הבדלים בין גרסאות בדף "קול"

הוסרו 9,506 בתים ,  לפני שנתיים
ב[[מוזיקה קלאסית]] נהוג לתאר את תחושת העוצמה, או ה[[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]], הרצויה באמצעות מילים (שמקורן ב[[איטלקית]]): פיאניסימו, פיאנו, פורטה, פורטיסימו, ועוד. נראה, כי החוויה הרגשית של היצירה מושפעת לא-פחות, ואולי אף יותר, מ'''שינויים''' בעוצמת הצליל. ועל כן גם להם סימנים ומונחים מיוחדים כגון [[קרשנדו]] ו[[דימינואנדו]]. ישנן מספר יצירות של [[מוזיקה אלקטרונית]] בהן העוצמה מוגדרת באופן מדויק, בדציבלים.
 
===גובה הצלילו גם תדירויות אוממירים אותן לאותות חשמליים, אותן מפרש המוח כקול.===
===גובה הצליל===
{{ערך מורחב|ערך=[[גובה (מוזיקה)]]}}
תחושת '''גובה הצליל''' (ב[[אנגלית]]: Pitch), קשורה ל[[תדירות]] הבסיסית של גל הקול. ככל שהתדירות של הצליל יותר גבוהה כך נשמע הצליל יותר גבוה.
 
[[תדירות]] הצליל נמדדת ביחידות [[הרץ]] כלומר מספר המחזורים של גל הקול ב[[שנייה]]. כאשר [[תזמורת סימפונית]] מכוונת את כליה, זה נעשה על-פי "צליל יחוס" (reference pitch), הצליל [[לה]] שמנוגן על ידי [[אבוב]]. צליל זה מקביל לצליל לה ב[[אוקטבה]] האמצעית של ה[[פסנתר]] - A4. לכיוונון של אבוב זה או כל כלי יחיד כמו פסנתר או [[גיטרה]] היה נהוג להשתמש ב[[קולן]]. כיום יש מכשירי כוונון אלקטרוניים היכולים להתאים עצמם לצלילי ייחוס שונים. בדרך כלל צליל היחוס הוא בתדירות של 440 הרץ, בעבר צליל הייחוס היה בתדירות של 435 הרץ, ובתקופות שונות ובמקומות שונים נבחרו גם תדירויות אחרות.
 
להוציא את שירת האדם וה[[ציפורים]], רוב הקולות בטבע אינם בעלי גובה מוגדר. ייחודם של [[כלי נגינה|כלי הנגינה]] וה[[רמקול]]ים, אם כך, הוא ביכולתם להפיק צלילים בעלי גובה מוגדר. עם זאת, לא כל התרבויות המוזיקליות מבססות את המוזיקה שלהם על פרמטר הגובה. לדוגמה, המוזיקה ב[[אפריקה]] מבוססת על כלים [[אידיופוניים]] בעלי גובה בלתי מוגדר או מוגדר למחצה, המלווים בקולות אנושיים{{הערה|1=דליה כהן, מזרח ומערב במוזיקה, מהדורה שנייה (ירושלים:הוצאת מאגנס, 2006),225-221.}}
 
מרבית כלי-הנגינה מתוכננים (או מסוגלים) לנגן רק [[קבוצה סופית]] מתוך [[אינסוף]] גובהי-הצלילים האפשריים. כלי הקשת וביניהם ה[[כינור]], וכן ה[[טרומבון]] מתייחדים בכך שהם מסוגלים לנגן קבוצה אין סופית ורציפה של תדירויות, אך קבוצה זו היא עדיין חלקית לקבוצת כל הצלילים האפשריים. יתר-על-כן, קטעים מוזיקליים טיפוסיים נבנים על סדרה מצומצמת עוד-יותר של גובהי-צלילים, המכונה [[סולם (מוזיקה)|סולם]].
 
==== תפיסה מוזיקלית של גובה הצליל ====
תחום התדירויות שהאוזן האנושית יכולה לקלוט היא בין 20 הרץ ל-20 [[קילוהרץ]] לערך, אם היא ש
 
באמצעות אימון, ניתן לחדד את תפישת הגובה של הצליל וכך לזהות בדיוק רב [[מרווח (מוזיקה)|מרווחים]], כלומר יחסי [[תדירות|תדירויות]] בין צלילים המושמעים באותו זמן או בזמנים סמוכים. שמיעה כזו מכונה [[שמיעה רלטיווית]]. מאידך, אצל רוב האנשים ב[[מדינות המערב]] היכולת לזהות במדויק גובה של צליל, קרויה [[שמיעה אבסולוטית]] ושכיחותה קטנה בהרבה.
 
===גון הצליל===
הגובה והעוצמה של הצליל אינם מספיקים כדי לתאר אותו באופן מלא. לראיה, ניתן להבחין בין צלילים המנוגנים על ידי שני כלים שונים, כגון פסנתר וחליל, גם כאשר הם מנגנים באותה עוצמה ובאותו גובה. ה[[דיבור]] מהווה דוגמה עוד יותר מובהקת לכך, שכן אנו יכולים להבדיל בין שלל [[הברה|הברות]], גם כאשר מקפידים להגות אותן באותו הגובה ובאותה העוצמה. ההפך נכון גם - אנחנו יכולים לזהות כאותה הברה צלילים שונים, גם כאשר הם נהגים בעוצמה ובגובה שונים.
 
מכאן שלצליל יש מרכיבים נוספים, מלבד העוצמה והגובה שלו. ניתן להגדיר את ה'''גוון''' (באנגלית: Timbre) של הצליל כאוסף המאפיינים של החויה הפסיכו-אקוסטית של הצליל שאינם קשורים בעוצמה או בגובה שלו.
 
מההבט הפיזיקלי קל לראות, שניתן לצייר פונקציות רבות ומגוונות שלהן אותה תדירות ואותה משרעת, כמתואר בתרשים. [[קובץ:SameAmplitudeAndFrequencyButDifferent.png|שמאל|ממוזער|250px|שתי פונקציות שונות עם אותה משרעת ואותה תדירות]] ואומנם הצלילים המתאימים לפונקציות אלה ישמעו לנו שונים, אף על פי שנחוש שהם דומים מבחינת העוצמה והגובה. יתר-על-כן, אם נתונה לנו פונקציה כלשהי המתארת את הלחץ באוזננו כפונקציה של הזמן, ניתן לנפח או לכווץ אותה בציר הזמן ובציר הלחץ וכך לשנות את התדירות והמשרעת שלה כרצוננו. מתברר שהצלילים המתוארים על ידי פונקציות אלה ישמעו לאוזננו כבעלי גוון דומה מאוד.
 
הגוון מתאים, אם כן, ל"צורה" של הפונקציה המתארת את הצליל. כלומר לאותם היבטים של הפונקציה שאינם משתנים כאשר מנפחים או מכווצים אותה לאורך הצירים. כפי שהערנו, התכונות הפיזיקליות של משרעת ותדירות אינן חופפות למרכיבים הפסיכו-אקוסטיים המתוארים על ידי עוצמה וגובה. כך גם הצורה של הפונקציה אינה מתאימה בדיוק לתפיסת הגוון. זו מושפעת גם מהגובה ומהעוצמה של הצליל{{הערה|שם=Cohen D|1=[[דליה כהן (סופרת)|דליה כהן]], '''מזרח ומערב במוזיקה''', מהדורה שנייה (ירושלים: הוצאת מאגנס, 2006), 70-66}}, וכן מהאופן בו הצורה של הפונקציה משתנה עם הזמן. למעשה, כפי שהערנו, מגוון גדול של צלילים כלל אינם מחזוריים (נקישות תוף, עיצורים פוצצים), או שהם "מחזוריים-למחצה" (התנועות בדיבור), ואז הצורה של המחזור אינה מוגדרת כלל.
 
[[קובץ:FourierDecomposition.png|שמאל|ממוזער|250px|הפונקציה המחזורית (בשחור) היא הסכום של שתי פונקציות הסינוס (בסגול ובכתום). [[התמרת פורייה]] מאפשרת להציג כל פונקציה מחזורית כצירוף ליניארי של פונקציות [[סינוס (טריגונומטריה)|סינוס]] ו[[קוסינוס]]]]
 
השערות בחלקים שונים של [[אוזן|שבלול האוזן]] מגיבות לתדרים שונים. כך שגל הקול הפוגע בעור התוף מפורק כבר ברמה המכנית למרכיבי תדר שונים, לפני שהוא מתורגם לגירויים עצביים. פירוק זה עוזר לנו לשמוע צלילים בו-זמניים. למשל, אם שני כלים מנגנים בו-זמנית בגבהים שונים, לא יהיה לנו קשה להפנות את הקשב מאחד לשני.
 
העובדה שפירוק כזה מתרחש באוזן מרמזת, שעל מנת להבין את מושג הגוון יותר בדיוק עלינו להסתכל לא על הפונקציה המתארת את הצליל אלא על צורתה המותמרת. הצליל שרוב [[כלי נגינה|כלי הנגינה]] מפיקים, גם כאשר הם מנגנים תו בודד, מתפרק למספר גלי סינוס, או למספר תדרים. אם הפונקציה מחזורית, התדירות הנמוכה ביותר, המכונה תדירות הבסיס, מתאימה למחזור של הפונקציה. תדירות הבסיס היא הקובעת את תחושת הגובה של הצליל. שאר התדירויות תהיינה (במקרה של צליל מחזורי) כפולות שלמות של תדירות הבסיס. הצלילים המתאימים למרכיבי התדר האלה מכונים [[צלילים עיליים]] של הכלי. ה[[מופע]] של הצליליים העיליים אינו מורגש. הגוון של הצליל נקבע, אם-כן, רק לפי העוצמה היחסית של הצלילים העיליים המרכיבים אותו. במילים אחרות, הגוון מתאים, פחות-או-יותר, לצורה של הערך המוחלט של הפונקציה המותמרת.
 
==קול כאמצעי תקשורת==
[[קובץ:Ear.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[אוזן]]]]
בעלי חיים רבים מתקשרים באמצעות קול. האיבר האחראי לקליטת גלי הקול והמרתם לאותות חשמליים אותם יכול לפרש ה[[מוח]] הוא '''ה[[אוזן]]'''. האוזן כוללת מנגנונים המגבירים את תנודות האוויר וממירים אותן לאותות חשמליים, אותן מפרש המוח כקול.
 
קיים טווח תדירויות ש[[בן אדם|בני אדם]] מסוגלים לשמוע אשר אצל רוב בני האדם נע בין 20 [[הרץ]] ל-20 קילוהרץ, אך תחום התדירויות שבו רגישותה של אוזן האדם מקסימלית הוא רק עד 4,000 הרץ (זהו בערך תחום התדרים שמועבר ב[[טלפון]]). [[אולטרה סאונד]] (בעברית: '''על קול''') הוא קול בתדירות הגבוהה מהתדירות הגבוהה ביותר שאדם יכול לשמוע (בדרך-כלל מעל 20 [[קילוהרץ]]). כמה [[בעלי חיים]], כגון [[כלב|כלבים]], [[דולפין|דולפינים]] ו[[עטלפים]], יכולים לשמוע תדירויות גבוהות יותר מהאדם, ולפיכך הם יכולים לשמוע אולטרה סאונד (בתדירויות מסוימות).
 
משתמש אלמוני