תוכנית החלוקה – הבדלי גרסאות

בנוסף, כל מדינה תקיים בחירות לאסיפהלאספה מכוננת שייערכו על יסודות דמוקרטיים. האסיפההאספה המכוננת של כל מדינה תעבד קונסטיטוציה ([[חוקה]]) דמוקרטית למדינתה ותבחר ממשלה זמנית במקום מועצת הממשלה הזמנית, שהוקמה על ידי הוועדה. הקונסטיטוציות (חוקות) של כל מדינה יכללו הוראות כמו ליישב את כל הסכסוכים הבינלאומיים שבהם עלולה המדינה להיות מסובכת, לשמור על חופש המעבר והביקור לגבי כל התושבים והאזרחים של המדינה האחרת בארץ ישראל ושל העיר ירושלים, פרט לנימוקים של [[ביטחון לאומי]], בתנאי שכל מדינה תפקח על המגורים בתוך גבולותיה.

המלצת הוועדה לחלוקתה של ארץ ישראל המנדטורית, אושרה בהחלטה מספר 181 שנתקבלה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]] (תאריך שמצוין בישראל כ"[[כ"ט בנובמבר]]"). הבריטים נדרשו להתפנות מארץ ישראל עד ל-[[1 באוגוסט]] [[1948]], אולם הם החליטו להקדים, לסיים את המנדט בשעת חצות בלילה שבין 14 ל-[[15 במאי]], ולהתפנות ממרבית שטח הארץ עד לשעה זו (בפועל הוחזקה מובלעת צבאית באזור חיפה עד סוף יוני 1948). בהחלטה 181 נקבעו גם סדרי הממשל הזמני עד כינונן של המדינות החדשות, וכן נקבע שהמדינות החדשות יכריזו על עצמאותן בחודש אוקטובר 1948. ההחלטה קבעה כי [[ירושלים]], [[בית לחם]] וסביבותיהן יוכרזו כשטח נייטרלי בפיקוח האו"ם, עם ממשל שיורכב ממועצה שחבריה ירושלמים ומושל זר שימונה מטעם האו"ם. שטחים אלו הוכרזו כנייטרלים בשל אתרי הקודש הנמצאים בהם, ולפי ההצהרה יובטח חופש כניסה, גם לאזרחים של המדינה האחרת, ללא אפליה. בנוסף, הובטחה השמירה על המקומות הקדושים ולא תורשה שום פעולה שתפגע בהם. לתושבים תובטח שמירה על זכויות אנושיות וחירויות יסודיות- [[חופש המצפון]] [[חופש דת|הדת]] והפולחן, [[חופש לשון|השפה]], החינוך, [[חופש הביטוי|הדיבור]], [[חופש העיתונות|העיתונות]], האסיפההאספה ו[[חופש ההתארגנות|ההתאגדות]]. עוד קבעה ההחלטה כי יישמר איחוד כלכלי בין המדינות באמצעות [[מטבע]] משותף ואזור [[מכס]] אחד שיכלול את שתי המדינות. ההתחייבות וכל הסכם הנובע ממנה תישאר בתקפה למשך עשר שנים; ותקפה יימשך אלא אם יודיע אחד הצדדים על סיומה מקץ שנתיים לאחר מסירת ההודעה. במשך תקופת העשור הראשונה לא תתוקן ההתחייבות או כל הסכם הנובע ממנה אלא על ידי הסכמת שני הצדדים ובאישורה של האסיפההאספה הכללית של האו"ם.