איקונוקלאזם – הבדלי גרסאות

הדילמה המרכזית אשר עמדה בפני אנשי [[המהפכה הצרפתית]] הייתה מחד ההכרה בהיותה של [[צרפת]] בית אוצר ל[[אמנות]] [[המערב|מערב]]ית שהיא מורשת שיש לשומרה לדורות הבאים, ואולם מאידך אנשי המהפכה ידעו כי יצירות אמנות (ובהן [[ציור]]ים, פסלים ומבנים) שמשו לפני שנת [[1789]] לצורך שליטה וחינוך חברתי המטמיע את ערכי הממלכה הצרפתית ה[[פאודליזם|פאודלית]], בדיוק באופן שבו עשו זאת ספרי מוסר.{{הערה|מקור עיקרי לפיסקה זו: Stanly J. Idzerda, Iconoclasm during the French Revoloution. ''[[The American Historical Review]]'' 1954;60:13-26.}} מן הבחינה הזו, הדימויים שהציגה האמנות בצרפת טרום-המהפכה היו שקריים בעיני המהפכנים. הסופר והפילוסוף [[דני דידרו]], אשר חי בתקופה הסמוכה לפרוץ המהפכה, ביטא את ניצניה של הדילמה הזו כאשר כתב כבר בשנת [[1765]]: {{ציטוטון|ידידי, אם אנו אוהבים אמת יותר מאשר את ה[[אמנות|אמנויות]], הבה נתפלל לאל לכמה איקונוקלאסטים}}.

 

 

גישת המהפכנים השתנתה באופן מהותי לאחר ההתקוממות של [[הקומונה הפריזאית]] ב-[[10 באוגוסט]] [[1792]] וגל של איקונוקלאזם שטף את צרפת במשך שלוש השנים הבאות. במהלכו נותצו על ידי ההמונים פסלים של מלכי צרפת. ב-14 באוגוסט, רק שלושה ימים לאחר ההתקוממות, נחקק בצרפת חוק ולפיו: