פתיחת התפריט הראשי

שינויים

בשנת [[1807]] הסכים [[קרלוס הרביעי, מלך ספרד]] עם [[נפוליאון]] לחלק את [[פורטוגל]] ביניהם, אולם משכבשה [[צרפת]] את צפון [[ספרד]], נמלט קרלוס הרביעי לדרום על מנת לברוח ל[[אמריקה הלטינית]]. אולם, בהגיעו ל[[ארנחואס]] אילצה אותו התקוממות עממית להתפטר ב-[[19 במרץ]] [[1808]] לטובת בנו פרננדו השביעי, שהוכתר מיד למלך ספרד. אולם, [[נפוליאון]] הזמין את שניהם ל[[באיון]], ושם הודיעה אמו [[מריה לואיסה מפארמה]] שפרננדו הוא בנו של [[מנואל דה גודוי]] שהיה מאהבה. פרננדו נאלץ להתפטר לטובת קרלוס הרביעי, וקרלוס התפטר שוב לטובת [[ז'וזף בונפרטה]].
 
בין ספטמבר [[1810]] לבין ספטמבר [[1813]] התכנס [[הקורטס של קדיס]] שבסופו נחקקה ה[[חוקה]] של חודש מרץ [[1812]], וכן חוקים רבים אחרים שהפכו את המשטר מ[[אבסולוטיזם פוליטי|משטר אבסולוטי]] למשטר של [[מונרכיה פרלמנטרית]]. אולם, עם חזרתו של פרננדו השביעי ל[[ספרד]], ביטל פרננדו במאי [[1814]] את תיקוני הקורטס, ואף הקים מחדש את ה[[אינקוויזיציה]]. בין השנים [[1820]] ל-[[1823]] הצליחו הכוחות הליברליים בפיקודו של [[רפאל דל ריגו]] לכפות על המלך לפעול לפי החוקה ובשלוש שנים אלה התקיימה מלוכה פרלמנטרית בספרד, אולם, ב-[[1822]] פנה פרננדו ל[[הברית הקדושה|ברית הקדושה]] בדרישה לבוא לעזרתו ולהחזיר את כוחו לקדמותו. בהתחלה, סרבה הברית לדרישה זו אך מאוחר יותר, באוקטובר [[1822]], התכנסה הברית המרובעת לוועידה בנושא בעיר [[ורונה]] שבאיטליה והעניקה לצרפת מנדט לפעול בספרד ולהחזיר את המונרכיה האבסולוטית. ב-[[28 בינואר]] [[1823]] הכריז המלך הצרפתי [[לואי ה-18]] על הקמת צבא של "מאה אלף בנים של לואי הקדוש" שיפלוש לספרד. הצבא הצרפתי אכן פלש וספרד נכבשה תוך מספר חודשים. המונרכיה האבסולוטית הוחזרה ב-[[1 באוקטובר]] [[1823]].
 
בשנת [[1830]] נולדה לפרננדו בתו הבכורה [[איזבלה השנייה, מלכת ספרד|איזבלה]], ומכיוון שלא היו לו בנים, ביקש פרננדו להוריש לה את המלוכה. הקורטס המליץ על ויתור על [[החוק הסאלי]] והמלכת בתו של המלך, [[איזבלה השנייה, מלכת ספרד|איזבלה]] למלכה, אולם, הדבר הביא לפיצול בשורות ה[[מלוכנות|מלוכנים]] שחלקם סירב לקבל את הוויתור על עקרון הירושה דרך הזכר וביקש להמשיך את שושלת [[בית בורבון]] על ידי אחיו של המלך, [[האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה]].