היסטוריה של תל אביב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1אספ\2, "\2"
אין תקציר עריכה
שורה 52:
 
==תקופת המדינה==
בתקופת המדינה ידעה העיר שינויים רבים בהתפתחותה. מפריחה וגדילה מואצת בשנות ה-50, דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים אל ה[[פרבר]]ים משנות השישים עד לשלהי שנות השמונים, ובשנים האחרונות פריחה מחודשת.
 
בשנת [[1963]] הגיעה אוכלוסיית תל אביב לשיא גודלה (394,400 איש), מאז החלה תופעה של צמצום מספר התושבים, שהגיעה לשיאה בשנת [[1988]], כשנספרו בעיר 317,800 תושבים. בשנת [[1975]] איבדה תל אביב את מקומה כעיר המאוכלסת בישראל לטובת [[ירושלים]]. מ-[[1989]] ניכרת תופעה של גידול במספר התושבים, הנובעת מקליטת [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|גל העלייה של ראשית שנות התשעים]] ומתופעה של חזרה לעיר, ובשנת [[2016]] חיו בה 438,818 תושבים.
שורה 63:
באפריל [[1948]] תכננה [[ההגנה]] את [[מבצע חמץ]] בו ייכבשו הכפרים הערבים העוינים, דרכי התחבורה ייפתחו, ויפו תכותר. במקביל, ובניגוד לתוכנית, גייס ה[[אצ"ל]] את כל הכוחות שעמדו לרשותו במרחב השפלה ותקף את יפו. הקרב על יפו נמשך כשלושה ימים, כנגד כוחות ערבים ובריטים. לוחמי האצ"ל קנו מאחז בעיר, בשכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], אך לא עלה בידם לכבוש את העיר כולה. לאחר ביצוע מבצע חמץ, שאכן הצליח בכיתור יפו ובכיבוש הכפרים שמסביבה, נמלטו רוב תושבי יפו הערבים, והעיר נכנעה ב-[[13 במאי]] [[1948]].
 
ב-[[14 במאי]] [[1948]] [[הכרזת העצמאות|הוכרז בתל אביב על הקמת מדינת ישראל]], ב[[בית דיזנגוף]] שב[[שדרות רוטשילד]] 16, ביתו של ראש העיר [[מאיר דיזנגוף]], אשר שימש לאחר [[קום מדינת ישראל]] כמשכנו הראשון של [[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]] וכיום שוכן בו מוזיאון [[בית העצמאות]].
לאחר [[פלישת צבאות ערב]] לארץ ישראל הופצצה העיר מספר פעמים על ידי מטוסים של [[חיל האוויר המצרי]], והותקפה מן האוויר ומן הים. בין ההפצצות הייתה הפצצה אווירית על [[התחנה המרכזית הישנה של תל אביב|התחנה המרכזית]], שעלתה בחיי 42 איש. [[חיל האוויר]] הצעיר, הצליח, בקרבות אוויר שנערכו ב-[[3 ביוני]] וב-[[4 ביוני]] [[1948]] להדוף את התוקפים ולהוכיח את יכולתו. בתקופת [[ההפוגה הראשונה]] הגיעה לסיומה בחופי העיר פרשת אוניית הנשק [[אלטלנה]].
 
לאחר [[פלישת צבאות ערב]] לארץ ישראל הופצצה העיר מספר פעמים על ידי מטוסים של [[חיל האוויר המצרי]], והותקפה מן האוויר ומן הים. בין ההפצצות הייתה הפצצה אווירית על [[התחנה המרכזית הישנה של תל אביב|התחנה המרכזית]], שעלתה בחיי 42 איש. [[חיל האוויר]] הצעיר, הצליח, בקרבות אוויר שנערכו ב-[[3 ביוני]] וב-[[4 ביוני]] [[1948]] להדוף את התוקפים ולהוכיח את יכולתו. בתקופת [[ההפוגה הראשונה]] הגיעה לסיומה בחופי העיר פרשת אוניית הנשק [[אלטלנה]].
ב-[[14 במאי]] [[1948]] [[הכרזת העצמאות|הוכרז בתל אביב על הקמת מדינת ישראל]], ב[[בית דיזנגוף]] שב[[שדרות רוטשילד]] 16, ביתו של ראש העיר [[מאיר דיזנגוף]], אשר שימש לאחר [[קום מדינת ישראל]] כמשכנו הראשון של [[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]] וכיום שוכן בו מוזיאון [[בית העצמאות]]. באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת, ולפיכך בינתיים שימשה תל אביב כמושב השלטון ובה פעלו ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] ו[[הכנסת]]. ישיבות הכנסת הראשונות שנפתחו בירושלים הועברו לתל אביב אל בית האופרה הישן ב[[רחוב הרברט סמואל]], במקום בו שוכן היום [[מגדל האופרה]]. רק בסוף שנת [[1949]] הוכרזה ירושלים כבירת ישראל, והכנסת שבה אליה{{הערה|ישיבות הכנסת הראשונה התקיימו בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים [https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_140249.pdf פרוטוקול ישיבת הפתיחה של האספה המכוננת היא הכנסת][http://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_160249.pdf פרוטוקול הישיבה החמישית של הכנסת בה נבחר נשיא המדינה][https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/plenum/kns1_261249.pdf הישיבה הראשונה של הכנסת לאחר החזרה לירושלים בדצמבר 1949]}}.
 
במהלך המלחמה שימשה תל אביב כזירה להשבעת [[צה"ל]], טקס שנערך ביוני [[1948]] וסימן את הקמת הצבא החדש, ול[[מצעד צה"ל|מצעדי צה"ל]].
באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת, ולפיכך בינתיים שימשה תל אביב כמושב השלטון ובה פעלו ה[[ממשלת ישראל|ממשלה]] ו[[הכנסת]]. ישיבות הכנסת הראשונות שנפתחו בירושלים הועברו לתל אביב אל בית האופרה הישן ב[[רחוב הרברט סמואל]], במקום בו שוכן היום [[מגדל האופרה]]. רק בסוף שנת [[1949]] הוכרזה ירושלים כבירת ישראל, והכנסת שבה אליה. במהלך המלחמה שימשה תל אביב כזירה להשבעת [[צה"ל]], טקס שנערך ביוני [[1948]] וסימן את הקמת הצבא החדש, ול[[מצעד צה"ל|מצעדי צה"ל]].
 
עד לשנת [[1948]] שכנו סביב העיר כמה כפרים ערבים. הגדולים שבהם: [[סומייל]] (אל-מסעודייה), [[סלמה (יפו)|סלמה]] ו[[שייח מוניס]]. במהלך קרבות מלחמת העצמאות ננטשו הכפרים, וזמן קצר לאחר המלחמה סופחו המבנים והשטח שלהם לתל אביב. כבר במהלך מלחמת העצמאות סופחו לתל אביב השכונות היהודיות שהיו תחת שיפוטה של עיריית יפו, וב-[[4 באוקטובר]] [[1949]] החליטה ממשלת ישראל לאחד את תל אביב ויפו{{הערה|1=[http://tel-aviv.millenium.org.il/NR/exeres/DB1F180D-60BF-4216-9287-D1215B5ECF03,frameless.htm החלטת ממשלת ישראל על איחוד יפו ותל אביב לעיר אחת]}}. באוקטובר [[1949]] הושלם המהלך והעיר שינתה את שמה ל-"תל אביב-יפו". מרבית תושביה הערבים של יפו נטשו אותה בזמן מלחמת העצמאות. כיום חיים בה 20,000 [[ערביי ישראל|ערבים ישראלים]], רובם צאצאי הערבים שנותרו בעיר למרות המלחמה. בשנותיה הראשונות של המדינה קלטה יפו עולים חדשים רבים, וכיום מרבית תושבי יפו הם יהודים. בתל אביב נמשכה בנייה נרחבת לכל הכיוונים, עד שנוצרה רציפות של שטח בנוי בינה לבין הערים שבסביבתה. נותר לה רק כיוון אחד - צפונה, מעבר ל[[נחל הירקון|ירקון]]. השכונה הראשונה שהוקמה שם, סמוך לכינונה של מדינת ישראל, הייתה [[רמת אביב]]. בעקבותיה נבנו עוד ועוד שכונות באזור זה ומצפון וממזרח לו המכונות [[שכונות עבר הירקון]].
שורה 72 ⟵ 73:
=== שנות החמישים ===
[[קובץ:TelAvivCityHall.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בניין העירייה בסגנון הברוטליסטי שאפיין את שנות החמישים]]
בראשית [[שנות החמישיםה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הורחבו שטחי העיר לתחום הקרוב לתחומה הנוכחי, לאחר שסופחו שטחים בעיקר במזרח העיר ובצפון שמעבר לירקון. למרות שתוכננו חגורות ירק בין העיר לפרבריה, לקראת סוף העשור נוצר רצף של שטח בנוי בין העיר ופרבריה (שגם התפתחו מאוד בתקופה זו), כך שקשה להבחין בגבולות העיר. בעקבות זאת התחילו להשתמש במושג "[[גוש דן]]" לתיאור העיר יחד עם הערים והפרברים שסביבה.
 
בראשית העשור החל הצבא להתמקם בשטחי המושבה הטמפלרית הנטושה [[שרונה (מושבה)|שרונה]], שסופחה לעיר, ולקראת אמצע העשור גודר חלקה הצפוני והפך למתחם צבאי סגור, בסיס [[הקריה]]. בחלקה הדרומי של המושבה התמקמו רוב משרדי הממשלה.
 
בעשור זה הושם דגש על שיפור תשתיות, בעיקר ציפוי כבישים באספלט ובניית שכונות בשטחי העיר החדשים. מנגד, התשתיות בשכונות הוותיקות החלו להתישן. בשנת [[1958]] הוקם ב[[רחוב בן יהודה (תל אביב)|רחוב בן יהודה]] בניין המגורים הראשון הגבוה מארבע קומות. בעשור זה קלטה העיר עולים רבים, אשר הופנו תחילה ליפו ולכפרים ערבים נטושים בעיר, אשר הפכו ל[[שכונת מצוקה|שכונות מצוקה]]. כדי להקל על קליטת העלייה, הקימה העירייה מפעלי רווחה. ב-[[1953]] נחנכה [[מסילת החוף]] שחיברה את תל אביב ל[[חיפה]], וכעבור שנה נחנכה [[תחנת הרכבת תל אביב – סבידור מרכז|תחנת הרכבת תל אביב מרכז]], וזאת נוסף למסילות הדרום שיצאו מתחנת הרכבת ליד [[בית הדר]]. שתי מסילות אלה חוברו יחדיו באפיק [[נחל איילון]] רק בסוף שנות ה-80.
 
בעשור זה גם הוקמו מוסדות תרבות חשובים כמו [[היכל התרבות]], [[מוזיאון ארץ ישראל]], ו[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]] הורחב כשנבנה [[ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו|בניין הלנה רובינשטיין]], ונבנו בתי קולנוע רבים. מסורת העדלאידע חודשה בפורים [[1955]] ונמשכה למעלה מעשור.
 
גם החינוך זכה לתנופה בעשור זה: הורחבה רשת בתי הספר העירוניים, ו[[מועצת עיריית תל אביב|מועצת העיר]] החליטה להקים בעיר [[אוניברסיטת תל אביב|אוניברסיטה]], למרות התנגדות [[משרד החינוך]], שרצה שאוניברסיטאות יוקמו רק באזורי הפריפריה. האוניברסיטה הוקמה על בסיס מכוני מחקר קיימים שפעלו בשכונת [[אבו כביר]], ובשנות השישים הוקם הקמפוס ברמתב[[רמת אביב]].
 
דעיכתו של [[רחוב אלנבי]] כרחוב המסחרי המרכזי החלה בתקופה זאת, ומנגד פריחתו של [[רחוב דיזנגוף]] הגיעה לשיאה. [[חוף תל אביב|חופי העיר]] והטיילת המשיכו בדעיכתם, והציבור הדיר משם את רגליו. בעקבות זיהום מי הים, הוקמה [[בריכת גורדון]] ששאבה את מימיה מעומק הים. למרות דעיכת חופי העיר, הוקמו בסמוך בתי מלון גדולים דוגמת [[מלון דן תל אביב|מלון דן]] שהיה הראשון להתייצב על קו החוף ואחריו גם מלון שרתון (הישן) ו[[מלון הילטון תל אביב]].
שורה 86 ⟵ 87:
בעשור זה הוקמו מספר גנים גדולים, דוגמת [[גן העצמאות (תל אביב)|גן העצמאות]] ו[[גן התקווה]], ואף הוחל בנטיעת [[פארק הירקון]] (אם כי זו הייתה נטיעה סמלית, ופיתוח הפארק הוחל באופן מעשי לקראת סוף שנות השישים), אולם מאידך בוטלו התוכניות להקיף את העיר בחגורות ירק. בשנת [[1955]] הוחל בשאיבת מי [[הירקון]], מה שגרם להפיכתו של הנחל בפועל לתעלת מי שפכים, שגרמה למפגעי תברואה כבדים בשכונות הסמוכות.
 
לקראת סוף שנות החמישים נהרס בניין [[הגימנסיה העברית "הרצליה"|הגימנסיה הרצליה]] ברחוב הרצל והוחל בבניית [[מגדל שלום מאיר|מגדל שלום]]. בשנת [[1959]] נערכו חגיגות מפוארות ליובל החמישים לעיר. כחלק מהחגיגות עלה ב[[מרכז הירידים תל אביב|גני התערוכה]] (שהחליפו את מתחם [[יריד המזרח]]) המופע "[[תל אביב הקטנה (מופע)|תל אביב הקטנה]]" ששיחזר את השנים הראשונות של העיר וזכה להצלחה רבה. באותה שנה התקיימו בחירות לעירייה, ולראשונה מאז 1928 איבד הגוש האזרחי ([[הציונים הכלליים]]) את השליטה בעיר לטובת [[מפא"י]].
 
=== שנות השישים ===
[[קובץ:MigdalShalom.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[מגדל שלום מאיר|מגדל שלום]]. גורד השחקים שנבנה ב-1965 והיה המגדל הגבוה במזרח התיכון]]
[[שנות השישיםה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] התאפיינו במגמה של הזדקנות תושבי העיר ובירידה מתמשכת במספר תושבי העיר החל מהשיא בשנת [[1963]]. בתי מגורים רבים במרכז העיר הוסבו לבנייני משרדים. גם תשתיות העיר, במיוחד בדרומה ובמרכזה התיישנו והתבלו. בעשור זה נמשכה הבנייה בעיקר בצפון העיר ובשכונות עבר הירקון, וכן הוחל בפינוי ובהריסת שכונות מצוקה (דוגמת [[שכונת נורדיה (שכונה)|נורדיה]], [[מחלול]], [[מנשייה (יפו)|מנשייה]], ו[[יפו העתיקה]]) ובניית שיכונים למפונים. רוב השיכונים למפונים נבנו ביפו ובדרום העיר (דוגמת [[יפו ג']], ו[[קריית שלום]]), ומצפון לירקון נבנתה שכונת [[נווה שרת]]).
 
חלק ממיזמי פינוי תושבי שכונות המצוקה והריסתם היוו חלק מתוכניות פיתוח ולא רק בשל מצוקת דיור. כך למשל התוכניות להריסת יפו העתיקה ולבנייתה מחדש כשכונה מודרנית נגנזו בראשית העשור. לחלופין גובשה תוכנית שהתבססה על [[שימור מבנים|שיקום ושימור האזור]] תוך הפיכתו לרובע אמנים, ועל פיתוח גנים וכיכרות בשטחים הפתוחים. הוקמה [[החברה לפיתוח יפו העתיקה]] לצורך ביצוע הפרויקט וניהולו. בשנת [[1965]] הושלם פינוי תושבי האזור והחלו עבודות השיקום, שהושלמו בשנות השבעים.
 
בדומה לכך, הוכנו תוכניות לפיתוח ולשיקום חופי העיר, שסבלו מהזנחה ומזיהומים, ולהפיכתם שוב למרכזי בילוי נופש ותיירות. כדי לקדם את התוכניות הוקמה החברה העירונית אתרים. עם זאת העבודות בשטח החלו רק בעשור הבא, למעט פינוי שכונת מחלול. פרויקט נוסף שקודם בעשור זה היה פינוי והריסת שכונת [[מנשייה (יפו)|מנשייה]] (החל משנת 1963) לצורך בניית שלוחה חדשה של [[מרכז עסקים ראשי|מע"ר]] העיר באזור זה.
[[קובץ:TAU Law.JPG|ימין|ממוזער|200px|בניין טרובוביץ', משכנה של הפקולטה למשפטים, היה המבנה הראשון בקמפוס רמת אביב]]
בשנת [[1961]] נחנך [[המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי|בית החולים העירוני איכלוב]] שהחל להיבנות ב-1951 והורחבו שירותי הרווחה. למרות שהעשור אופיין בהצטמצמות האוכלוסייה, העירייה הגדילה את השקעתה בתחום החינוך. בתי נוספיםספר וגני ילדים חדשים נבנו, ובשנת 1969 תל אביב הייתה העיר הראשונה שהחלה ליישם את רפורמת חטיבות הביניים (מהלך שהושלם ב-1975). כן נמשכה בעשור זה התפתחותה של אוניברסיטת תל אביב.
 
בשנת [[1961]] נחנך [[המרכז הרפואי תל אביב|בית החולים העירוני איכלוב]] שהחל להיבנות ב-1951 והורחבו שירותי הרווחה.
 
בתחום התחבורה, בעשור זה נבנו [[גשר]]ים חדשים מעל [[נחל איילון]] ומעל הירקון. רוב הגשרים היו [[גשר ביילי|גשרי ביילי]] זמניים, אשר לקראת סוף העשור ועד לשנות השמונים הוחלפו לאיטם בגשרי קבע מבטון. הגשרים גרמו לשיפור הנגישות אל העיר, אך גם תרמו ל[[עומס תנועה|עומסי התנועה]] ולבעיות החניה שהופיעו בעשור זה. החל משנת [[1964]] החלו עבודות העמקת, יישור והסדרת אפיק האיילון לקראת סלילת [[נתיבי איילון]] בעשורים הבאים. גם את [[הרכבת התחתית]] החלו לקדם בעשור זה, אולם מהלך זה נקטע בעקבות [[מלחמת יום הכיפורים]]. בשנת [[1967]] החלו לבנות את [[התחנה המרכזית החדשה של תל אביב|התחנה המרכזית החדשה]], שנחנכה כעבור 26 שנים. בשנת [[1965]] במקביל לפתיחת [[נמל אשדוד]], נסגרו נמלי [[נמל תל אביב|תל אביב]] ו[[נמל יפו|יפו]]. [[נמל יפו]] המשיך לשמש כנמל [[דייג]].
 
בתחום התחבורה, בעשור זה נבנו [[גשר]]ים חדשים מעל [[נחל איילון]] ומעל הירקון. רוב הגשרים היו [[גשר ביילי|גשרי ביילי]] זמניים, אשר לקראת סוף העשור ועד לשנות השמונים הוחלפו לאיטם בגשרי קבע מבטון. הגשרים גרמו לשיפור הנגישות אל העיר, אך גם תרמו ל[[עומס תנועה|עומסי התנועה]] ולבעיות החניה שהופיעו בעשור זה. החל משנת [[1964]] החלו עבודות העמקת, יישור והסדרת אפיק האיילון לקראת סלילת [[נתיבי איילון]] בעשורים הבאים. גם אתתכנית להקמת [[הרכבתרכבת התחתיתתחתית]] החלו לקדם בעשור זה, אולם מהלך זה נקטע בעקבות [[מלחמת יום הכיפורים]]. בשנת [[1967]] החלו לבנות את [[התחנה המרכזית החדשה של תל אביב|התחנה המרכזית החדשה]], שנחנכה כעבור 26 שנים. בשנת [[1965]] במקביל לפתיחת [[נמל אשדוד]], נסגרו נמלי [[נמל תל אביב|תל אביב]] ו[[נמל יפו|יפו]]. [[נמל יפו]] המשיך לשמש כנמל [[דייג]].
עיריית תל אביב עברה מבית העירייה הישן ב[[כיכר ביאליק]] ל[[בניין עיריית תל אביב-יפו|בית העירייה החדש]] ב[[כיכר מלכי ישראל]] החל משנת 1965 (מהלך שהושלם בשנת 1968).
 
בעשור זו הוכנו תוכניות לבניית [[פארק הירקון]] (אך רק בשנת 1969 החלו עבודות בשטח להקמתו), ולבניית מתחם תרבות נוסף ל[[כיכר התזמורת ע"ש ליאונרד ברנשטיין|מתחם הבימה]] ב[[שדרות שאול המלך]]. כן נחנכו [[אצטדיון בלומפילד]] ו[[היכל מנורה מבטחים|אצטדיון יד אליהו]] (כאצטדיון [[כדורסל]] פתוח) בתקופה זו. עיריית תל אביב עברה מבית העירייה הישן ב[[כיכר ביאליק]] ל[[בית עיריית תל אביב-יפו|בית העירייה החדש]] ב[[כיכר רבין|כיכר מלכי ישראל]] החל משנת 1965 (מהלך שהושלם בשנת 1968).
 
=== שנות השבעים ===
[[קובץ:Beit asia3.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[בית אסיה]] ו[[בית יבמ הישן]] שנבנו ב[[שדרות שאול המלך]] בשנות ה-70]]
בשנות השבעים נמשכו והתעצמו המגמות שהחלו בעשור הקודם, של צמצום במספר התושבים במקביל לגידול במספר העסקים, הזדקנות התושבים, והתבלות התשתיות. למרות הצמצום באוכלוסיית העיר, מעמדה של העיר כמרכז הכלכלי של ישראל ושל המטרופולין התחזק. המע"ר התרחב לכיוון צפון מזרח - מ[[שדרות רוטשילד]] לכיוון [[רחוב קפלן]] ו[[שדרות שאול המלך]], והמשיך בתהליך ההתמחות, שעיקרו התמקדות בענפי עסקים ופיננסים לצד צמצום בעסקי המסחר והמלאכה. עסקים רבים התמקמו בדירות מגורים במרכז העיר. כתוצאה מתהליכים אלו הוחרפו עומסי התנועה והמחסור במקומות חניה, במיוחד בשעות היום.
 
כדי להתמודד עם תהליכים אלו, ולהימנע מאימוץ תדמית של עיר דועכת, החלה עיריית תל אביב להדגיש את מעמדה של תל אביב כמרכז תרבותי. מדיניות זו באה לידי ביטוי בהרחבת אירועי התרבות ואירועי החוצות, ובהגדלה משמעותית בתמיכה במוסדות תרבות. בעשור זה גם נחנכו בניין מוזיאון תל אביב החדש, בניין [[ספריית בית אריאלה]] החדש, הושלם שיפוץ תיאטרון הבימה, נפתח [[סינמטק תל אביב|הסינמטק]], ונוסדו מספר תיאטראות קטנים. תחום התרבות קיבל תאוצה במיוחד לאחר המהפך שחל בעקבות הבחירות לעירייה שהתקיימו ב-[[31 בדצמבר]] [[1973]], בהם שב הגוש האזרחי ([[המפלגה הליברלית]] במסגרת [[הליכוד]]), הפעם בהובלת [[שלמה להט]], להנהיג את העירייה.
 
בעשור זה הבשילו תוכניות פיתוח רבות שתוכננו בעשור הקודם. כך למשל הואץ פיתוח פארק הירקון, נבנה פרויקט מנשייה, קודם פרויקט שיקום יפו העתיקה, נמשכה הבנייה ב[[תוכניתשיכון למד]], פרויקט נתיבי איילון התקדם בעצלתיים, נבנו [[שובר גלים|שוברי גלים]] כדי להרחיב את חופי הים, נבנו בתי מלון רבים ("חומת בתי המלון") לאורך החוף, והושלם פינוי שכונות מצוקה דוגמת שכונות מחלול ונורדיה. גם [[מרכז קניות|מרכזי קניות]] מודרניים החלו להיבנות, כמו [[לונדון מיניסטורס]], ולקראת סוף העשור גם [[דיזנגוף סנטר]]. מרכזים אלו תרמו לדעיכת הפעילות במספר רחובות ראשיים, הבולט בהם היה רחוב דיזנגוף.
 
לאחר [[הבחירות לכנסת התשיעית|המהפך]] הפוליטי ב-[[1977]] הוחל בביצוע [[פרויקט שיקום שכונות|פרויקט שיקום השכונות]]. מספר שכונות בעיר טופלו במסגרת הפרויקט, בהן [[שכונת התקווה]], [[יפו ד']], [[נוהנווה אליעזר]], [[נווה שרת]], ו[[עג'מי]]. הפרויקט התמקד בשיקום התשתית הפיזית, השקעות בפיתוח סביבתי וב[[גינון]], הרחבת ושיפוץ בתים, ובהקמת מרכז קהילתי וטיפוח פעילותו בכל שכונה. כצעד נלווה הוקמו ועדי השכונות.
 
=== שנות השמונים ===
שורה 134 ⟵ 131:
 
===שנות התשעים ואילך===
[[קובץ:Bus no 5 bombing.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר הרוגי [[הפיגוע בקו 5]] ליד נקודת התרחשותו]]
[[קובץ:Azrli 14.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[נתיבי איילון]]]]
[[קובץ:Azrieli Towers Sept.2007.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[מגדלי עזריאלי]] - גורדי השחקים הגבוהים בעיר ואחד מסימניה המוכרים ביותר]]