פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל ,  לפני שנה
מ
בוט החלפות: \1ניסיו\2\3, דוגמה\1, אזור, תוכנ\1ת
המייסדים בחרו למקום כשם זמני את השם "נווה אילן"{{הערה|{{המשקיף||שמות עבריים ליישוב בנגב ויהודה|1946/10/09|00204}}}}, כשם יישוב בסביבת [[קריית ענבים]] בסיפור של [[יוסף ויץ]]{{הערה|{{דבר|יוסף ויץ|אל נוה אילן|1938/07/29|00907}}}}. שטח היישוב עמד על כ-1700 דונם והוא ישב בראש פסגה תלולה, ארבעה קילומטרים מערבה מ[[מעלה החמישה]] וכשני קילומטרים צפונית מערבית מהכביש לירושלים{{הערה|{{הבוקר||יריות מן המארב על נוה־אילן|1948/01/16|00800}}}}. ב-27 באוקטובר [[1946]] התקיים טקס חנוכה רשמי של היישוב בנוכחות קונסול צרפת{{הערה|שם=הוקם}}{{הערה|{{הבוקר||חג הזריעה הראשונה בנוה־אילן|1946/10/28|00425}}}}. בנובמבר 1947 היה נווה אילן ברשימת הנקודות העבריות המנותקות בתחומי המדינה הערבית, וצויין שהתגוררו בה 43 נפש{{הערה|{{ידיעות תל אביב||הנקודות העבריות המנותקות|1947/11/16|00601}}}}.
 
ב[[טו בשבט]] בתחילת 1947 התקיימו ביישוב נטיעות של הקרן הקיימת{{הערה|{{הצופה||חג הנטיעות בירושלים|1947/02/06|00323}}}}. מגימת נטיעת היערות באיזורבאזור נמשכה אל תוך שנות ה-50{{הערה|{{הבוקר||טקס נטיעת יער בנוה אילן נערך אתמול|1950/01/20|00925}}}}.
 
ב-15 בינואר 1948 הותקפה קבוצה של חברי היישוב שיצאו לעבוד בגינת הירק למרגלותיו, על ידי ערבים מהסביבה. בהתקפה נהרג אחד המגינים{{הערה|{{הצופה||נהדפה התקפה על גווה אילן|1948/01/16|00102}}}}. כן הורעש היישוב בירי תותחים במהלך [[מלחמת העצמאות]]{{הערה|{{הצופה||נווה אילן ומעלה החמישה|1948/05/12|00105}}}}. לאחר המלחמה היה הקיבוץ יעד למסתננים בגלל קרבתו לגבול{{הערה|{{זמנים||מסתננים גנבו בנוה אילן|1953/11/01|00121}}}}. באוקטובר 1953 נרצח חבר הקיבוץ בידי מסתננים{{הערה|{{זמנים||תושב נוה אילן נרצח בשנתו|1953/10/12|00101}}}}.
בשנת 1953 התנהל סכסוך על קרקעות בין היישוב ואנשי [[אבו גוש]]{{הערה|{{חרות||ריב בין נוה אילן ואבו־גוש על 40 דונם עצי פרי- ביהמ"ש יכריע|1953/06/24|00411}}{{ש}}{{חרות||העיקול מעל מטעי המריבה בשטח נווה־אילן הוסר חלקית|1953/07/09|00408}}}}. באבו גוש אף טענו שגירוש מספר תושבים של הכפר לאחר ההתקפה על מוסד קריית יערים נבע מרצון להשתלט על קרקעות הכפר עבור נווה אילן{{הערה|{{זמנים||גולי אבו גוש לבית הדין העליון|1953/09/27|00422}}}}.
בראשית שנות ה-50 היה הקיבוץ בתנופת פיתוח ואף היווה דוגמאדוגמה להצלחה קיבוצית. באפריל 1954 נחנך במקום בית תרבות על שם נחום הרמן שהוקם במימון [[קרן היסוד]]{{הערה|{{דבר||בית תרבות ע"ש נ. הרמן בנוה אילן|1954/04/29|00426}}}}. בשנת 1955 נבנה במקום שלד של מלון גדול{{הערה|{{על המשמר||מלון גדול יוקם ע"י נוה אילן|1955/03/08|00440}}}}. אולם הפיתוח המואץ לא לווה במצטרפים חדשים וכך מראשית 1954 נפלה עבודה רבה מדי על מעט החברים בקיבוץ. חברי הקיבוץ דרשו מתנועת האם, [[איחוד הקבוצות והקיבוצים]], לשלוח מתיישבים נוספים לתגבור המקום, אך אלו לא הגיעו, ועבודה שכירה נאסרה בתנועה הקיבוצית. בשנת 1955 עזבו כ-30 חברים את הקיבוץ והמשא על המעטים שנשארו נהיה כבד יותר והביא למתיחות חברתית. בסוף 1955 עזבו 80 החברים האחרונים את המקום והוא ננטש{{הערה|{{הבוקר||מתפרק הקיבוץ נוה אילן|1955/12/15|00416}}}}{{הערה|שם=דולב|{{מעריב|אהרן דולב|העקרון ניצח - הקיבוץ ננטש|1956/02/10|01001}}}}.
 
===בחסות הכפר הירוק===
עם הנטישה, עלתה כוונה להקים במקום את [[בית ספר אזורי עין כרם|בית הספר החקלאי שיועד לקום בעין כרם]]{{הערה|{{למרחב||בי"ס לחקלאות הררית יוקם בנוה אילן|1955/12/20|00411}}}}. אולם העובדים של בית הספר החקלאי סירבו לעזוב את [[ירושלים]]{{הערה|שם=דולב}}, ובמקום זאת הוקם במקום סניף של [[בתי ספר חקלאיים בישראל|בית הספר החקלאי]] [[הכפר הירוק]]. למקום הובאו שתי כיתות בוגרות של בית הספר{{הערה|{{למרחב||הכפר הירוק יפתח סניף בנוה אילן|1956/06/13|00429}}}}, יחד עם קבוצת נוער בני 14-15 מעולי מרוקו. אולם החזקה קבועה של בית ספר חקלאי באיזורבאזור ירושלים, בנוסף ל[[בית הספר האיזוריהאזורי עין כרם]] שהתקשה לגייס תלמידים, לא התאפשרה. בשנת 1958 עלה רעיון להקים במקום תחנת נסיונותניסיונות לחקלאות הררית{{הערה|{{מעריב||תחנת נסיונות תוקם בנוה אילן|1958/11/12|00406}}}}. בשנת 1959 החליט מנהל הכפר הירוק להפוך את נווה אילן למשק עצמאי מודרך, וכך נשארו במקום כ-25 מחברי קבוצת הנוער עולי מרוקו ועוד 15 מבוגרי הכפר הירוק{{הערה|{{דבר|ב"צ אופז|חניכי נווה אילן להתיישבות עצמאית|1959/06/16|00415}}}}{{הערה|{{למרחב|אלי אברהמי|הלקח של נוה אילן|1960/02/03|00406}}}}. על מהלך זה של מסירת יישוב למתיישבים כה צעירים התנהל ויכוח בעיתונות{{הערה|{{מעריב|אהרן דולב|הפואימה הלא פדגוגית של נוה אילן|1960/01/22|00500}}{{ש}}{{מעריב||החלוציות בנוה־אילן|1960/02/05|01300}}}}. בראשית 1961 עזבו הצעירים את המקום והקיבוץ פורק{{הערה|{{מעריב||מתחסל קיבוץ נווה אילן|1961/04/04|01311}}}}. למרות שהיישוב ננטש, היו רשומים ביישוב כ-20 תושבים ובבחירות לכנסת החמישית הוצב קלפי עבור נוה אילן ב[[קריית יערים]] הסמוכה{{הערה|{{מעריב|גבריאל שטרסמן|220 קלפיות תוצבגה ברחבי אזור ירושלים|1961/08/02|00705}}}}.
 
===חברת רסקו===
 
===הקמה מחדש===
בסוף שנות השישים הוקם ב[[ארצות הברית]] גרעין "המגשימים", ביוזמת תנועת [[יהודה הצעיר]], במטרה להקים מושב שיתופי לא חקלאי של אקדמאים שישתף עולים מ[[ארצות הברית]] וילידי ישראל. המושב יועד להכיל כ-100 משפחות וחלק מתושביו יעבדו במקום, בין השאר בבית ספר למפגרים שיוקם במקום, ואחרים יעבדו מחוץ למושב{{הערה|{{הצופה||קיבוץ נווה אילן הנטוש יהפך לקואופרטיב עירוני|1969/01/13|00207}}}}{{הערה|{{דבר|נחום ברנע|צעירים מארה"ב יקימו מושב שיתופי עירוני בנווה־אילן|1968/11/22|01607}}}}. באפריל 1968 הגיעו נציגים של הגרעין לישראל לבחור מקום התיישבות ו[[רענן וייץ]] הציע להם את [[נווה אילן]]{{הערה|שם=ברנע73|{{דבר|נחום ברנע|אנשים על הר המזל הרע|1973/02/23|03300}}}}. באוקטובר 1969 אושרה תכניתתוכנית מתאר למושב{{הערה|{{דבר||אושרה תכנית המיתאר למושב שיתבסס על תעשיה ושירותים|1969/10/10|01110}}}}, ובתחילת 1970 הוחלט להמשיך עם התכניתהתוכנית, למרות מחאות של שרים על הקצאת כספים ליישוב כה קרוב לירושלים{{הערה|{{דבר||יושבה המחלוקת על עתידה של נוה־אילן|1970/01/16|01305}}}}. הקמת המושב התעכבה והחלטה סופית בעניין נתקבלה במרץ 1971{{הערה|{{דבר||נווה־אילן יהיה מושב שיתופי|1971/04/01|00626}}}}. נכרת הסכם עם חברת [[רסקו]] להשבת חלק מאדמות נווה אילן לסוכנות היהודית עבור הגרעין. על פי ההסכם, תמורת השבת 149 דונם מתוך 815 דונם של היישוב, קיבלה רסקו בלעדיות על כל בנייה נוספת ביישוב והבטחה שייעשה מאמץ להפשרת בניית שכונת וילות במקום{{הערה|שם=ברנע73}}.
 
חברי הגרעין הראשונים מארצות הברית הגיעו לישראל בשנת [[1970]]. [[אבן פינה]] למושב הונח ב-27 בספטמבר 1971{{הערה|{{דבר||היום - הנחת אבן פינה לנווה־אילן|1971/09/27|00606}}}}.