|
==== תפיסה מוזיקלית של גובה הצליל ====
תחום התדירויות שהאוזן האנושית יכולה לקלוט היא בין 20 הרץ ל-20 [[קילוהרץ]] לערך, אם היא של תינוק. עם ההתבגרות טווח זה יורד עד ל-16 קילוהרץ. ישנם בעלי חיים, כמו [[כלב]]ים ו[[דולפינים]], שיכולים לשמוע אף מעבר לתחום זה. כך למשל, [[לווייתנים]] ודולפינים, משמיעים קולות ומאזינים להדים המוחזרים אליהם כדי להתמצא במרחב ולאתר טורפים ומזון, בדומה ל[[סונאר]] אקטיבי.ש
רוב בני האדם יכולים לזהות [[מרווח (מוזיקה)|מרווח]]ים צליליים של 3 [[סנט (מוזיקה)|סנט]]ים (כלומר, שלוש מאיות של "חצי [[טון (מוזיקה)|טון]]"), כאשר המשך והעוצמה של הצלילים אופטימליים והם נמצאים בתחום הרגישות המקסימלית (בסביבות התדר של 3000 הרץ). ככל שאורך הצליל קצר יותר ועוצמתו נמוכה יותר, כך דרושים מרווחים גדולים יותר על מנת לזהות הפרשי גובה בין שני צלילים. לכן הפרש של 5 סנטים נחשב לחסר משמעות מבחינת התפיסה האנושית.{{הערה|1=דליה כהן, מזרח ומערב במוזיקה, מהדורה שנייה (ירושלים:הוצאת מאגנס, 2006),77-76.}}
באמצעות אימון, ניתן לחדד את תפישת הגובה של הצליל וכך לזהות בדיוק רב [[מרווח (מוזיקה)|מרווחים]], כלומר יחסי [[תדירות|תדירויות]] בין צלילים המושמעים באותו זמן או בזמנים סמוכים. שמיעה כזו מכונה [[שמיעה רלטיווית]]. מאידך, אצל רוב האנשים ב[[מדינות המערב]] היכולת לזהות במדויק גובה של צליל, קרויה [[שמיעה אבסולוטית]] ושכיחותה קטנה בהרבה.
|
