צבר מצוי – הבדלי גרסאות

נוספו 5,934 בתים ,  לפני 3 שנים
אין תקציר עריכה
מ (ברור מתוכן המשפט - נהוג שלא לאכול את החלקים הירוקים)
אין תקציר עריכה
[[קובץ:PikiWiki Israel 32011 The Orly Cactus Pear Farm.JPG|250px|ממוזער|שמאל|צברים בחוות צברי אורלי]]
'''צַבָּר מָצוּי'''{{הערה|על פי אבן שושן גם '''צָבָר'''.}} ([[שם מדעי]]: '''''Opuntia ficus-indica''''') הוא אחד מ[[מין (טקסונומיה)|מיני]] ה[[קקטוס]]. הפרי שלו מכונה ב[[ישראל]] '''סברס''', ו[[יהודים]] ילידי [[ארץ ישראל]] אף שאלו את שמו והם מכונים [[צבר (סלנג)|צברים]], קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו [[פרי]] הצבר העסיסי. הצַּבָּר נקרא כך משום שהוא "צובר" את המים שהוא שואב מהאדמה ולכן גבעוליו מכילים כמות גדולה של מים המקיימים אותו לזמן רב.
 
 
==אטימולוגיה==
מקור שמו העברי של הצבר, בכינויו ב[[ערבית פלסטינית|ערבית מדוברת]],סאבאר-صبار מן המילה "סָ֫בַּר"-صبر, שמשמעותה "סבלנות", בשל מיעוט צורכו ב[[השקיה]]. השם התקבל כמונח רשמי בעברית, הגם שבערבית המונח הרשמי הוא תרגום מילולי של שמו המדעי "תאנה הודית קוצנית"{{הערה|ראו גם הערך המילוני [[wikt:צבר]]}}. מוכרת גם האטימולוגיה המגויסת, והמקובל כי שגויה, כי הצבר קיבל את שמו מתכונתו "לצבור מים" אלא שאז סביר שהיה נקרא "צַבָר" ולא "צַבָּר".
 
==רקע==
מוצאו של הצבר, כמרבית מיני ה[[קקטוס]]ים, מב[[אמריקה]]. ייתכן שמרכז תפוצתו היה ב[[מקסיקו]] (במקסיקו הצבר נחשב צמח לאומי ואף מופיע על [[סמל מקסיקו|סמל המדינה]]). מאמריקה הועבר הצבר במאה ה-16 על ידי הכובשים ה[[ספרד]]ים לספרד ומשםוממנה הוא הועברנדד לארצות רבות בעולם, כולל [[אגן הים התיכון]] ו[[ארץ ישראל]] בכללובפרט. המועד המדויק בו נקלט הצבר בארץ אינו ידוע, אך ברור שמאז הואהפך הצליחגידול להתפשט מאודשכיח בארץ, והפך לסימן היכר שלה בתרבות הערבית ומאוחר יותר גם בתרבות הציונית והישראלית. בשל תנאי האקלים בארץ זרעיו אינם יכולים לנבוט בקרקע, והוא מתפשט אך ורק בעזרת האדם או באופן טבעי באמצעות [[רבייה וגטטיבית]], כאשר הענפים נופלים לקרקע ומשתרשים בה, בשל כך אין חשש ממשי שהצבר יהפוך [[מין פולש]] המסכן את הצמחייה המקומית{{הערה|שם=קק"ל|[http://www.kkl.org.il/research-and-development/forestry-research/research/saving-the-sabras/about-the-sabras/ הצבר] באתר קק"ל}}. הצבר משמש בין היתר כ[[צמח]] גבול (צמח משוכות) בשל היותו [[קוץ|קוצני]] ובלתי-עביר.
 
גידול הצבר התפשט בארץ בתקופת [[האימפריה העות'מאנית]], אז שימש כמצע חי לגידול וקצירת [[כנימת קוכיניאל]] לייצור ה[[צבען]] בגוון אדום שני, [[קרמין]]{{הערה|שם=קק"ל}}, עם התפתחות תעשיית הצבעים הסינתטית על בסיס [[זפת פחם]]{{הערה|ראו גם [[אנילין]], [[קוק (דלק)]], [[אי גה פארבן]], [[תגובת זינין]], [[ניקולאי זינין]]}} בגרמניה, תעשיית הכנימה המקומית קרסה, והצבר נותר צמח מקובל בגדרות חיות, כאמור גם בשל קוציו ופריו.
הצבר המצוי מסועף מאוד, דמוי [[עץ]] או [[שיח]] ומגיע עד גובה של חמישה [[מטר]]ים. הפרקים מאורכים וגודלם כמחצית המטר והם בעלי זיפים [[צהוב]]ים. ה[[פרי|פירות]] אדמדמים עם גוון צהבהב ומשמשים למאכל. בחלק מסוגי ה[[רפואה סינית|רפואה הסינית]] וה[[הומאופתיה]] ה[[טבע]]ית מייחסים לפירות ה[[צבר (פרי)|צבר]] סגולות [[רפואה|מרפא]] לזירוז [[קרישת דם]]. הצבר אוגר בגבעוליו (טעות נפוצה היא ההתייחסות לגבעולי הצמח כאל עלים, בשל מראם המטעה) וביתר איבריו כמות גדולה של [[מים]] כדי שיוכל לעבור את ה[[קיץ]] מבלי להתייבש.
 
הצבר המצוי מסועף מאוד, דמוי [[עץ]] או [[שיח]] ומגיע עד גובה של חמישה [[מטר]]ים. הפרקים מאורכים וגודלם כמחצית המטר והם בעלי זיפים [[צהוב]]ים. ה[[פרי|פירות]] אדמדמים עם גוון צהבהב ומשמשים למאכל. בחלק מסוגי ה[[רפואה סינית|רפואה הסינית]] וה[[הומאופתיה]] ה[[טבע]]ית מייחסים לפירות ה[[צבר (פרי)|צבר]]לפירותיו סגולות [[רפואה|מרפא]] לזירוז [[קרישת דם]]. הצברכמו אוגרכן בגבעוליונחשב (טעותהצבר נפוצהמבחינה היאהלכתית ההתייחסותלעץ. לגבעולי הצמח כאל עלים, בשל מראם המטעה) וביתר איבריו כמות גדולה של [[מים]] כדי שיוכל לעבור את ה[[קיץ]] מבלי להתייבש.
 
הצבר אוגר בגבעוליו (טעות נפוצה היא ההתייחסות לגבעולי הצמח כאל עלים, בשל מראם המטעה) וביתר איבריו כמות גדולה של [[מים]] כדי שיוכל לעבור את ה[[קיץ]] מבלי להתייבש.
 
==בישראל==
צריכת הפרי בישראל רווחת בעיקר בקרב הפלסטינים, ובקרב דוברי עברית היא שולית. הצמח מגודל במספר חוות חקלאיות בודדות, המייצאות בעיקר הפרי ותוצריו, בשנת 1997 עלה היצוא המקומי מישראל על 175 טונות{{הערה|שם=הסברס הטעים}} ומאז פחת. ב-2012 עמד יצוא פרי הצבר על 32 טון{{הערה|[http://www.perot.org.il/Alon/201311/3.pdf יצוא פירות מישראל], רוני נקר, כלכלן וחשב ענף הפירות וההדרים, [[מועצת הצמחים]]}}. הערכת גורמים בקיאים בענף מעריכה פוטנציאל יצוא הנאמד בכאלף טון פרי בשנה.
בישראל מגדלים גם זן דל-קוצים, הנקרא "אפונטיה", במטעים מסחריים. מגדלים גם צבר אדום, המשמש בעיקר לנוי, אך פריו האדום כהה אכיל, והוא מעניק צבע יותר כהה ללפתן ולריבות. פירות הצבר נאכלים מצוננים. הפרי עשיר ב[[ויטמין C|וויטמין C]]. אפשר להכין ממנו [[ריבה|ריבות]], קרישים, [[סירופ]]ים ו[[שימורים]]. יש האוכלים את כל חלקיו הירוקים של הצבר לאחר הסרת הקליפה הקוצנית, אך מכיוון שהצמח בעלי סיבים קשים ולא לעיסים נהוג שלא. קרוב משפחה אכיל של הצבר הוא ה[[:en:Nopal|נופאל]].
 
בישראל מגדלים גםבין היתר זן דל-קוצים, הנקרא "אפונטיה", במטעים מסחריים. מגדלים גם צבר אדום, המשמש בעיקר לנוי, אך פריו האדום כהה אכיל, והוא מעניק צבע יותר כהה ללפתן ולריבות. פירות הצבר נאכלים מצוננים. הפרי עשיר ב[[ויטמין C|וויטמין C]]. אפשר להכין ממנו [[ריבה|ריבות]], קרישים, [[סירופ]]ים ו[[שימורים]]. יש האוכלים את כל חלקיו הירוקים של הצבר לאחר הסרת הקליפה הקוצנית, אך מכיוון שהצמח בעלי סיבים קשים ולא לעיסים נהוג שלא. קרוב משפחה אכיל של הצבר הוא ה[[:en:Nopal|נופאל]].
החווה הגדולה ביותר ב[[ישראל]] לגידול הצבר היא "חוות צברי אורלי" המשתרעת על שטח של 1100 [[דונם]] בצד כביש 204 מדרום ל[[דימונה]].
 
הצבר מניב פרי בתחילת הקיץ ובמהלכו, בחוות חקלאיות מתקדמות הצבר מניב עד עשרה חדשים בשנה{{הערה|שם=הסברס הטעים|[https://www.haaretz.co.il/misc/1.708985 הסברס הטעים בעולם], עמירה שגב, [[הארץ]], 13.06.2001}}, את הפרי ניתן לשמור לאחר טיפול בקירור של 3°-4° צלזיוס למשך אחד עשר שבועות{{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4516653,00.html יותר ישראלי מתפוז:סברס] מירב קריסטל, [[ynet]], {{כ}}05.05.04}}.
ב[[אוגוסט]] [[2013]] התגלו צמחי צבר רבים ב[[הגליל|גליל]] כשהם קמלים ומכוסים בשכבה לבנה דמוית [[אבקה]]. לאחר בדיקות שנערכו ב[[מעבדה|מעבדות]] [[מכון וולקני]] התברר כי האחראית לדבר היא [[כנימות|כנימה]] [[טפיל]]ית מהמין ''Dactylopius opuntiae'' (ב[[עברית]]: '''אֶצבַּרית'''), אשר גורמת ל[[מוות|מות]] הצבר. במספר מקומות ברחבי ה[[עולם]] נהוג השימוש בכנימה זו לצורכי [[הדברה ביולוגית]] של [[עשבים שוטים|צמחי צבר שוטים]] וככל הנראה חדרה לישראל כתוצאה מ[[יבוא]] של צמחים שלא עברו בדיקה של [[משרד החקלאות]]{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4452568,00.html מתוך זהו הפולש שמאיים על הסברס הישראלי], [[ynet]],{{כ}} [[12 בנובמבר]] 2013.}}.
 
 
ב[[אוגוסט]] [[2013]] התגלו צמחי צבר רבים ב[[הגליל|גליל]] כשהם קמלים ומכוסים בשכבה לבנה דמוית [[אבקה]]. לאחר בדיקות שנערכו ב[[מעבדה|מעבדות]] [[מכון וולקני]] התברר כי האחראית לדבר היא [[כנימות|כנימה]] [[טפיל]]ית מהמין ''Dactylopius opuntiae'' (ב[[עברית]]: '''אֶצבַּרית'''), אשר גורמת ל[[מוות|מות]] הצבר. במספר מקומות ברחבי ה[[עולם]] נהוג השימוש בכנימה זו לצורכי [[הדברה ביולוגית]] של [[עשבים שוטים|צמחי צבר שוטים]] וככל הנראה חדרה לישראל כתוצאה מ[[יבוא]] של צמחים שלא עברו בדיקה של [[משרד החקלאות]]{{הערה|[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4452568,00.html מתוך זהו הפולש שמאיים על הסברס הישראלי], [[ynet]],{{כ}} [[12 בנובמבר]] 2013.}}.
[[קובץ:פרי הצבר.jpg|ממוזער|שמאל|פרי הצבר (סברס)]]
 
==בתרבות המקומית==
הדמות "[[קישקשתא]]" מתוכנית ה[[טלוויזיה]] לילדים "[[מה פתאום]]" היא [[תיאטרון בובות#סוגי בובות|בובת כפפה]] [[האנשה|מואנשת]] של צבר.
במאה ה-20 התגלגל שם הצמח והפרי ככינוי לבני [[היישוב]] העברי החדש ילידי הארץ, בתחילה ככינוי גנאי בפי בני היישוב היהודי הישן ובהמשך אומץ ככינוי שגור דווקא בפי דוברי העברית, והפך מכינוי גנאי לכינוי דמות מופת מקומית וכמושא להערצה{{הערה|[https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/mehasafa/.premium-1.6008739 קוצני מבחוץ ומתוק מבפנים: איך הפך הצַבָּר לכינוי חיבה?], אילון גלעד, [[הארץ]], 17.04.2018}}. בשפת ה[[עיצוב]] וה[[רעיונאות]] המקומית הפך הצבר סמל למקומיות ולאומיות ישראלית, הכינוי נלווה לאיורי דמויות המופת של "החלוץ" ו"הלוחם", כמו גם דמותה של הצברית במרחב דוגמת תחרויות "צברית השנה" יוזמת השבועון [[העולם הזה]] ב[[שנות ה-50]].
הדמותמאוחר יותר באה לעולם דמותו של "[[קישקשתא]]" מתוכנית ה[[טלוויזיה]] לילדים "[[מה פתאום]]" היא [[תיאטרון בובות#סוגי בובות|בובת כפפה]] [[האנשה|מואנשת]] של צבר שעמדה בניגוד לדימוי האון האומניפוטנטי של הצבר עד אותה העת.
עם התמורות החברתיות בישראל, התפוררות [[אתוס]] הסוציאליזם, זניחתה של [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]] לטובת רעיונות ה[[שוק חופשי|שוק החופשי]] ומימושם החל משלהי [[שנות ה-70]], איבד מושג הצבר את בכורתו לטובת מגוון דימויים חדש וגלובלי, לכך תרם גם שיכוך בגלי ההגירה, והתמורות החברתיות עם בואו לעולם של דור יליד הארץ חדש, בעיקר יהודים צאצאים ל[[מזרחים|יוצאי תפוצות ישמעאל]]. עם גלי ההגירה בשנות ה-90 מבריה"מ וממדינות בריה"מ לשעבר עלו מתחים חדשים בין ה"עולים" ובין "ילידי הארץ".
 
באותה שעה של דיון פנימי בתוך ישראל דוברת העברית, התמסד הדימוי בחברה הפלסטינית והדוברת ערבית, ישראלית או שלא, של הצבר כביטוי מקומי פלסטיני שנושל ונוכס על ידי סוכני הקולוניאליזם.
 
בניגוד לנוכחות הבלתי מבוטלת של המושג "צבר" בשפה, בשפה החזותית ובתרבות הישראלית דוברת העברית בכלל, פרי הצבר הממשי לא אחז אהדה בקרב דוברי העברית, וצריכתו המקומית שולית, זאת בניגוד לצריכתו הגבוהה של הפרי בקרב הפלסטינים לכל אורך המאות ה-20 וה-21, ומעמדו כפרי נחשק ויקר נותר גם בימינו, כשמקובל להגישו בעונה מצונן ואף להגישו לצד קרח, יחד עם פרות נוספים ובקינוחים{{הערה|שם=קיצור תולדות הסברס|https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001194418}}.
 
==גלריה==
משתמש אלמוני