רמח"ל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 34:
בשנת [[ה'תפ"ו]] (1726) הוסמך רמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי [[משה דוד ואלי]]. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בין התקנות היה לימוד רציף ובלתי פוסק בתורנות כל שעות היום בספר הזוהר בבית המדרש. בחבורתו של רמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי [[יקותיאל גורדון]] מ[[וילנא]] (ששהה אז בפדובה במסגרת לימודי [[רפואה]]), רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.
 
בראש חודש [[סיוון]] [[ה'תפ"ז]] (21 במאי 1727) חווה רמח"ל התגלות רוחנית של "רוח[[מגיד הקודש"(מאגיה)|מגיד]] שעל פי תיאורו גילתה לו סודות קבליים רבים:{{הערה|1=אגרות ותעודות, אגרת ט"ו.|שם=:0}}{{ציטוט|תוכן="נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא (תרגום: לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש ירדתי)... ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי".|מקור=}}את הגילוי הראשון רדפו גילויים נוספים. אך את עובדת הגילויים הסתיר במשך כחצי שנה. וכשהיה מתגלה אליו המגיד היה מוריד את ראשו על השולחן ונראה כאילו הוא נח. אחרי זמן מה שיתף רמח"ל בסוד את תלמידיו, ואחד הבולטים שבהם, הרב [[יקותיאל גורדון]], גילה ברבים את קיום המגיד, והדבר עורר התלהבות והערצה כבירה לרמח"ל.
 
מתאר זאת [[מאיר בניהו]] ([[עתמול]], אוגוסט 90'):{{ציטוט|תוכן=רבים, ובכללם משכילים נודעים, צבאו על פתח בית מדרשו של רמח"ל כדי לשמוע תורה מפיו עד שלא היה מקום להכיל את כולם. רמח"ל הוצרך להפסיק את לימודיו עם בני חבורתו המצומצמת ולקבוע שיעורים מיוחדים להמונים שצבאו על פתח בית המדרש.}}