האימפריה הבריטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת קישורים עודפים |
מ הוספת קישור לאיחוד דרום אפריקה |
||
שורה 163:
הדרך לעצמאות של מושבות המתיישבים הלבנים באימפריה הבריטית החלה ב-[[1839]], עם [[דיווח דורהאם]], שהציע איחוד וממשל עצמי לשתי [[פרובינציות קנדה|הפרובינציות הקנדיות]], [[קנדה העילית]] וה[[קנדה התחתית|תחתית]], כפתרון לחוסר השקט הפוליטי שהיה באזור. הצעות הדיווח החלו להתיישם עם העברת [[חוק האיחוד של 1840]], שיצר את [[פרובינציית קנדה]] המאוחדת. [[ממשלה אחראית]] יושמה לראשונה ב[[נובה סקוטיה]] ב-[[1848]], ובמהרה יושמה גם בשאר הפרובינציות הצפון אמריקאיות. ב-[[1867]], פרובינציית קנדה, [[ניו ברנזוויק]] ונובה סקוטיה אוחדו ליצירת ה[[דומיניון]] של קנדה, שנהנתה משלטון עצמאי מלא פרט ל[[יחסים בינלאומיים|יחסי חוץ בינלאומיים]].
אוסטרליה וניו זילנד קיבלו אותה רמה של ממשל עצמאי לאחר [[1900]], כשאוחדו כל המושבות באוסטרליה ליצירת [[פדרציית אוסטרליה]] ב-[[1901]]. המושג "מעמד דומיניון" הוצג בצורה רשמית ב[[ועידת האימפריה|וועידה האימפריאלית]] של [[1907]], כדי להעניקו רשמית לקנדה, ניופאונדלנד, ניו זילנד ואוסטרליה. ב-[[1910]], מושבת הכף, [[נאטאל (דרום אפריקה)|נאטאל]], טרנסוואל ומדינת אורג' החופשי אוחדו ליצירת [[
בעשורים האחרונים של המאה ה-19 החל מאבק פוליטי למען הקמתו של בית לאומי [[אירלנד|אירי]]. אירלנד הוטמעה לתוך הממלכה המאוחדת ב[[חוק האיחוד של 1800]], לאחר [[המרד האירי של 1798]]. אירלנד סבלה מבצורת חמורה בין השנים [[1845]]–[[1852]]. שלטון עצמאי אירי נתמך בידי ראש הממשלה הבריטי, [[ויליאם גלאדסטון]], שקיווה שאירלנד תלך בעקבותיה של קנדה כדומיניון בתוך האימפריה. אך הצעת החוק שניסה להעביר ב-[[1886]], לא עברה בפרלמנט, מאחר שרבים מחבריו חששו שאירלנד עצמאית למחצה עלולה להוות סכנה לבריטניה או להוות את תחילתה של התפרקות האימפריה. הצעת חוק שנייה בנושא לא עברה מאותן הסיבות. הצעת חוק שלישית כן עברה בפרלמנט בשנת [[1914]], אך לא יושמה עקב פריצתה של [[מלחמת העולם הראשונה]], מה שהוביל ל[[מרידת חג הפסחא]] ב-[[1916]].
| |||