צעדת המוות בבטאן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 7:
 
==התוכנית היפנית לצעדה==
עוד לפני הכניעה בבטאן החליטו היפנים להעביר את השבויים שייתפסו אל מחנה אודונל, מחנה צבאי בלוזון, שנמצא כ-110 [[קילומטר]]ים מצפון לקצהו הדרומי של בטאן. הם החליטו על מסע בן ארבעה שלבים: ראשית יצעדו השבויים ברגל עד כ-30 קילומטרים לעיר בלנגה (Balanga) שבמרכז חצי האי, ומשם יוסעו ב[[משאית|משאיות]] כחמישים קילומטרים לעיר סן פרננדו (San Fernando). שם נועדו השבויים לעלות על [[רכבת|רכבות משא]] שיובילום כ-50 קילומטרים נוספים לכפר קפאס (Capas), וממנו יצעדו עוד 13 קילומטרים עד למחנה אודונל (Camp O'Donnell) (בסך הכל - כ-143 קילומטרים). לפי התוכנית גם נועדו לקום [[בית חולים שדה|בתי חולים שדה]] ותחנות [[רפואה|רפואיות]] לאורך נתיב ההעברה. היפנים הכינו תוכנית לוגיסטית למבצע ההעברה והיא אושרה על ידי מפקד הכוחות היפנים בפיליפינים, גנרל '''מסהארו הומה''' (Masaharu Homma).
 
התוכנית הלוגיסטית היפנית הייתה שגויה מיסודה. ראשית, היפנים שיערו שיישבו רק 25 אלף איש - שליש ממספר השבויים בפועל. כמו כן הניחו שבמהלך הצעדה לבלנגה - שהייתה אמורה להימשך יום אחד - יאכלו השבויים את מנות המזון שלהם עצמם, אלא שמנות אלו אזלו מכבר. שלישית, לא היה מספר מספיק של משאיות להובלת מספר השבויים הרב שנשבה בפועל. לבסוף, היפנים לא היו ערים למצבם הגופני הירוד של השבויים.
שורה 40:
 
==הנצחת קורבנות המצעד==
זכרם של קורבנות הצעדה הונצח בארצות הברית ובפיליפינים במספר רב של [[אנדרטה|אנדרטאות]], לוחות זיכרון, מוסדות ומבנים שנקראו על שמם. בין השאר הוקמו בבטאן לאורך נתיב הצעדה עמודי זיכרון לה, שעליהם הכיתוב "צעדת המוות", איור של הצועדים וציון של מספר הקילומטרים מראשית נתיב הצעדה ועד למקום הימצאו של כל עמוד.
 
אירועים לכבוד הקורבנות נערכים עד היום ובכללם אירועי ספורט שונים וטקסי זיכרון. בשטח מטווח הטילים וייט סנדס (White Sands) מדינתבמדינת [[ניו מקסיקו]] נערכים מדי שנה מאז [[1989]] מרוץ [[ריצת מרתון|מרתון]] וצעדה לזכרם.
 
==מקורות==