ניילון – הבדלי גרסאות

'''פוליאמיד''', המכונה גם "'''ניילון'''" הוא [[פולימר]] [[סינתזה (כימיה)|סינתטי]] [[תרכובת אורגנית|אורגני]] ([[פלסטיק]]). פוליאמיד נוצר מיחידות [[אמין|אמיניות]] חוזרות מסוג [[אמיד]]. רוב סוגי הניילון מיוצרים ב[[פלמור|פולימריזציית]] דחיסה, המבוססת על יצירת קשרי [[אמיד]] בין [[דיאמין]] -מולקולה המכילה 2 קבוצות [[אמין]] וחומצה דו קרבוקסילית (המכילה 2 קבוצות של [[חומצה קרבוקסילית|חומצה קרבוקסיליות]]). כך למשל ניילון 66 מיוצר הדחיסהבדחיסה של הקסה-מתילן-דיאמין [[חומצה אדיפית|וחומצה אדיפית]] (מקור השם בכך שלשני המונומרים שרשראות בנות 6 אטומי פחמן).

בעקבות מלחמת העולם הראשונה [[דופונט]] יצרה [[אמוניה]] סינתטית וכימיקלים אחרים. דופונט החלה להתנסות ביצור של סיבי תאית ובסופו של דר הצליחה לייצר סיב סינתטי. המצאת הניילון של [[דופונט]] נמשכה תקופה של תשע שנים, החל מתחילת הפרויקט ב-[[1930]] ועד לתערוכה ביריד העולמי ב[[ניו יורק]] ב-[[1939]]. הפרויקט גדל למבנה חדש [[דופונט|בדופונט]], שהוצע על ידי צ'ארלס סטיין ב -[[1927]], שבו המחלקה הכימית תהיה מורכבת מכמה צוותי מחקר קטנים שיתמקדו ב"מחקר חלוצי "בכימיה ויובילו ליישומים מעשיים". דופונט שכרה את וואלס היום קארות' כדי לנהל את הפרויקט. בתחילה הותר לו להתמקד במחקר טהור, בבניית ובבדיקת התאוריות של הכימאי הגרמני הרמן סטודינגר. מחקרו של וולאס היה מאוד ותרם לשיפור הידע של פולימרים.

באביב [[1930]], קארות' וצוותו כבר [[סינתזה (כימיה)|סינתזו]] שני פולימרים חדשים. האחד היה ניאופרן, גומי סינתטי ששימש במלחמה. השני היה מדבקה לבנה אך חזקה, שהפכה מאוחר יותר לניילון. לאחר תגליות אלו, צוותה של קארות' הוביל את המחקר שלו מגישת מחקר טהורה יותר שחקרה פילמור כללי למטרה ממוקדת יותר של מציאת "שילוב כימי אחד שייתן את עצמו ליישומים תעשייתיים".

כאשר חברת [[דופונט]] הציגה את הפוליאמיד הראשון בעולם היא העניקה לו את השם המסחרי ניילון, שהוא שם מומצא וחסר משמעות, שבו הסיומת on נועדה להזכיר סיבים קיימים כמו cotton ([[כותנה]]) ו-rayon ([[זהורית]]).{{הערה|1=[[המילון האנגלי של אוקספורד]], הערך Nylon.}} השם הפך במרוצת השנים לשם נרדף לפוליאמיד. כיום חברת [[דופונט]]החברה מכנה את סדרת הפוליאמיד שלה בשם המסחרי זייטל.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, יותר משמונים [[אחוז]]ים מכלל הבדים היו מיוצרים מ[[כותנה]], ובדים סינתטיםסינתטיים היוו רק כעשרים אחוזים. ב[[אוגוסט]] [[1945]], בסוף המלחמה, סיבים סינתטיםסינתטיים, כולל ניילון, היוו כבר 25 אחוזים מהסיבים בשימוש.

ניילון היה החומר המהפכני ביותר ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]], והיה החומר הסינתטי הטהור הראשון. הוא הוצג לראשונה על ידי חברת [[דופונט]] ביריד העולמי בניו יורק בשנת 1938. ב-[[1927]] דופונט החלה החברה בפרויקט פיתוח סודי תחת השם "סיב 66" (Fiber 66). מנהל הפרויקט היה [[וואלס קרותרס]]. הוא נשכר על מנת להתעסק במחקר בלבד, אך למרות זאת הוא התעסק גם בישומים המעשיים של החומרים שהוא יצר ובמבנה ה[[מולקולה|מולקולרי]] שלהם. הוא היה הראשון שעלה על דרך המלך ב"עיצוב מולקולרי" של חומרים.

עבודתו הובילה לפיתוח הניילון, אשר מתאפיין בחוזקו וגמישותו הרבים. הישוםהיישום הראשון היה במברשות השיניים. המטרה העיקרית שלמענה התבצע המחקר הייתה משי, ובמיוחד גרביוני המשי.

ניילון הוא פולימר שנוצר בתהליך הקונדנסציה או קופולימר, הוא נוצר כשמונומרים שמכילים אזורים שווים של שיירי אמינו וקרבוקסיל כך שנוצרת [[חומצת אמינו|חומצה אמינית]]. רוב סוגי הנילונים נוצרים מתגובה של חומה דיקרבוקסילית  ודיאמין ומעגל של חומצות אמיניות או חומצה אמינית עם עצמה. במצב הראשון, "היחידה החוזרת" מורכבת מאחד מכל מונומר, ככה שהם משתנים בשרשרת, בדומה כביכול למבנה הABAB שפוליאסטרים ופוליאתנים. מאחר שכל מונומר בקופולימר הוא בעל אותה קבוצה כימית בשני צדדיו, כיוון חומצת האמינו מתהפך בין כל מונומר, בניגוד לחלבונים רגילים, שכיוונם הכללי הוא nקצהמקצה C (קצה קרבוקסילי) לקצה N (קצה אמיני).במקרה השני, (שנקרא AA), היחידה החוזרת תואמת למונומר.