איתמר (יישוב) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, קישורים פנימיים |
מ אחידות במיקום הערות שוליים, קישורים פנימיים |
||
שורה 25:
===בג"ץ אלון מורה===
ב-20 ביוני 1979 הגישו חלק מבעלי הקרקע הפרטית ברוג'ייב (בעלי שטח של 125 דונמים) ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]] בקשה ל[[צו מניעה]] נגד תפיסת אדמותיהם הפרטיות. החל דיון בעתירתם לפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון [[משה לנדוי]] והשופטים [[אלפרד ויתקון]], [[שלמה אשר]], [[מרים בן-פורת]] ו[[דוד בכור]]{{הערה|בג”ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל - הידוע כ"בג”ץ אלון מורה"}}. הממשלה הטילה על הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], להגיש תצהיר להצדקת הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. אולם לצד תצהירו של הרמטכ"ל הגיש שר הביטחון עזר ויצמן (באמצעות מזכיר הממשלה, במענה לדרישת בית המשפט) תצהיר משלו ובו טען שהוא "סבור כי ניתן לממש את צורכי הביטחון שלא בדרך הקמת יישוב במקום האמור". העותרים גם הגישו תצהירים בחתימת ידם של הרמטכ"ל לשעבר [[חיים בר-לב]] והאלוף במילואים [[מתי פלד]], אשר שללו את הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. נציג גרעין אלון מורה, [[מנחם פליקס]], הגיש לבית המשפט תצהיר ובו הסביר שלא השיקול הביטחוני בראש מעייניהם אלא מצוות יישוב ארץ-ישראל.
פסק הדין ניתן ב-22 באוקטובר 1979, בית המשפט, באותו ההרכב שנתן את פסק הדין שאישר הפקעה ב[[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ בית אל|בג"ץ בית אל]], הגיע הפעם לתוצאה כמעט הפוכה. חוות הדעת הנגדיות מגורמים ביטחוניים בכירים, ובעיקר תצהירו של פליקס, גרמו לבית המשפט להחליט כי שיקולי הביטחון היו תוצר לוואי{{הערה|{{מעריב||בית המשפט החליט יש לפנות את אלון מורה|1979/10/23|02705}}}}. בפסק הדין קבע בג"ץ כי הצו שהוציא בנימין בן אליעזר בטל, ועל המדינה לפנות את המתנחלים מאדמות העותרים בתוך 30 יום{{הערה|שם=33שנהאחרי|{{הארץ|חיים לוינסון|33 שנה אחרי שבג"ץ הורה לפנות את אלון מורה, פרוטוקולי הממשלה נחשפים|1.1843238|16 באוקובר 2012}}}}. ראש הממשלה, [[מנחם בגין]], שלפי תפיסת עולמו יש תמיד להכיר ב"עליונות מערכת המשפט", הוראה על ביצוע הפינוי מיד
לאחר פסק הדין התכנסו ראשי המתנחלים והחליטו לדחות את פינוי ההתנחלות. לאחר עשרים יום הם אף פתחו ב[[שביתת רעב]]. שר החקלאות, [[אריק שרון]], ביקש מהממשלה "למנות צוות משפטנים שיחסן את ההתנחלויות מפני התערבות בג"ץ"{{הערה|שם=33שנהאחרי|}}. [[גוש אמונים]] פרסם מסמך המסביר את עמדת הגוש כלפי פסיקת בג"ץ. על פי המתנחלים, העובדה שהמשטר שהנהיגה ישראל הוא משטר של '''כיבוש צבאי''' (הניסוח וההדגשה במקור), פוגעת במפעל ההתנחלויות. בהמשך המסמך נאמר כי "הפיקציה הביטחונית החזיקה מעמד כל עוד לא אחזו הערבים – בייעוץ בעידוד אמריקני – בנשק הבג"ץ." על פסק הדין אמרו כי הוא שומט את הקרקע מתחת לכל מפעל ההתיישבות היהודי בשטחים המשוחררים{{הערה|המסמך מצוטט בספר "אדוני הארץ", עמודים 469–470}}.
שורה 45:
==מעמדה המשפטי של איתמר==
כשהתקבלה החלטת הממשלה ב-[[3 ביוני]] [[1979]] להקים יישוב בקרקע פרטית של תושבי הכפר [[רוג'ייב]] (האסורה על פי המשפט הבינלאומי), עמד לנגד עיניהם של שרי הממשלה ניצחונה של המדינה ב[[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ בית אל|בג"ץ בית אל]] ב-[[15
גרעין ההתנחלות הוקם על אדמות מדינה, אך לאיתמר מעולם לא אושרה [[תוכנית בניין עיר]] (תב"ע) וכל הבנייה במקום אינה חוקית. במרץ 2011 החליטה הממשלה לקדם לקדם את הסדרת היישוב ולאשר תב"ע באיתמר{{הערה|שם=ביבי}}. כמו כן היישוב והמאחזים שבסביבתו פלשו לקרקעות פרטיות בבעלות [[פלסטינים|פלסטינית]] לפי [[חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים]] של [[טליה ששון]] חלק מההתנחלות שוכן על קרקע פרטית פלסטינית{{הערה|שם=טליה ששון|טליה ששון, [http://www.pmo.gov.il/SiteCollectionDocuments/PMO/Communication/Spokesman/sason2.pdf חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים], 09/03/2005, עמ' 101}}. בהם 5,000 דונם של אדמות פרטיות (מתוכן 3,000 דונם מעובדות ומשמשות למטעי זיתים), השייכות לתושבי כפר [[עוורתא]], באמצעות גידורן{{הערה|[https://www.btselem.org/download/201007_by_hook_and_by_crook_heb.pdf כל האמצעים כשרים - מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית - יולי 2010]}}. [[חוק ההסדרה]] (שאושר בכנסת ב-[[6 בפברואר]] [[2017]]{{הערה|שם=חוקק-בכנסת|[http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press6217g.aspx חוק ההסדרה אושר בקריאה שנייה ושלישית], אתר [[הכנסת]], 6 בפברואר 2017}}), המאפשר להפקיע קרקעות פלסטיניות פרטיות בשטחי הגדה המערבית, ו"להלבין" התנחלויות ומאחזים היושבים עליהן, יאפשר להסדיר את מעמדה המשפטי של הבנייה גם באיתמר{{הערה|{{הארץ|משה בן עטר|חוק ההסדרה – ניצחון פירוס של המתנחלים|1.3631354|7 בנובמבר 2017}}}}.
| |||