפיניקית==
[[קובץ:Hippos merchantman.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שחזור ספינת סוחר מסוג הִיפּוֹס, על סמך תבליט מארמון סרגון השני ב[[דור שרוכין]] ([[המוזיאון הימי הלאומי]])]]
רצועת החוף הצרה בה ישבו הפיניקים, לא איפשרה להם לפתח [[חקלאות]] נאותה, לפיכך פנו באופן טבעי לים. הפיניקים היו בעיקר [[דייג]]ים וסוחרים ימיים. הם [[יצוא|יצאו]] [[סחורה|סחורות]] כנעניות ובהם כלים ו[[אריג]]ים צבועים ארגמן ו[[סוחר|סחרו]] בהם בערי [[הים התיכון]]. בכל חוף בו מצאו לנכון הקימו תחנה יבשתית לשם חיפוש אוצרות ו[[חומרי גלם]], אשר מאוחר יותר התפתחה למושבה.
את צבעי הארגמן הפיקו הפיניקים מ[[חלזונות]] ימיים מ[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] הארגמוניים (Muricoidea), כמו ארגמונית אדומת-פה (''Stramonita haemastoma''), ארגמון חד קוצים (''Bolinus brandaris'') ו[[ארגמון קהה קוצים]].
את העדויות הראשונות למסחר הפיניקי ניתן למצוא ב[[חרס]]ים ושברי [[אלבסטר|בהט]] הנושאים את שמותיהם של [[פרעה|פרעונים]] מראשית האלף ה-3 לפנה"ס. לאורך [[האלף ה-2 לפנה"ס]] התקיים מסחר ענף בין הפיניקים למעצמות וממלכות אזוריות, דוגמת [[מצרים העתיקה|מצרים]], [[כרתים]] ו[[קפריסין]]{{הערה|שם=אטלס היסטורי}}.
המסחר בארזי הלבנון תפס מקום נכבד בקרב הפיניקים. כך למשל, שלמה המלך רכש קורות עץ עבור בניין בית המקדש ונראה שגם ב[[ארמון|ארמונות]] ובתי פאר נעשה שימוש בעצים אלו, כאמור:
שורה 78:
בכתבי [[תחותמס השלישי]] - פרעה מ[[פרעוני מצרים#השושלת ה-18|השושלת ה-18]], החופים הפיניקיים מוזכרים כחלק משטחי השליטה המצרית, כשהערים צור, ארוד ו[[צומור]] משמשים את [[חיל מצב|חיל המצב]] המצרי באזור ול[[מעגן]] ה[[חיל ים|צי]] שלה. עם זאת, בעקבות פעולות האיבה המתמשכות בין [[האימפריה החתית]] והמצרית באזור הלבנט, עברה רצועת החוף הפיניקית מספר פעמים מיד ליד.
בין השנים [[1200 לפנה"ס|1200]] - [[1000 לפנה"ס]] ובעיקר בתקופתו של [[רעמסס השלישי]], חדרו [[גויי הים]] אל חופי כנען ופגעו בכוחה של מצרים באזור. בתקופה הזאת נחרבו הערים [[אוגרית]], צור וצידון. בכתבי [[יוטסינינוס]] מסופר על מלך [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] שכבש את העיר צידון, החריבה ותושביה נמלטו לצור.
בשנת 1100 לפנה"ס בקירוב ערך [[תגלת פלאסר הראשון]] מלך אשור מסע לחופי פיניקיה. בתעודותיו הוא הזכיר את המסע להר הלבנון, את ארזי הלבנון, אותם לקח חזרה לאשור ואת ה[[מס]]ים שהטיל על הערים ארוד, זֶמַר, גבל וצידון. נראה כי לא הדרים מדרום לערים אלה, כי העיר צור לא הוזכרה, בעוד ב[[מגילת ון אמון]] (1075 לפנה"ס לערך) צור דווקא כן מוזכרת, ועל כן ברור כי הייתה קיימת בזמן זה.
שורה 94:
בבנין [[בית המקדש הראשון]] וכן בבניין [[ארמון]] דוד ב[[ירושלים]] הועסקו [[אומן|אומנים]] פיניקים רבים, שהיו הטובים בתחומם, דוגמת: [[נגרות|חרשי עץ]], [[נפח (מקצוע)|חרשי ברזל]], [[סיתות|חרשי אבן]] ו[[בנאי (מקצוע)|בנאים]]:
:{{ציטוטון|וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר מַלְאָכִים אֶל-דָּוִד...וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר, וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד|{{תנ"ך|שמואל ב|ה|יא|קצר=כן}}}}.
היחסים הטובים בין הפיניקים והישראלים קיבלו ביטוי גם בשיתוף הפעולה הימי בין שתי הממלכות בימי שלמה, כאשר ב[[עציון גבר]] (עיר נמל חשובה ב[[מפרץ אילת]] היא [[אילת]] המקראית, שנכבשה מ[[אדום (עם)|אדום]] בימי דוד) שיתפו אנשיו של חירם פעולה עם [[ספנות|ספנים]] ישראלים בהכנת [[כלי שיט]] וביציאה משותפת למסעות סחר ימיים בארצות כדוגמת [[אופיר]] ומסע ל[[תרשיש (עיר)|תרשיש]] שלא יצא לפועל:
שורה 119:
[[אסרחדון]] (681{{כ}} - [[669 לפנה"ס]]), בנו של סנחריב, לא ראה בעין יפה את החופש היחסי שלו זכו ערי הפיניקים. הוא תקף את צידון, לכד את מלכהּ - עַבְּדִי מִלְכּוּתִי, וציווה [[עריפת ראש|לערוף את ראשו]]. לאחר מכן הורה אסרחדון להחריב את צידון ולהקים עיר חדשה על חורבותיה. את צור הוא העניש על קשריה עם מצרים בכך שכפה על מלכהּ - בַּעַל, חוזה משפיל.
גם [[אשורבניפל]] (668{{כ}} - [[627 לפנה"ס]]), בנו של אסרחדון, נקט יד קשה נגד הפיניקים, בעיקר בשל חששו להתקרבות המחודשת בינם לבין המצרים. הוא פגע קשה באנשי עכו והעניש גם את העיר [[אוסו]] (Usu).
עם עלייתה של [[בבל]] ובמקביל לשקיעתה של האימפריה האשורית, ניסתה צור להתמרד נגד הבבלים. הבבלים, בראשות המלך [[נבוכדנצר השני]], הכריזו מלחמה על תושבי העיר, אולם הללו לא הצליחו להכניעם, גם לאחר [[מצור]] ממושך של 13 שנה. בסופו של דבר הסכימה צור לסור למרותם של הבבלים ללא [[כניעה]].
שורה 125:
===מהכיבוש הפרסי ועד לכיבוש הביזנטי===
[[קובץ:Phoenician Bireme.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שחזור של [[דו-טורית]] פיניקית (המוזיאון הימי הלאומי)]]
בתקופה ה[[ממלכת פרס|פרסית]] (החל מ-538 לפנה"ס) היו הפיניקים בעלי ברית קרובים של הפרסים, בעיקר משום שהפרסים עשו שימוש בשירותי הצי הפיניקי. המלך [[כורש]] בנה ארמון בצידון וסיפח לשליטת הפיניקים שטחים רבים, מהם רבים בארץ ישראל לאורך מישור החוף, כמו: [[תל שקמונה|שקמונה]], [[תל דור|דור]], [[יפו]] ואשקלון.
בתקופתו של [[זרבבל בן שאלתיאל]], בדומה לתקופתו של דוד ושלמה, הועסקו אומנים פיניקיים רבים בבניין [[בית המקדש השני]]:
שורה 131:
נראה כי בתקופת [[שיבת ציון]] התבססו קהילות פיניקיות מצור וצידון גם בפנים הארץ ובפרט ב[[יהוד מדינתא|פחוות יהודה]]. קהילות אלה עסקו, ככל הנראה, במסחר ולא פעם גרמו בכך ל[[חילול שבת]] בקרב ה[[יהודים]]. על כך מעיד [[נחמיה|נחמיה בן-חכליה]]:
:{{ציטוטון|וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ, מְבִיאִים דָּאג וְכָל-מֶכֶר, וּמֹכְרִים בַּשַׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלָם|{{תנ"ך|נחמיה|יג|טז}}}}.
בשנת 346 לפנה"ס, התמרדו תושבי צידון ב[[ארתחשסתא השלישי]] - מלך פרס, בשל המיסוי הכבד ששילמו לו כדרך קבע. אולם האחרון דיכא ביד קשה את המרד, דבר אשר דרבן את הפיניקים בכלל ואת הצידונים בפרט להתקרב ל[[אלכסנדר מוקדון]]. אסמכתה לכך ניתן לראות בשנת 333 לפנה"ס, כאשר לאחר הבסת [[צבא ממלכת פרס האחמנית|צבא פרס]] ב[[קרב איסוס]], הגיע אלכסנדר מוקדון לפיניקיה ומלכי ארוד, גבל וצידון הצטרפו אליו. הדבר שירת היטב את מטרתו העיקרית של אלכסנדר, שכן על ידי סיפוח ערי המדינה הפיניקיות, הצליח האחרון להשתלט על מרבית ה[[בסיס צבאי|בסיסים]] הימיים של הפרסים ובכך להתגבר על היתרון המובהק שהיה לצבא הפרסי מול [[הצבא המקדוני]] בים. אולם העיר צור החליטה שלא לכרות ברית עם אלכסנדר מוקדון כיתר הערים הפיניקיות, כנראה בשל המשך תמיכתה ב[[דריווש השלישי]] - מלך פרס. כתוצאה מכך הטיל אלכסנדר מוקדון, בשנת 332 לפנה"ס, [[המצור על צור (332 לפנה"ס)|מצור כבד]] על העיר, אשר בסופו נכבשה.
עם כיבוש צור, בידי אלכסנדר מוקדון, בוטלו כל משטרי המלוכה הפיניקיים בערי המדינה ומעתה והילך שלטו בהן ה[[ארכון|ארכונים]].
שורה 152:
כיום מעריכים החוקרים, כי התאריך המשוער בו התחילה ה"[[קולוניאליזם|קולוניזציה]]" של הפיניקים באגן הים התיכון, הוא ראשית המאה התשיעית לפנה"ס, כלומר בימי הממלכה המאוחדת של הפיניקים תחת שלטון המלך אֶתְבַּעַל.
תחילה היו המושבות הללו לא יותר מאשר תחנות עגינה ומתן שירותי נמל לספינות הפיניקיות, כמו גם נקודות מוצא לחיפוש חומרי גלם טובים. אולם עם הזמן, במיוחד בשל קשרי המסחר הענפים, רובן גדלו והתרחבו לכדי
===רשימת ערים ומושבות הפיניקים===
שורה 772:
מסע ימי נוסף של הפיניקים התנהל בשנת [[450 לפנה"ס]] בכיוון ההפוך ומיוחס לקברניט קרתגי בשם [[חימילקו|חִימֶלֶךְ]] (Himilco), עליו מסופר, שהפליג במשך ארבעה חודשים מנמל [[קדיס|גדיר]], שבספרד, לאורך החוף האירופי (שהיה מוכר היטב לסוחרים הפיניקים בשם "ערב", היינו מערב, שהוא מקור השם אירופה), עד הגיעו אל העמים האויסטרמינים (Oestrmini), הידועים מהגאוגרפיה של התקופה, כיושבי חבל הארץ הקרוי היום [[ברטאן]]. מסופר שחימלך סחר עמם ב[[עפרת ברזל]]. גם סטראבון מתייחס לסחר הפיניקי בעפרת ברזל עם ברטאן{{הערה|1=פליניוס הזקן, Historia Naturiae, 2.169a}}{{הערה|1=אוויאנוס, Ora Maritima}}.
בשנת 425 לפנה"ס יצא הקברניט הפוני [[חנון הספן|חנו]] (Hanno) למסע ימי דרומה לאורך החוף האפריקני המערבי, על מנת להקים מושבות קרתגיות חדשות. בהפלגה זו, המתועדת בלוח המתורגם ליוונית, מסופר על: צי בן 60 ספינות, הנושא 30,000 גברים ונשים, האספקה והציוד הרב, המושבות שהקימו לאורך החופים האטלנטיים, העמים שחורים (שזכו לשם "גורילות") וכן על [[התפרצות געשית|התפרצויות געשיות]] על החוף, אשר המטירו [[לבה]] אל תוך מי הים. תיאור זה מזכיר מיד את הר קמרון, הנמצא סמוך לחופהּ של [[קמרון]], אך לסברה זו יש לא מעט מתנגדים, בשל ריחוקה של נקודה זו ולכן מציעים לזהות את המקום עם הר קָאקוּלִימָה, הנמצא סמוך ל[[קונקרי]] - בירת [[גינאה]]. על כל פנים, מדובר במסע ימי ארוך ומכובד אל עומקה של אפריקה הדרום מערבית, שלכל הדעות הגיע לפחות ל[[סנגל]].
קיימות גם ראיות לשילוב הפיניקים בסחר [[הודו|ההודי]], שהחל בתקופות אלו. מדובר במסלול סחר שנתגלה על ידי סוחר יווני בשם אאדוקסוס מקיזיקוס, אשר ניצל את רוחות ה[[מונסון]] כדי להגיע להודו ולסחור עם תושביה ב[[תבלין|תבלינים]], שאותם הביא חזרה לעיר [[אלכסנדריה]]. בעקבות זאת, הפך המסלול הזה לדרך סחר מפותחת, שגם אפשרה לסוחרים רומיים ופונים (פיניקים) להגיע ל[[אינדונזיה]] ולחופים ה[[סין (אזור)|סיניים]]. [[מטבע]]ות רומיים נמצאו ב[[דלתה]] של נהר ה[[מקונג]], והיו חלק מהעדות ליחסי מסחר רומיים-סיניים שהתנהלו בנתיב הימי, ו[[פליניוס הזקן]] הלין כי מאה מיליון [[ססטרטיוס]] מבוזבזים מדי שנה על סחר עם ערב, הודו וסין{{הערה|1=Milton Osborne, The Mekong: Turbulent Past, Uncertain Future (2001:25)}}{{הערה|1=פליניוס הזקן, Historia Naturae. 12.41.48}}{{הערה|1=סטראבון, גאוגרפיה, ב, 3. }}.
| |||