מלחמת בזק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←במלחמות ישראל: קישורים פנימיים |
הרחבה |
||
שורה 20:
גורל דומה ציפה לקצין הצבא [[ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר]] ולהיסטוריון הצבאי קפטן [[באזיל לידל הארט]], אשר פיתחו תורה של "הבקעה עמוקה" הדומה לרעיונותיו של דה גול. אמנם בשנת [[1926]] החליט הצבא הבריטי להקים דיוויזיית שריון ניסיונית (כונתה בשם-קוד "[[הכוח הממוכן הנסיוני]]") שתאומן על פי רעיונות אלו, אך תוך שנתיים הובא לניסוי קץ. האמונה של הבריטים בעליונות ההגות הצבאית הצרפתית הייתה אז עמוקה מאד, לאור תוצאות מלחמת העולם. פריצת הדרך המחשבתית של פולר ולידל הארט לא נקלטה בצבא הבריטי השמרני והמאובן.
רק במדינה אחת נקלטו רעיונות אלו והובאו לידי פיתוח ומיצוי - ב[[גרמניה הנאצית]]. הגנרל [[היינץ גודריאן]] הביא את התורה לידי שלמות בספרו "זהירות, פאנצר!" שהתפרסם בשנת [[1935]]. גודריאן, שפיקד על [[טנק דמה|טנקי דמה]] וכוחות מצומצמים, עקב מגבלות [[חוזה ורסאי]], היה הראשון לקלוט ולהבין את מלוא עוצמתה של מכונה צבאית מודרנית ממוכנת ואת כוחה של הבקעה משוריינת המלווה בחיפוי אווירי מאסיבי של מפציצי צלילה. בזכות כך שגרמניה פיתחה אסטרטגיות לחימה סביב הטנק, (בניגוד לצרפת ובריטניה) לחימתה היתה יעילה הרבה יותר ובזכות כך התאפשרה שיטת הבליצקריג.
ה[[גרמניה|גרמנים]] ניצלו את תקופת הזמן שבין מלחמות העולם על מנת להפיק [[לקח|לקחים]] ממהלך מלחמת העולם הראשונה ולמעשה יצרו את חיל השריון הראשון. בתקופה זו פיתחו הגרמנים תורת לחימה לשימוש בטנק (הטנק הומצא במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך השתמשו בו במידה מעטה ובצורה שלא ניצלה את מירב יתרונותיו) ושיכללו אותה לרמת אומנות. כך שינו את פני הלוחמה המודרנית ממלחמת חפירות סטטית למלחמה ניידת ומהירה.
שורה 93:
[[צה"ל]] הוא אחד הצבאות המוצלחים ביישום אסטרטגית מלחמת הבזק, והוא עשה בה שימוש נרחב בעיקר בשתי המערכות הגדולות בחצי האי [[סיני]] - [[מבצע קדש]] [[1956]], ו[[מלחמת ששת הימים]] [[1967]].
* [[מבצע קדש]] אשר החל בהצנחת גדוד צנחנים בפיקודו של [[רפאל איתן]] בסמוך ל[[מעבר המיתלה]], בעורף הכוחות ה[[מצרים]], המשיך בהתקדמות של טור משוריין מ[[רפיח]] אל [[אל-עריש]] אשר גרמה להתמוטטות החזית המצרית, ולכיבוש חצי האי סיני ו[[רצועת עזה]].
* ב[[מלחמת ששת הימים]] עשה צה"ל שימוש קלאסי בטקטיקת מלחמת הבזק. ראשית, הושמדו חילות האוויר הערבים על הקרקע והושגה שליטה אווירית מוחלטת. אז נעו שלושה טורים של שריון אל תוך חצי האי סיני, תוך שהם פורצים את הקו המצרי באזור [[קרב אום-כתף|אבו עגילה]] וב[[ג'בל ליבני]], מכתרים אלפי חיילים מצרים וממוטטים את המערך המצרי, תוך שהם מונעים את נסיגת הכוחות המצרים לאזור [[תעלת סואץ]], ולמעשה מכריחים אותם להיכנע. לאחר סיום הלחימה בדרום, הועברו כוחות משמעותיים אף לצפון ושם, לאחר כיבוש קו המוצבים הסורי, פרצו כוחות השריון אל עבר קונייטרה וכבשו את רמת הגולן. בחזית המרכז, אי אפשר היה שיחידות ירדניות יפרצו את קו ההגנה הישראלי, ולכן בתחילת המלחמה נע צה"ל קדימה במהירות רבה.
*במהלכיהן של [[אוגדה 162|אוגדות ברן]] ו[[אוגדה 252|מגן]] ב[[כיתור הארמייה השלישית של מצרים]] ב[[מלחמת יום הכיפורים]], נעשה שימוש בטקטיקות של תקיפות מהאגפים ומהעורף וכיתורם של אלפי חיילים מצריים, תוך 5 ימים בהתקדמות של 100 קילומטרים לכל הכיוונים עד ל[[סואץ (עיר)|סואץ]] ול[[ע'דביה]], שמדרום לסואץ.
|