איסמט אינני – הבדלי גרסאות

לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרף אינני ל[[מלחמת העצמאות של טורקיה]] עליית התנועה הלאומית הטורקית והקמת [[האסיפההאספה הלאומית הגדולה של טורקיה]]: [[יוני 1919-מרץ 1920|תנועה הלאומית הטורקית]], וכשהוקמה [[האסיפההאספה הלאומית הגדולה של טורקיה]] מונה ל[[ראש המטות המשולבים של טורקיה|מפקד צבאה]], תפקיד בו החזיק עד ל-[[10 בנובמבר]] [[1921]]. ב-[[10 בנובמבר]] [[1920]] יצא לחזית ב[[מלחמת יוון-טורקיה]], ולאחר שפיקד בהצלחה על כוחות האסיפההאספה הלאומית ב[[מלחמת יוון-טורקיה#1921: בלימת ההתקדמות היוונית וניצחונות הטורקים|שני הקרבות באינני]] (İnönü) בינואר ובמרץ [[1921]], הוא מונה למפקד חזית זו ב-[[4 במאי]] [[1921]]. ב-[[1934]], עם הנהגת שמות משפחה בטורקיה, אימץ אינני לעצמו את שמו של האתר שבו התרחשו שני הקרבות כשם משפחתו. הוא המשיך והשתתף ביתר הקרבות במלחמת יוון-טורקיה עד לסיומה ב-[[1922]].

עם תום מלחמת יוון-טורקיה מונה אינני לשר החוץ של האסיפההאספה הלאומית ב-[[25 באוקטובר]] [[1922]], ובמסגרת זו שימש כראש צוות המשא ומתן בוועידת לוזאן, שניסחה את [[הסכם לוזאן]] אשר נחתם ב-[[24 ביולי]] [[1923]]. הוא נחשב כמי שהביא להתמשכות הדיונים משך למעלה מחצי שנה ולהפסקתם בשל עקשנותו וחוסר נכונותו לוותר על עמדותיו. הוא סיים את תפקידו כשר החוץ ב-[[27 באוקטובר]] [[1923]]. ב-[[1 בנובמבר]] [[1923]], כשבוע לאחר הכרזת העצמאות של הרפובליקה הטורקית ולאחר מינוי של מוסטפא כמאל כנשיא המדינה, מונה אינני לראש ממשלת טורקיה. הוא שימש בתפקיד זה משך שבע כהונות עד [[25 באוקטובר]] [[1937]], למעט שלושה וחצי חודשים בסוף [[1924]] ובתחילת [[1925]].