סיקסטוס החמישי – הבדלי גרסאות

'''סיקטוס החמישי''' (ב[[לטינית]]: Sixtus V) היה [[אפיפיור]] מ-[[24 באפריל]] [[1585]] עד ליום מותו ב-[[27 באוגוסט]] [[1590]]. הוא נולד ב[[גרוטמרה]] (Grottammare), עיירה במזרח [[איטליה]] על חוף [[הים האדריאטי]], בשם פליצ'ה פרטי די מונטאלטו (Felice Peretti di Montalto) למשפחה ממוצא [[חבל הבלקן|בלקני]] שנמלטה מ[[היסטוריה של האימפריה העות'מאנית#התפשטות: מכיבוש איסטנבול (1453) עד הסכם קרלוביץ (1699)|הכיבוש העות'מאני]]. אביו עסק ב[[גינון]] וברעיית [[חזיר]]ים וגידל את ילדיו בעוני.

 

בגיל צעיר הוא נכנס למנזר [[פרנציסקנים|פרנציסקני]] במחוז [[מארקה]] שבאיטליה ובמהרה התפרסם ביכולות ה[[נאום]] וה[[דיאלקטיקה]] שלו. כמה נאומים מוצלחים שלו גרמו להתעניינות בו מצידם של ה[[קרדינל]] רודולפו פיו דה קרפי, מראשי המסדר הפרנציסקני וקרדינלים נוספים שמאוחר יותר התמנו לאפיפיורים [[פיוס החמישי]] ו[[פאולוס הרביעי]]. השפעתם קידמה אותו מאוד והוא נשלח ל[[ונציה|וונציה]] לשמש בתפקיד [[אינקוויזיציה|אינקוויזיטור]], אולם אופיו הנוקשה והתקיף גרם לו להסתכסך עם ראשי הקהילה שם שביקשו ב-[[1560]] להחזירו לרומא.<br />

לאחר זמן קצר כאפוטרופוס המסדר שלו, צורף למשלחת אפיפיורית ל[[ספרד]] שעסקה בחקירת גילויי [[מינות (נצרות)|מינות]] של [[ארכיבישוף]] [[טולדו]]. הוא הסתכסך עם ראש המשלחת שמאוחר יותר התמנה לאפיפיור [[גרגוריוס השלושה עשר]] ועקב כך חזר לרומא עם מינויו של פיוס החמישי לאפיפיור ב-[[1566]]. פיוס החמישי מינה אותו לסדרת תפקידים בזה אחר זה: בישוף [[נאפולי]], ה[[וידוי (נצרות)|מוודה]] האישי של האפיפיור וב-[[1570]], לקרדינל [[פרמו (נפה)|פרמו]].<br />