|
==היסטוריה==
===ניסיון ההתיישבות ברוג'ייב ובג"ץ אלון מורה===
===הניסיון הראשון===
ניסיון ההתנחלות הראשון באזור התבצע על ידי "גרעין [[אלון מורה]]" ביוני 1974.
ניסיון ההתנחלות הראשון באזור התבצע על ידי "גרעין אלון מורה" ביוני 1974. מטרת הגרעין הייתה להתנחל באתר הקרוב ביותר לעיר שכם וליישב את האזור, שנכבש ב[[מלחמת ששת הימים]], ובו כ-600,000 פלסטינים אך לא היה מיושב ביהודים. העיתוי שנבחר היה מיד לאחר שב-[[3 ביוני]] [[1974]] הקים [[יצחק רבין]] ממשלה חדשה, לאחר התפטרותה של [[גולדה מאיר]] (שלא ראתה את עתיד השומרון בשליטה ישראלית, וההתיישבות בו לא הייתה חלק ממדיניותה). מיד לאחר השבעתו קיבל ראש הממשלה החדש מכתב ממזכיר גרעין אלון מורה, [[בני קצובר]], בו הוא מודיע לו שחברי הגרעין נחושים לעלות להתיישב באזור שכם לאלתר. מבצע העלייה עוכב ברגע האחרון משום שהרב [[צבי יהודה קוק]] ניסה ללא הצלחה לשכנע את שר הביטחון [[שמעון פרס]] להתיר לחברי הגרעין לעלות. בנוסף חששו חברי הגרעין, על רק מסע הדילוגים של [[הנרי קיסינג'ר]], שר החוץ האמריקני, שדרש נסיגות ישראליות משטחים בתמורה להפסקת האש בחזית הסורית והמצרית, שזו ההזדמנות האחרונה ליישב את השומרון{{הערה|[https://tomerpersico.com/2012/10/21/inbari_interview/ פרופ' מוטי ענברי היהדות המשיחית מתמודדת עם פשרות טריטוריאליות – הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'] ראיון עם [[תומר פרסיקו]]}}.
ב-5 ביוני 1974 יצאו כ-15 חברי הגרעין ומשפחותיהם, ללא אישור הממשלה, למחנה חורון, ארבעה ק"מ מדרום לשכם (כקילומטר ממערב למיקומו הנוכחי של היישוב). עם חברי הגרעין באו עוד כמאה אנשים, בהם חברי הכנסת [[אריאל שרון]] (שנבחר לראשונה לכנסת 6 חודשים לפני כן), [[גאולה כהן]] ו[[זבולון המר]]. תוך שעה הוקמו 16 אוהלי בד. כעבור זמן קצר הגיעו נציגי צה"ל והחל משא ומתן. החיילים לא רצו להשתמש בכוח והמשא ומתן נמשך עד הערב והוצע לגרעין לעבור למקום אחר – מחנה קדום. בקרב חברי הגרעין התעורר ויכוח אם לקבל את הצעת הפשרה. בהתייעצות עם הרב צבי יהודה קוק הוחלט שלא לקבלה, ניסיון הפשרה נכשל ועם ערב ניתן האות לפינוי. המתנחלים התנגדו בצורה פסיבית והועלו בכוח למשאיות{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|"יום קרב ארור" ליד שכם: 100 מתנחלים פונו ע"י צה־"ל|1974/06/06|00300}}}}.
ב-[[193 במאי]]ביוני [[1977]], יומיים לאחר ש[[הליכוד]] ניצח בבחירות לכנסת, הכריז מנהיגו, [[מנחם בגין]], בעת שביקר אצל "גרעין אלון מורה" (שב-[[1975]] אושר לו להתמקם במחנה קדום), ש'בקרוב יהיו הרבה אלוני מורה'. אף על פי כן, בשל לחצי הממשל האמריקני וכדי למנוע פגיעה בשיחות השלום עם מצרים, העדיפה ממשלת בגין להקים יישובים חדשים בשטחים במחנות צה"ל, וגרעין אלון מורה נאלץ להמשיך לגור במחנה הצבאי קדום, מלבד חלק מחבריו שהקימו את היישוב [[קדומים]]{{הערה|{{מעריב|עידו דיסנצ'יק|ארצות הברית מגנה נסיון ההתנחלות ליד שכם: "צעד זה יזיק לתהליך השלום"|1979/06/05|00303}}}}. אנשי הגרעין, שביקשו לעבור ליישוב קבע, החלו בשורה של הפגנות ופעולות מחאה ובשיאן ניסיון להתיישב ב[[חווארה]] בספטמבר 1978 והפגנת אנשי '[[גוש אמונים]]' על כביש באזור שכם בינואר 1979{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|בגוש אמונים מבטיחים נעשה חיים קשיים לממשלה|1978/12/28|01701}}}}{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|גרעין אלון מורה שוקל החרפת המאבק|1979/01/02|00305}}}}. ב-7 בינואר החליטה [[ועדת השרים לענייני ביטחון]] לראות בגרעין אלון מורה "מועמד להתנחלות בעתיד הקרוב", ההצעה המועדפת למקום ההתיישבות הייתה סמוך לכפר [[רוג'ייב]], מדרום מזרח לשכם. בקרב שרי הממשלה התחולל מאבק בסוגיה זו. חלקם דגלו בהתיישבות בכל חלקי ארץ-ישראל וחלקם התנגדו להצעה ליישב את הגרעין סמוך לרוג'ייב, בהם שר הביטחון [[עזר ויצמן]], שר החוץ [[משה דיין]] וסגן ראש הממשלה [[יגאל ידין]]. ויצמן הסביר כי הוא מתנגד להקמת היישוב כי הדבר חייב שימוש בקרקע פרטית של ערביי רוג'ייב, האסורה על פי המשפט הבינלאומי, ואילו שר החקלאות [[אריאל שרון]] תמך בהתיישבות. בסופו של דבר אישרה הממשלה ב-3 ביוני [[1979]] את התיישבות הגרעין סמוך לכפר רוג'ייב (בגבעה 637 הממוקמת, כ-500 מטר מצפון למיקום הנוכחי של איתמר). ב-5 ביוני 1979 חתם מפקד אזור יהודה ושומרון, תת-אלוף [[בנימין בן אליעזר]], על צווים לתפיסת שטח של כ-800 דונמים ולאחר יומיים עלו המתיישבים למקום{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|ההחלטה על אלון מורה תביא להפקעת 800 ד' אדמות פרטיות|1979/06/04|00401}}}}. לצורך הקמת היישוב (שנקרא אז "אלון מורה") הוקצו 50 מיליון [[ל"י]] והוחלט שהוא יאוכלס תור חודשיים{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|אלון מורה יאוכלס תור חודשיים|1979/06/11|00402}}}}.
ב-20 ביוני 1979 הגישו חלק מבעלי הקרקע הפרטית ברוג'ייב (בעלי שטח של 125 דונמים) ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]] בקשה ל[[צו מניעה]] נגד תפיסת אדמותיהם הפרטיות. החל דיון בעתירתם לפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון [[משה לנדוי]] והשופטים [[אלפרד ויתקון]], [[שלמה אשר]], [[מרים בן-פורת]] ו[[דוד בכור]]{{הערה|בג”ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל - הידוע כ"בג”ץ אלון מורה"}}. הממשלה הטילה על הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], להגיש תצהיר להצדקת הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. אולם לצד תצהירו של הרמטכ"ל הגיש שר הביטחון עזר ויצמן (באמצעות מזכיר הממשלה, במענה לדרישת בית המשפט) תצהיר משלו ובו טען שהוא "סבור כי ניתן לממש את צורכי הביטחון שלא בדרך הקמת יישוב במקום האמור". העותריםבג"ץ גםפסק הגישוב-22 תצהיריםבאוקטובר בחתימת1979 ידםששיקולי שלהביטחון הרמטכ"ללא לשעברהיו [[חייםעיקריים בר-לב]]ולכן והאלוףעל במילואיםהמדינה [[מתי פלד]], אשר שללולפנות את הצורךהמתנחלים הביטחונימאדמות בתפיסתהעותרים השטח.תוך נציג30 גרעיןיום{{הערה|{{מעריב||בית אלוןהמשפט מורה,החליט [[מנחםיש פליקס]],לפנות הגישאת לביתאלון המשפטמורה|1979/10/23|02705}}}}. תצהירבעקבות ובוזאת הסבירהועתקה שלאאלון השיקולמורה הביטחונילגבעה בראש756 מעייניהםשב[[הר אלא מצוות יישוב ארץ-ישראלכביר]]. ▼===בג"ץ אלון מורה===
▲ב-20 ביוני 1979 הגישו חלק מבעלי הקרקע הפרטית ברוג'ייב (בעלי שטח של 125 דונמים) ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]] בקשה ל[[צו מניעה]] נגד תפיסת אדמותיהם הפרטיות. החל דיון בעתירתם לפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון [[משה לנדוי]] והשופטים [[אלפרד ויתקון]], [[שלמה אשר]], [[מרים בן-פורת]] ו[[דוד בכור]]{{הערה|בג”ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל - הידוע כ"בג”ץ אלון מורה"}}. הממשלה הטילה על הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], להגיש תצהיר להצדקת הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. אולם לצד תצהירו של הרמטכ"ל הגיש שר הביטחון עזר ויצמן (באמצעות מזכיר הממשלה, במענה לדרישת בית המשפט) תצהיר משלו ובו טען שהוא "סבור כי ניתן לממש את צורכי הביטחון שלא בדרך הקמת יישוב במקום האמור". העותרים גם הגישו תצהירים בחתימת ידם של הרמטכ"ל לשעבר [[חיים בר-לב]] והאלוף במילואים [[מתי פלד]], אשר שללו את הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. נציג גרעין אלון מורה, [[מנחם פליקס]], הגיש לבית המשפט תצהיר ובו הסביר שלא השיקול הביטחוני בראש מעייניהם אלא מצוות יישוב ארץ-ישראל.
פסק הדין ניתן ב-22 באוקטובר 1979, בית המשפט, באותו ההרכב שנתן את פסק הדין שאישר הפקעה ב[[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ בית אל|בג"ץ בית אל]], הגיע הפעם לתוצאה כמעט הפוכה. חוות הדעת הנגדיות מגורמים ביטחוניים בכירים, ובעיקר תצהירו של פליקס, גרמו לבית המשפט להחליט כי שיקולי הביטחון היו תוצר לוואי{{הערה|{{מעריב||בית המשפט החליט יש לפנות את אלון מורה|1979/10/23|02705}}}}. בפסק הדין קבע בג"ץ כי הצו שהוציא בנימין בן אליעזר בטל, ועל המדינה לפנות את המתנחלים מאדמות העותרים בתוך 30 יום{{הערה|שם=33שנהאחרי|{{הארץ|חיים לוינסון|33 שנה אחרי שבג"ץ הורה לפנות את אלון מורה, פרוטוקולי הממשלה נחשפים|1.1843238|16 באוקובר 2012}}}}. ראש הממשלה, [[מנחם בגין]], שלפי תפיסת עולמו יש תמיד להכיר ב"עליונות מערכת המשפט", הוראה על ביצוע הפינוי מיד{{הערה|{{הארץ|שלמה נקדימון|האם בגין באמת אמר "יש שופטים בירושלים"?|1.2539443|14 בינואר 2015}}}}, אך ביקש למצוא אתר חלופי בו [[מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון|קרקעות שהוכרזו אדמות מדינה]]{{הערה|{{מעריב|יוסף חריך|הממשלה תבצע פסק בג"צ, אלון מורה תועתק ממוקמה|1979/10/29|00300}}}}.
לאחר פסק הדין התכנסו ראשי המתנחלים והחליטו לדחות את פינוי ההתנחלות. לאחר עשרים יום הם אף פתחו ב[[שביתת רעב]]. שר החקלאות, [[אריק שרון]], ביקש מהממשלה "למנות צוות משפטנים שיחסן את ההתנחלויות מפני התערבות בג"ץ"{{הערה|שם=33שנהאחרי|}}. [[גוש אמונים]] פרסם מסמך המסביר את עמדת הגוש כלפי פסיקת בג"ץ. על פי המתנחלים, העובדה שהמשטר שהנהיגה ישראל הוא משטר של '''כיבוש צבאי''' (הניסוח וההדגשה במקור), פוגעת במפעל ההתנחלויות. בהמשך המסמך נאמר כי "הפיקציה הביטחונית החזיקה מעמד כל עוד לא אחזו הערבים – בייעוץ בעידוד אמריקני – בנשק הבג"ץ." על פסק הדין אמרו כי הוא שומט את הקרקע מתחת לכל מפעל ההתיישבות היהודי בשטחים המשוחררים{{הערה|המסמך מצוטט בספר "אדוני הארץ", עמודים 469–470}}.
בעקבות פסק הדין הועתקה התנחלות [[אלון מורה]] למקום אחר בגבעה 756 שב[[הר כביר]] ללא שימוש בשטח פרטי (הגבעה נקראה כך על שום גובהה במטרים מעל פני הים). ב-16 בינואר [[1980]] החליטו תושבי "אלון מורה המקורית" ברוב קולות לעבור להר כביר וב-29 בינואר [[1981]] העתיקו את יישובם לשם. חלק קטן מהם, ארבע משפחות וכמה רווקים, סירבו לצאת מהמקום וב-3 בפברואר 1980, פינה אותם צה"ל בכוח.
===הקמת היישוב===
היישוב איתמר הוקם מחדש על גבעה סמוכה לאתר שפונה בעקבות "בג"ץ אלון מורה" ב-8 במאי 1984 בשם "תל חיים"{{הערה|{{מעריב|בוקי נאה|"תל חיים" מוקם על גבעה ליד שכם|1984/05/08|00207}}}}, על ידי גרעין של מספר משפחות מ[[ירושלים]] מיוצאי [[מכון מאיר]] שהתעתדו להקים את "[[כוכב השחר (יישוב)|כוכב השחר]] ב", אולם [[חנן פורת]] נפגש עם הגרעין והציע להם לעלות בצורה מיידית לשטח הסמוך לשכם{{מקור}}. היישוב שוכן בסמוך לאתר ההיסטורי [[מבצר ארומה|תל ארומה]], מבצר עתיק ככל הנראה מימי ה[[חשמונאים]].
בתחילה הועלתה הצעה לקרוא ליישוב בשם "אגוז" בהשראת הביטוי התלמודי "אגוזי פרך" (פרך מזוהה עם היישוב [[בית פוריכ]] הסמוך{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_word/law10/yalkut-3165.pdf רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית], ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1490}}), אך תושבי היישוב רצו לקרוא ליישוב בשם "תל חיים" על שם "תל חייא", [[אתר ארכאולוגי]] בשטח היישוב. [[ועדת השמות הממשלתית]] התנגדה לשם זה והחליטה בסופו של דבר על השם "איתמר" על שם בנו של [[אהרון הכהן]] שלפי המסורת קבור בכפר הסמוך [[עוורתא]]. היישוב תוכנן ל-1,500 משפחות, ושטח אדמות היישוב מסתכם בכ־6,000 דונם{{הערה|{{הארץ|אביב לביא|אימת הגבעות|1.874468|8 באפריל 2003}}}}.
|
