ספורט ברומא העתיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ללשון המעטה |
עריכה |
||
שורה 5:
[[קובץ:Jean-Leon Gerome Pollice Verso.jpg|שמאל|ממוזער|350px|גלדיאטורים בזירת הקרב (שחזור)]]
==השוני בין הספורט הרומי לספורט היווני==
ה[[ספורט|פעילות הגופנית]] ו[[תרבות]]ה ברומא העתיקה עשויים לשמש לנו דוגמה ומופת לשוני שהתגלע בינה לבין תרבות הגוף היוונית. על אף שמקורם האתני של שתי התרבויות דומה מאוד, הרי שבשל נתונים [[גאוגרפיה|גאוגרפיים]], [[פוליטיקה|פוליטיים]] ו[[היסטוריה|היסטוריים]] כוללים שונים נבדלת תרבות הגוף הרומית תכלית השינוי מזו היוונית.
שורה 43:
===תחרות מול שעשוע===
נתונים אלה, בזיקתם לתרבות הגופנית, הצמיחו מושג רומאי מיוחד במינו, אשר בו מתמצה השוני החוצץ בין הספורט הרומאי ליווני: התחרויות היווניות נקראו בשם "אגונאס" (Agones), כלומר פעולות הדורשות מאמץ ואף סבל. התחרויות הרומיות נקראו, לעומת זאת, - בשם Ludi, כלומר שעשועים. הפעילות הספורטיבית הרומית הפכה
▲נתונים אלה, בזיקתם לתרבות הגופנית, הצמיחו מושג רומאי מיוחד במינו, אשר בו מתמצה השוני החוצץ בין הספורט הרומאי ליווני: התחרויות היווניות נקראו בשם "אגונאס" (Agones), כלומר פעולות הדורשות מאמץ ואף סבל. התחרויות הרומיות נקראו, לעומת זאת, - בשם Ludi, כלומר שעשועים. הפעילות הספורטיבית הרומית הפכה להיות בהדרגה נחלתם של בודדים, אנשי מקצוע, אשר תפקידם היה להקסים את הקהל ולשעשעו. מדובר באותו קהל, שהשליט הרומי חפץ היה ביקרו, מטעמים פוליטיים ואישיים.
[[קובץ:Colosseum-2003-07-09.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה[[קולוסאום]] ברומא, מרכז ספורט רומי]]
===ספורט ופוליטיקה===
על רקע זה התרבו משחקים ביוזמתם של קיסרים ועל שמם, לשם הנצחת עלילות גבורתם בקרב, לרגל ימי הולדתם והפיכתם לקיסרים, הולדת צאצאיהם - ולא חסרו סיבות נוספות. אלה כללו, בעיקרו של דבר, שני אירועים שבכוחם היה לגרוף קהל רב, עצום וגועש ולרתקו אל יציעי המתקנים המיוחדים. מדובר בתחרויות מרכבות הסוסים ובשעשועי הדם, אשר מספרם גדל משנה לשנה, ובמיוחד מקיסר לקיסר, ולהם התלווה ממד פסיכולוגי-עדרי, כלומר, יוציא הקהל את זעמו ויפרוק מתחיו בצפייה במתחרים, תחת שיעשה זאת בחוצות העיר. ציבור זה, מתוך שידע בעליל מי הוא המרעיף עליו "לחם ושעשועים", ישים בו, ובו בלבד, את מבטחו, והכוונה לשליט התורן.
זאת ועוד, הרומאים, מתוך שהמשיכו, על יסוד שיקולים ברורים, להנחיל את רגש הפטריוטיות, ראו במשחקים אלה אמצעי בדוק לליכוד העם תחת שרביטו של הקיסר, שהיה המייצג את העולם הרומי.
===הספורט היווני נכנס בדלת האחורית===
פועל יוצא ממסעות כיבושיה של רומא, ובמיוחד ביוון ובמזרח ההלניסטי ([[המאה ה-2 לפנה"ס|המאה השנייה לפנה"ס]] ואילך), שעמד בניגוד מסוים לתופעות הנ"ל, התקפל במפגשה עם התרבות היוונית-הלניסטית, החל מה[[פילוסופיה]] וה[[אדריכלות]] וכלה בתרבות הגופנית, ושמאז ואילך תבקש להפיצה.
בבואה לצומת זה עולה כבר ב-[[186 לפנה"ס]], עת נערכו משחקים הלניים ברומא. המנצחים שהוכתרו, על-פי-רוב אתלטים יווניים מקצוענים, חברי אגודות האתלטים, הובאו במיוחד לרומא על ידי פוליטיקאים עשירים שהיו אחראים על ניהול המשחקים. בקרב האריסטוקרטיה הרומית נפוצה אז נורמה מעניינת: זו ביקשה, מתוך מגמה אליטיסטית בדלנית, להידמות ליוונים ולתרבותם. כיוון זה לא נתקבל באהדה יתרה, ב[[לשון המעטה]], על דעת הרומאי, אשר סלד מהספורט היווני על כל המשתמע ממנו, והטיפות ההלניות שחלחלו אל בין שכבות האריסטוקרטיה, סיפקו תחמושת למתיחת ביקורת, במישרין ובעקיפין, כלפי תופעה זו.
שורה 71 ⟵ 68:
===הורדוס והפעילות הגופנית===
הורדוס, בנו של אנטיפטרוס, פעל ביהודה כ"מלך ידיד ובן ברית של העם והסנאט הרומי" בחסותו של אוגוסטוס, והוא תרם במסגרת הפרויקטים השונים שיזם, תרומה משמעותית לפעילות הגופנית ובכך ביקש לשלב עצמו במדיניות האימפריאלית הרומית ולהמשיך להתחבב על בית הקיסרות.
שורה 87 ⟵ 83:
====משחקי ירושלים====
כחלק בלתי נפרד מחידוש פניה של ירושלים ומלאכת שיקום בתוכה עד כדי בניה מחדש של המקדש, מנהל הורדוס בירושלים משחקי ספורט ותחרות לכבוד הקיסר אוגוסטוס וכינויים – "קיסריאה". לצורך עריכת המשחקים דואג הורדוס להקים מתקני ספורט חיוניים, כמקובל בכל פוליס הלניסטית כמו גימנסיון ובו סטדיון, היפודרום לתחרויות רכיבה ולנהיגת מרכבות, אמפיתיאטרון (קירקוס) גדל-מידות לניהול קרבות של גלדיאטורים ואף תיאטרון גם לעריכת תחרויות מוזיקליות ודרמטיות כך דומה. המבנים היו מפוארים והתחרויות נערכו ברוב הוד והדר, ובכדי למקם את המשחקים בדירוג הלניסטי-רומי גבוה הזמין הורדוס מתחרים בכל ענפי הספורט מהיאבקות וריצה ועד קפיצה למרחק, איגרוף ונהיגת מרכבות מכל רחבי המזרח התיכון. הורדוס הציע פרסי כסף למיתחרים, מה שהיה מקובל אפילו ביוון הקדומה, הקלאסית, אם כי די בהסתר. המשחקים נשאו חותם מעורב הלני (תחרויות מוזיקליות, גימנסטיות והיפיות-רכיבתיות) ורומי (
סמוך למיקום המשוער של ההיפודרום ההירודיאני נמצאו שברי עצמות של חיות ועליהן היו כתובים מספרים ואותיות לסמל את המושב המדויק של הצופה בתחרויות (יציע, שורה וכסא).
כדי לצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה ברגשות היהודים לא ערך הורדוס קרבות גלדיאטוריים ממש בירושלים, אלא קרבות בין חיות טרף ובינן לבין פושעים שנידונו למיתה.
משלחת של נכבדי העיר ביקשה למחות באוזני הורדוס על כי פרסי הניצחון הם פסלים האסורים על-פי היהדות והורדוס הוכיחם בדרך מכובדת כי טענתם משוללת כל בסיס.
המשחקים שהתכנו בשם "משחקי שנת החמש", דהיינו בסגנון אולימפי (אחת לארבע שנים, כשאת שנת עריכת המשחקים סופרים פעמיים: פעם כשנת המשחק ופעם כשנה הפותחת את המחזור הבא) נערכו לראשונה בשנת 28 לפנה"ס וכנראה נחוגו מאז כל ארבע שנים.
====משחקי קיסריה====
מפעלו הגדול, הספורטיבי של הורדוס, השני במניין, התקפל במשחקי קיסריה, אשר נחוגו לרגל חנוכת העיר. כמעט באופן זהה למשחקי ירושלים התכנו אף משחקי קיסריה בשם "קיסריאה" (לכבוד אוגוסטוס). אף הם נחוגו כל ארבע שנים (לפחות ברמת התכנון). אף בקיסריה הוקמו מתקנים מפוארים ואדירים בתחום הספורט. גם בקיסריה נשמר המתכון היווני הקלסי המשולש של תחרויות מוזיקליות, גימנסטיות ורכיבתיות. אף לקיסריה הוזמנו טובי הספורטאים, אלא שבשונה ממשחקי ירושלים הרשה לעצמו הורדוס לחרוג מהחשש לפגיעה ברגשות היהודים וקיים באמפיתיאטרון (בקירקוס) שבנה מופעי קרבות בין גלדיאטורים מקצוענים.
במשחקי קיסריה הנהיג הורדוס חידוש ותקדים במובנים "עולמיים", בכך שחילק פרסים אף לספורטאים שהתברגו במקום השני והשלישי, וזאת
בקיסריה, בשונה מירושלים, שרדו כמעט כל המתקנים ההירודיאניים: התיאטרון, שרידי אמפיתיאטרון (צפונית לתיאטרון) והיפודרום (מזרחית לתיאטרון) ובו שרידי אובליסק שהתנשא לגובה של 10.5 מ' ועמודי הסיבוב מאבן גרניט שהיתמרו לגובה של 2.35 מ', כמעט בבחינת מכלול אחד קרוב.
משחקי קיסריה נחוגו לראשונה בשנת 12 לפנה"ס, והם זכו לדברי שבח והלל רבים מבית הקיסרות הרומית.
שורה 115 ⟵ 111:
אנטיפאס בנה מחדש את העיר ציפורי כבירת הגליל, ושרידי תיאטרון שנחשפו בה מעידים על קיום תחרויות ומופעים מוזיקליים ומימיים במקום.
בין השנים 17 ל-22 לספ' בנה אנטיפאס עיר נוספת בשם טבריה על-שם הקיסר טיבריוס כמרכז כלכלי חשוב. טבריה נבנתה במתכונת של עיר פוליס לכל דבר, ובין המבנים שהקים בה אנו מוצאים סטדיון שנבנה מחות לעיר בסמוך לכנרת ושהכיל בין 15 ל-20 אלף צופים. הקהל לא ישב על מושבי אבן אלא על מיגבהות קרקע שנתמכו בחומת אבן חיצונית. אנטיפאס הקים בעיר תיאטרון, וכששה ק"מ צפונית לטבריה, ביישוב מגדל (טריכאי) נבנה היפודרום בעל תכולת צופים רבה.
על מידת התנופה הספורטיבית ביהודה והמודעות החיובית כלפיה שתרמו להן הורדוס ומשפחתו נלמד מטקסט מעניין במשנה המגולל בפנינו תחרות ספורטיבית בין כוהנים במקדש, כשהזוכה התכבד במצוות תרומת המזבח.
שורה 144 ⟵ 140:
===שעשועי הדם===
האירוע השני שריתק במיוחד את הקהל הרומי, והשנוי במחלוקת באשר לאופיו הספורטיבי, היה תחרות הלודרים ("לודר" משמעו - שחקן, משעשע), או כפי שנקראו גם [[גלדיאטור]]ים ("גלדיאטור" משמעו אוחז חרב). מקורה בפולחן קרבן-אדם שהומר בתצוגת דו-קרב לחיים-ולמוות. אף נוהג זה ירשה רומא הקדומה משבט האטרוסקים ששלט עליה.
שורה 176 ⟵ 171:
כמקובל בתרבות ההלנית וההלניסטית אף ההיאבקות תפשה מקום חשוב, יחסית, בעולם הספורטיבי של היהודים. ספרות חז"ל מעידה על מינוחים מיוחדים הלקוחים מעולם זה ובתעתיק יווני ואף על מנהגים מקובלים על המתאבקים כגון "אפיקטוזין", שעניינו הקאה מעושה. מכלל האיסור של חז"ל לעסוק בענף זה בשבת ניתן ללמוד שאכן עסקו בו, ובשבתות. הספרות המדרשית רוויה באליגוריות הלקוחות מעולם ההיאבקות, שרק מביני דבר, מצפיה ו/או מהתעסקות ממש, יכלו לפענח אותן.
התוספתא אוסרת על הריצה כהתעמלות בשבת, ללמדנו על כי רצו בשבת, ונכונה להתפשר על הליכה וטיול, שזה בבחינת חידוש מעניין בהתחשב בענפים המקובלים בעולם הקדום. התלמוד הבבלי יותר מרומז על תחרות ריצה ארוכה בין אצנים לסוסים.
הימצאותן של בריכות שחיה במרחצאות הרומיות הנפוצות חשף את החברה היהודית לחשיבות הקניית השחיה, ועד למידה כזו שרבי עקיבא מדגיש כי בין החובות המוטלות על האב כלפי בניו נמצא את לימוד השחיה. ספרות חז"ל מעידה באופן מעניין על תחרויות עממיות של קפיצות והתזות בתוך בריכות שחיה ומקורות מים בכלל, ואף מזהירות את ההורים מפני סיכון ילדיהם בהקפצות אקרובטיות אל תוך המים. באחד המקורות נרמז אף סגנון שחיה בנוסח של "העושה ציפור במים", ונזכר כפר אגון,
חז"ל, בהשפעה הלניסטית ברורה, שבחו והללו את העיסוי הגופני, ואף קבעו כי "סיכה בשבת תענוג".
ענף מעניין היה המשחק בכדור, שהיו לו כללים שונים, ללמדנו על אופני משחק שונים, כשהמקובל היה חבטת כדור אל עבר הכותל/הקיר בשבת. חכמים הזהירו מפני נפילת הכדור מרשות היחיד לרשות הרבים והחשש מפני טילטולו, ללמדנו שהמשחק עצמו לא נתקל בהתנגדות עקרונית, וזאת למעט העדות הקצת סתומה כי מעוז טור מלכא של המורד בן כוסבא חרב "מפני שהיו משחקין בכדור בשבת".
| |||