|
|אתר אינטרנט=|
}}
'''אִיתָמָר''' היא [[התנחלות]] ויישוב חקלאי-דתי השוכנת דרומית-מזרחית ל[[שכם]], סמוך לכפרים [[עוורתא]] ו[[בית פוריכ]], ומשתייכת ל[[מועצה אזורית שומרון]]. קרויה על שם הדמות ה[[מקרא]]ית [[איתמר הכהן|איתמר בן אהרן הכהן]], שלפי המסורת קבור בכפר [[עוורתא]] הסמוך ליישוב.
היישוב שוכן ב[[גב ההר]], ונחשב להתנחלות אידאולוגית. ביישוב מתגוררות כ־200 משפחות. היישוב שוכן על [[רכס גדעונים]].
==היסטוריה==
===ניסיון ההתיישבות ברוג'ייב ובג"ץ אלון מורה===
===הניסיון הראשון===
ניסיון ההתנחלות הראשון באזור התבצע על ידי "גרעין [[אלון מורה]]" ביוני 1974.
ניסיון ההתנחלות הראשון באזור התבצע על ידי "גרעין אלון מורה" ביוני 1974. מטרת הגרעין הייתה להתנחל באתר הקרוב ביותר לעיר שכם וליישב את האזור, שנכבש ב[[מלחמת ששת הימים]], ובו כ-600,000 פלסטינים אך לא היה מיושב ביהודים. העיתוי שנבחר היה מיד לאחר שב-[[3 ביוני]] [[1974]] הקים [[יצחק רבין]] ממשלה חדשה, לאחר התפטרותה של [[גולדה מאיר]] (שלא ראתה את עתיד השומרון בשליטה ישראלית, וההתיישבות בו לא הייתה חלק ממדיניותה). מיד לאחר השבעתו קיבל ראש הממשלה החדש מכתב ממזכיר גרעין אלון מורה, [[בני קצובר]], בו הוא מודיע לו שחברי הגרעין נחושים לעלות להתיישב באזור שכם לאלתר. מבצע העלייה עוכב ברגע האחרון משום שהרב [[צבי יהודה קוק]] ניסה ללא הצלחה לשכנע את שר הביטחון [[שמעון פרס]] להתיר לחברי הגרעין לעלות. בנוסף חששו חברי הגרעין, על רק מסע הדילוגים של [[הנרי קיסינג'ר]], שר החוץ האמריקני, שדרש נסיגות ישראליות משטחים בתמורה להפסקת האש בחזית הסורית והמצרית, שזו ההזדמנות האחרונה ליישב את השומרון{{הערה|[https://tomerpersico.com/2012/10/21/inbari_interview/ פרופ' מוטי ענברי היהדות המשיחית מתמודדת עם פשרות טריטוריאליות – הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'] ראיון עם [[תומר פרסיקו]]}}.
ב-5 ביוני 1974 יצאו כ-15 חברי הגרעין ומשפחותיהם, ללא אישור הממשלה, למחנה חורון, ארבעה ק"מ מדרום לשכם (כקילומטר ממערב למיקומו הנוכחי של היישוב). עם חברי הגרעין באו עוד כמאה אנשים, בהם חברי הכנסת [[אריאל שרון]] (שנבחר לראשונה לכנסת 6 חודשים לפני כן), [[גאולה כהן]] ו[[זבולון המר]]. תוך שעה הוקמו 16 אוהלי בד. כעבור זמן קצר הגיעו נציגי צה"ל והחל משא ומתן. החיילים לא רצו להשתמש בכוח והמשא ומתן נמשך עד הערב והוצע לגרעין לעבור למקום אחר – מחנה קדום. בקרב חברי הגרעין התעורר ויכוח אם לקבל את הצעת הפשרה. בהתייעצות עם הרב צבי יהודה קוק הוחלט שלא לקבלה, ניסיון הפשרה נכשל ועם ערב ניתן האות לפינוי. המתנחלים התנגדו בצורה פסיבית והועלו בכוח למשאיות{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|"יום קרב ארור" ליד שכם: 100 מתנחלים פונו ע"י צה־"ל|1974/06/06|00300}}}}.
ב-[[193 במאי]]ביוני [[1977]], יומיים לאחר ש[[הליכוד]] ניצח בבחירות לכנסת, הכריז מנהיגו, [[מנחם בגין]], בעת שביקר אצל "גרעין אלון מורה" (שב-[[1975]] אושר לו להתמקם במחנה קדום), ש'בקרוב יהיו הרבה אלוני מורה'. אף על פי כן, בשל לחצי הממשל האמריקני וכדי למנוע פגיעה בשיחות השלום עם מצרים, העדיפה ממשלת בגין להקים יישובים חדשים בשטחים במחנות צה"ל, וגרעין אלון מורה נאלץ להמשיך לגור במחנה הצבאי קדום, מלבד חלק מחבריו שהקימו את היישוב [[קדומים]]{{הערה|{{מעריב|עידו דיסנצ'יק|ארצות הברית מגנה נסיון ההתנחלות ליד שכם: "צעד זה יזיק לתהליך השלום"|1979/06/05|00303}}}}. אנשי הגרעין, שביקשו לעבור ליישוב קבע, החלו בשורה של הפגנות ופעולות מחאה ובשיאן ניסיון להתיישב ב[[חווארה]] בספטמבר 1978 והפגנת אנשי '[[גוש אמונים]]' על כביש באזור שכם בינואר 1979{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|בגוש אמונים מבטיחים נעשה חיים קשיים לממשלה|1978/12/28|01701}}}}{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|גרעין אלון מורה שוקל החרפת המאבק|1979/01/02|00305}}}}. ב-7 בינואר החליטה [[ועדת השרים לענייני ביטחון]] לראות בגרעין אלון מורה "מועמד להתנחלות בעתיד הקרוב", ההצעה המועדפת למקום ההתיישבות הייתה סמוך לכפר [[רוג'ייב]], מדרום מזרח לשכם. בקרב שרי הממשלה התחולל מאבק בסוגיה זו. חלקם דגלו בהתיישבות בכל חלקי ארץ-ישראל וחלקם התנגדו להצעה ליישב את הגרעין סמוך לרוג'ייב, בהם שר הביטחון [[עזר ויצמן]], שר החוץ [[משה דיין]] וסגן ראש הממשלה [[יגאל ידין]]. ויצמן הסביר כי הוא מתנגד להקמת היישוב כי הדבר חייב שימוש בקרקע פרטית של ערביי רוג'ייב, האסורה על פי המשפט הבינלאומי, ואילו שר החקלאות [[אריאל שרון]] תמך בהתיישבות. בסופו של דבר אישרה הממשלה ב-3 ביוני [[1979]] את התיישבות הגרעין סמוך לכפר רוג'ייב (בגבעה 637 הממוקמת, כ-500 מטר מצפון למיקום הנוכחי של איתמר). ב-5 ביוני 1979 חתם מפקד אזור יהודה ושומרון, תת-אלוף [[בנימין בן אליעזר]], על צווים לתפיסת שטח של כ-800 דונמים ולאחר יומיים עלו המתיישבים למקום{{הערה|{{מעריב|יוסף ולטר|ההחלטה על אלון מורה תביא להפקעת 800 ד' אדמות פרטיות|1979/06/04|00401}}}}. לצורך הקמת היישוב (שנקרא אז "אלון מורה") הוקצו 50 מיליון [[ל"י]] והוחלט שהוא יאוכלס תור חודשיים{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|אלון מורה יאוכלס תור חודשיים|1979/06/11|00402}}}}.
ב-20 ביוני 1979 הגישו חלק מבעלי הקרקע הפרטית ברוג'ייב (בעלי שטח של 125 דונמים) ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]] בקשה ל[[צו מניעה]] נגד תפיסת אדמותיהם הפרטיות. החל דיון בעתירתם לפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון [[משה לנדוי]] והשופטים [[אלפרד ויתקון]], [[שלמה אשר]], [[מרים בן-פורת]] ו[[דוד בכור]]{{הערה|בג”ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל - הידוע כ"בג”ץ אלון מורה"}}. הממשלה הטילה על הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], להגיש תצהיר להצדקת הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. אולם לצד תצהירו של הרמטכ"ל הגיש שר הביטחון עזר ויצמן (באמצעות מזכיר הממשלה, במענה לדרישת בית המשפט) תצהיר משלו ובו טען שהוא "סבור כי ניתן לממש את צורכי הביטחון שלא בדרך הקמת יישוב במקום האמור". העותריםבג"ץ גםפסק הגישוב-22 תצהיריםבאוקטובר בחתימת1979 ידםששיקולי שלהביטחון הרמטכ"ללא לשעברהיו [[חייםעיקריים בר-לב]]ולכן והאלוףעל במילואיםהמדינה [[מתי פלד]], אשר שללולפנות את הצורךהמתנחלים הביטחונימאדמות בתפיסתהעותרים השטח.תוך נציג30 גרעיןיום{{הערה|{{מעריב||בית אלוןהמשפט מורה,החליט [[מנחםיש פליקס]],לפנות הגישאת לביתאלון המשפטמורה|1979/10/23|02705}}}}. תצהירבעקבות ובוזאת הסבירהועתקה שלאאלון השיקולמורה הביטחונילגבעה בראש756 מעייניהםשב[[הר אלא מצוות יישוב ארץ-ישראלכביר]]. ▼===בג"ץ אלון מורה===
▲ב-20 ביוני 1979 הגישו חלק מבעלי הקרקע הפרטית ברוג'ייב (בעלי שטח של 125 דונמים) ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]] בקשה ל[[צו מניעה]] נגד תפיסת אדמותיהם הפרטיות. החל דיון בעתירתם לפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון [[משה לנדוי]] והשופטים [[אלפרד ויתקון]], [[שלמה אשר]], [[מרים בן-פורת]] ו[[דוד בכור]]{{הערה|בג”ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל - הידוע כ"בג”ץ אלון מורה"}}. הממשלה הטילה על הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], להגיש תצהיר להצדקת הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. אולם לצד תצהירו של הרמטכ"ל הגיש שר הביטחון עזר ויצמן (באמצעות מזכיר הממשלה, במענה לדרישת בית המשפט) תצהיר משלו ובו טען שהוא "סבור כי ניתן לממש את צורכי הביטחון שלא בדרך הקמת יישוב במקום האמור". העותרים גם הגישו תצהירים בחתימת ידם של הרמטכ"ל לשעבר [[חיים בר-לב]] והאלוף במילואים [[מתי פלד]], אשר שללו את הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. נציג גרעין אלון מורה, [[מנחם פליקס]], הגיש לבית המשפט תצהיר ובו הסביר שלא השיקול הביטחוני בראש מעייניהם אלא מצוות יישוב ארץ-ישראל.
פסק הדין ניתן ב-22 באוקטובר 1979, בית המשפט, באותו ההרכב שנתן את פסק הדין שאישר הפקעה ב[[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ בית אל|בג"ץ בית אל]], הגיע הפעם לתוצאה כמעט הפוכה. חוות הדעת הנגדיות מגורמים ביטחוניים בכירים, ובעיקר תצהירו של פליקס, גרמו לבית המשפט להחליט כי שיקולי הביטחון היו תוצר לוואי{{הערה|{{מעריב||בית המשפט החליט יש לפנות את אלון מורה|1979/10/23|02705}}}}. בפסק הדין קבע בג"ץ כי הצו שהוציא בנימין בן אליעזר בטל, ועל המדינה לפנות את המתנחלים מאדמות העותרים בתוך 30 יום{{הערה|שם=33שנהאחרי|{{הארץ|חיים לוינסון|33 שנה אחרי שבג"ץ הורה לפנות את אלון מורה, פרוטוקולי הממשלה נחשפים|1.1843238|16 באוקובר 2012}}}}. ראש הממשלה, [[מנחם בגין]], שלפי תפיסת עולמו יש תמיד להכיר ב"עליונות מערכת המשפט", הוראה על ביצוע הפינוי מיד{{הערה|{{הארץ|שלמה נקדימון|האם בגין באמת אמר "יש שופטים בירושלים"?|1.2539443|14 בינואר 2015}}}}, אך ביקש למצוא אתר חלופי בו [[מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון|קרקעות שהוכרזו אדמות מדינה]]{{הערה|{{מעריב|יוסף חריך|הממשלה תבצע פסק בג"צ, אלון מורה תועתק ממוקמה|1979/10/29|00300}}}}.
לאחר פסק הדין התכנסו ראשי המתנחלים והחליטו לדחות את פינוי ההתנחלות. לאחר עשרים יום הם אף פתחו ב[[שביתת רעב]]. שר החקלאות, [[אריק שרון]], ביקש מהממשלה "למנות צוות משפטנים שיחסן את ההתנחלויות מפני התערבות בג"ץ"{{הערה|שם=33שנהאחרי|}}. [[גוש אמונים]] פרסם מסמך המסביר את עמדת הגוש כלפי פסיקת בג"ץ. על פי המתנחלים, העובדה שהמשטר שהנהיגה ישראל הוא משטר של '''כיבוש צבאי''' (הניסוח וההדגשה במקור), פוגעת במפעל ההתנחלויות. בהמשך המסמך נאמר כי "הפיקציה הביטחונית החזיקה מעמד כל עוד לא אחזו הערבים – בייעוץ בעידוד אמריקני – בנשק הבג"ץ." על פסק הדין אמרו כי הוא שומט את הקרקע מתחת לכל מפעל ההתיישבות היהודי בשטחים המשוחררים{{הערה|המסמך מצוטט בספר "אדוני הארץ", עמודים 469–470}}.
היישוב איתמר הוקם מחדש על גבעה סמוכה לאתר שפונה בעקבות "בג"ץ אלון מורה" ב-8 במאי 1984 בשם "תל חיים"{{הערה|{{מעריב|בוקי נאה|"תל חיים" מוקם על גבעה ליד שכם|1984/05/08|00207}}}}, על ידי גרעין של מספר משפחות מ[[ירושלים]] מיוצאי [[מכון מאיר]] שהתעתדו להקים את "[[כוכב השחר (יישוב)|כוכב השחר]] ב", אולם [[חנן פורת]] נפגש עם הגרעין והציע להם לעלות בצורה מיידית לשטח הסמוךלמקום לשכםהנוכחי{{מקור}}. היישוב שוכן בסמוך לאתר ההיסטורי [[מבצר ארומה|תל ארומה]], מבצר עתיק ככל הנראה מימי ה[[חשמונאים]]. ▼
בתחילה הועלתה הצעה לקרוא ליישוב בשם "אגוז" בהשראת הביטוי התלמודי "אגוזי פרך" ( פרך מזוהההמזוהה עם היישוב [[בית פוריכ]] הסמוך{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_word/law10/yalkut-3165.pdf רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית], ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1490}}), אך תושבי היישוב רצו לקרוא ליישוב בשם "תל חיים" על שם "תל חייא", [[אתר ארכאולוגי]] בשטח היישוב. [[ועדת השמות הממשלתית]] התנגדה לשם זה והחליטה בסופו של דבר על השם "איתמר" , על שם בנו של [[אהרון הכהן]] שלפי המסורת קבור בכפר הסמוך [[עוורתא]]. היישוב תוכנן ל-1,500 משפחות, ושטח אדמות היישובאדמותיו מסתכם בכ־6,000 דונם{{הערה|{{הארץ|אביב לביא|אימת הגבעות|1.874468|8 באפריל 2003}}}}. ▼בעקבות פסק הדין הועתקה התנחלות [[אלון מורה]] למקום אחר בגבעה 756 שב[[הר כביר]] ללא שימוש בשטח פרטי (הגבעה נקראה כך על שום גובהה במטרים מעל פני הים). ב-16 בינואר [[1980]] החליטו תושבי "אלון מורה המקורית" ברוב קולות לעבור להר כביר וב-29 בינואר [[1981]] העתיקו את יישובם לשם. חלק קטן מהם, ארבע משפחות וכמה רווקים, סירבו לצאת מהמקום וב-3 בפברואר 1980, פינה אותם צה"ל בכוח.
בין השנים 1996 ל-1999 הוקמו , בלא היתר מהרשויות המוסמכות{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|מזכירות איתמר ורב היישוב מצטרפים לביקורת על אברי רן|1.1921176|7 בינואר 2013}}}} , ברכס הסמוך לאיתמר המכונה ב[[רכס גדעונים]] , הסמוך מספר [[מאחז]]ים: [[גבעות עולם]] ( שהוקם עח ידי פעיל הימיןשהקים [[אברי רן]] המכונה "אבי המאחזים"), [[מצפה שלושת הימים]], [[גבעת ארנון (777)|גבעת ארנון]], [[הר גדעון]] וגבעת ינוח. ▼▲היישוב הוקם מחדש על גבעה סמוכה לאתר שפונה בעקבות "בג"ץ אלון מורה" ב-8 במאי 1984 בשם "תל חיים"{{הערה|{{מעריב|בוקי נאה|"תל חיים" מוקם על גבעה ליד שכם|1984/05/08|00207}}}}, על ידי גרעין של מספר משפחות מ[[ירושלים]] מיוצאי [[מכון מאיר]] שהתעתדו להקים את "[[כוכב השחר (יישוב)|כוכב השחר]] ב", אולם [[חנן פורת]] נפגש עם הגרעין והציע להם לעלות בצורה מיידית לשטח הסמוך לשכם{{מקור}}. היישוב שוכן בסמוך לאתר ההיסטורי [[מבצר ארומה|תל ארומה]], מבצר עתיק ככל הנראה מימי ה[[חשמונאים]].
גרעין ההתנחלות הוקם על אדמות מדינה, אך לאיתמר מעולם לא אושרה [[תוכנית בניין עיר]] (תב"ע) וכל הבנייה במקום אינה חוקית. במרץ 2011 החליטה הממשלה לקדם לקדם את הסדרת היישוב ולאשר תב"ע באיתמר{{הערה|שם=ביבי}}. כמו כן היישוב והמאחזים שבסביבתו פלשו לקרקעות פרטיות בבעלות [[פלסטינים|פלסטינית]] לפי [[חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים]] של [[טליה ששון]] חלק מההתנחלות שוכן על קרקע פרטית פלסטינית{{הערה|שם=טליה ששון|טליה ששון, [http://www.pmo.gov.il/SiteCollectionDocuments/PMO/Communication/Spokesman/sason2.pdf חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים], 09/03/2005, עמ' 101}} . בהם 5,000 דונם של אדמות פרטיות (מתוכן 3,000 דונם מעובדות ומשמשות למטעי זיתים), השייכות לתושבי כפר [[עוורתא]], באמצעות גידורן;{{הערה|[https://www.btselem.org/download/201007_by_hook_and_by_crook_heb.pdf כל האמצעים כשרים - מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית - יולי 2010] }}. [[חוק ההסדרה]] (שאושר בכנסת ב-[[6 בפברואר]] [[2017]]{{הערה|שם=חוקק-בכנסת|[http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press6217g.aspx חוק ההסדרה אושר בקריאה שנייה ושלישית], אתר [[הכנסת]], 6 בפברואר 2017}}), המאפשר להפקיע קרקעות פלסטיניות פרטיות בשטחי הגדה המערבית, ו"להלבין" התנחלויות ומאחזים היושבים עליהן, יאפשר להסדיר את מעמדה המשפטי של הבנייה גם באיתמר{{הערה|{{הארץ|משה בן עטר|חוק ההסדרה – ניצחון פירוס של המתנחלים|1.3631354|7 בנובמבר 2017}}}}. ▼▲בתחילה הועלתה הצעה לקרוא ליישוב בשם "אגוז" בהשראת הביטוי התלמודי "אגוזי פרך" (פרך מזוהה עם היישוב [[בית פוריכ]] הסמוך{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Law_word/law10/yalkut-3165.pdf רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית], ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1490}}), אך תושבי היישוב רצו לקרוא ליישוב בשם "תל חיים" על שם "תל חייא", [[אתר ארכאולוגי]] בשטח היישוב. [[ועדת השמות הממשלתית]] התנגדה לשם זה והחליטה בסופו של דבר על השם "איתמר" על שם בנו של [[אהרון הכהן]] שלפי המסורת קבור בכפר הסמוך [[עוורתא]]. היישוב תוכנן ל-1,500 משפחות, ושטח אדמות היישוב מסתכם בכ־6,000 דונם{{הערה|{{הארץ|אביב לביא|אימת הגבעות|1.874468|8 באפריל 2003}}}}.
בספטמבר 2012 אישר שר הביטחון [[אהוד ברק]] בניית יותר מ-500 יחידות דיור חדשות באיתמר{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|ברק אישר בניית יותר מ-500 יחידות דיור חדשות בהתנחלות איתמר|1.1861644|12 בנובמבר 2012}}}} ., אך באוקטובר 2015 חזר בו ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] מאישור התוכנית בשל חששו מלחץ בינלאומי{{הערה|שם=ביבי|{{הארץ|חיים לוינסון|ראש הממשלה חזר בו מהתוכנית לאישור 538 יחידות דיור באיתמר זאת בשל חששו של נתניהו מלחץ בינלאומי|1.2746827|8 באוקטובר 2015}}}}. ▼▲בין השנים 1996 ל-1999 הוקמו, בלא היתר מהרשויות המוסמכות{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|מזכירות איתמר ורב היישוב מצטרפים לביקורת על אברי רן|1.1921176|7 בינואר 2013}}}}, ברכס הסמוך לאיתמר המכונה [[רכס גדעונים]], מספר [[מאחז]]ים: [[גבעות עולם]] (שהוקם עח ידי פעיל הימין [[אברי רן]] המכונה "אבי המאחזים"), [[מצפה שלושת הימים]], [[גבעת ארנון (777)|גבעת ארנון]], [[הר גדעון]] וגבעת ינוח.
▲בספטמבר 2012 אישר שר הביטחון [[אהוד ברק]] בניית יותר מ-500 יחידות דיור חדשות באיתמר{{הערה|{{הארץ|חיים לוינסון|ברק אישר בניית יותר מ-500 יחידות דיור חדשות בהתנחלות איתמר|1.1861644|12 בנובמבר 2012}}}}. אך באוקטובר 2015 חזר בו ראש הממשלה [[בנימין נתניהו]] מאישור התוכנית בשל חששו מלחץ בינלאומי{{הערה|שם=ביבי|{{הארץ|חיים לוינסון|ראש הממשלה חזר בו מהתוכנית לאישור 538 יחידות דיור באיתמר זאת בשל חששו של נתניהו מלחץ בינלאומי|1.2746827|8 באוקטובר 2015}}}}.
ביוני 2014 נחנכה שכונת "נופי ארומה", הקרויה על שם העיר המקראית הסמוכה [[מבצר ארומה|ארומה]], וביולי 2015 נחנך שלב ב' של השכונה{{מקור}}.
ב-2014 נחנך "מעיין [[אירוס השומרון]]" - בריכה קטנה בעומק כחצי מטר ביציאה מהיישוב לכיוון גבעות איתמר. הבריכה נבנתה לזכר לוי גולדשמיט, שסייע לאנשי היישוב, ולזכר שלמה מילר, רכז הביטחון של היישוב שנהרג בהיתקלות עם מחבלים סמוך למקום המעיין בשנת 2004.
==מעמדה המשפטי של איתמר==
כשהתקבלה החלטת הממשלה ב-[[3 ביוני]] [[1979]] להקים יישוב בקרקע פרטית של תושבי הכפר [[רוג'ייב]] (האסורה על פי המשפט הבינלאומי), עמד לנגד עיניהם של שרי הממשלה ניצחונה של המדינה ב[[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ בית אל|בג"ץ בית אל]] ב-[[15 במרץ]] 1979, אז קבע בית המשפט העליון כי למדינה מותר לבצע 'תפיסה' (Requisition או Seizure) של קרקע ביהודה, שומרון וחבל עזה, ובלבד שמטרת התפיסה היא מילוי צורך ביטחוני. בית המשפט העליון הבדיל בין תפיסה של קרקע לבין 'הפקעה' (Confiscation), האסורה על מדינת ישראל בתור 'מעצמה מחזיקה' (Occupying power) בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים כל עוד אינה מחילה עליהם את החוק הישראלי (כפי שעשתה במזרח ירושלים). אך לאחר [[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ אלון מורה|בג"ץ אלון מורה]] ממשלת ישראל אימצה להלכה מדיניות, לפיה התנחלויות לא יוקמו עוד על קרקע פרטית שנתפסה "לצרכים צבאיים" אלא רק על קרקע שהוכרזה כ[[מעמד הקרקעות ביהודה ושומרון|אדמות מדינה]]{{הערה|[http://www.hamoked.org.il/Document.aspx?dID=Documents1240 תפיסת קרקע פרטית לצורך הקמת התנחלויות: בג"ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל, ניתן ב-22 באוקטובר 1979) פסיקה במבחן - 390/79 - 1.1.2010 - עו"ד יוסי וולפסון]}}.
▲גרעין ההתנחלות הוקם על אדמות מדינה, אך לאיתמר מעולם לא אושרה [[תוכנית בניין עיר]] (תב"ע) וכל הבנייה במקום אינה חוקית. במרץ 2011 החליטה הממשלה לקדם לקדם את הסדרת היישוב ולאשר תב"ע באיתמר{{הערה|שם=ביבי}}. כמו כן היישוב והמאחזים שבסביבתו פלשו לקרקעות פרטיות בבעלות [[פלסטינים|פלסטינית]] לפי [[חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים]] של [[טליה ששון]] חלק מההתנחלות שוכן על קרקע פרטית פלסטינית{{הערה|שם=טליה ששון|טליה ששון, [http://www.pmo.gov.il/SiteCollectionDocuments/PMO/Communication/Spokesman/sason2.pdf חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים], 09/03/2005, עמ' 101}}. בהם 5,000 דונם של אדמות פרטיות (מתוכן 3,000 דונם מעובדות ומשמשות למטעי זיתים), השייכות לתושבי כפר [[עוורתא]], באמצעות גידורן{{הערה|[https://www.btselem.org/download/201007_by_hook_and_by_crook_heb.pdf כל האמצעים כשרים - מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית - יולי 2010]}}. [[חוק ההסדרה]] (שאושר בכנסת ב-[[6 בפברואר]] [[2017]]{{הערה|שם=חוקק-בכנסת|[http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/Pages/press6217g.aspx חוק ההסדרה אושר בקריאה שנייה ושלישית], אתר [[הכנסת]], 6 בפברואר 2017}}), המאפשר להפקיע קרקעות פלסטיניות פרטיות בשטחי הגדה המערבית, ו"להלבין" התנחלויות ומאחזים היושבים עליהן, יאפשר להסדיר את מעמדה המשפטי של הבנייה גם באיתמר{{הערה|{{הארץ|משה בן עטר|חוק ההסדרה – ניצחון פירוס של המתנחלים|1.3631354|7 בנובמבר 2017}}}}.
== פעילות חינוכית ודתית ==
== אירועים ביטחוניים ביישוב ובסביבתו ==
ב-26 באוקטובר [[1998]] יצא תושב היישוב [[גור האמל]] לעבר מאחז [[גבעות עולם]] בו עבד. בדרכו פגש מוסק פלסטיני, אחמד סולימאן חטאטבה, בן 68 תושב הכפר הסמוך [[בית פוריכ]]. האמל רצח אותו בדם קר{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Psika_word/mechozi/m984144a.doc הכרעת דין תפ"ח 4144/98] במאגר המשפטי נבו}}. הוא נידון ל[[מאסר עולם]]{{הערה|{{הארץ|אביב לביא|אימת הגבעות|281971|8 באפריל 2003}}}}.
ב-17 באוקטובר 2000 יצאה מאיתמר קבוצה של מתנחלים לגרש פלסטינים מ[[בית פוריכ]] שעסקו ב[[מסיק זיתים]] במטע שלהם הסמוך לכביש לאיתמר. פאריד נסאסרה נורה ומת מאיבוד דם בדרך לבית החולים, לאחר שעוכב ב[[מחסום (צה"ל)|מחסום צה"ל]]. שני מתנחלים מאיתמר, גד טנא וירון דגני, נעצרו בחשד לירי, אך שוחררו לאחר 5 ימים מחוסר ראיות{{מקור}}.
במהלך [[האינתיפאדה השנייה]] סבל היישוב מ[[פיגוע טרור|פיגועי טרור]] שבוצעו על ידי חדירות ליישוב וירי בדרכים סביבותיו, בהם נהרגו 16 מתושבי היישוב ו־3 מתלמידי הישיבה התיכונית.
ביישוב אירעו לפחות 4 ניסיונות חדירה: במאי [[2002]] נרצחו שלושה מתלמידי הישיבה התיכונית חיצים{{הערה|{{ערוץ7||הובאו למנוחות נרצחי הפיגוע באיתמר|26979|29 במאי 2002}}}}, כעבור חודש [[הפיגוע באיתמר (2002)|נרצחו ארבעת בני משפחת שבו ותושב נוסף]]{{הערה|[http://news.walla.co.il/?w=/1/243183 איתמר: אם, 3 בניה ושכנם נהרגו בחדירת מחבל], וואלה!, 21 ביוני 2002}}, חודש נוסף עבר, ומחבל חמוש בשני סכינים חדר ליישוב, פצע בני זוג וחוסל{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2029393,00.html|הכותב=אפרת וייס ופליקס פריש|כותרת=חדירה ליישוב איתמר: בני זוג נפצעו והרגו את המחבל|אתר=[[ynet]]|תאריך=30 ביולי 2002}}}}. במרץ [[2011]] [[רצח בני משפחת פוגל באיתמר|נרצחו 5 בני משפחת פוגל]]{{הערה|{{ynet|יאיר אלטמן|פיגוע באיתמר: זוג הורים ושלושה מילדיהם נרצחו|4040968|12 במרץ 2011}}}}.
באוקטובר 2002, קבוצה של מתנחלים מאיתמר הגיעה למטע כק"מ וחצי מדרום לאיתמר והחלו לירות לעבר המוסקים. שני פלסטינים נפצעו, האני בני מניה, בן 22 תושב הכפר [[עקרבה]] מת מאיבוד דם.
ב-[[27 בספטמבר]] [[2004]] עצר תושב איתמר, יהושע אליצור, רכב פלסטיני באיומי רובה, וירה למוות בנהג, תושב הכפר [[סאלם (נפת שכם)|סאלם]] צאהיל ג'בארה-אשתייה. הוא הורשע ב[[הריגה]], אך במהלך [[מעצר בית]] הצליח להימלט לגרמניה ומשם לברזיל, ונלכד רק כעשר שנים לאחר מכן{{הערה|{{וואלה!|[[עופר אדרת]]|מתנחל הורשע בהריגת פלסטיני ונמלט מעונש|800236|26 באוקטובר 2005}}}}{{הערה|{{ynet|איתמר אייכנר, עומרי אפרים ואיתי בלומנטל|ברזיל: נעצר ישראלי שהרג פלסטיני ונמלט|4670431|16 ביוני 2015}}}}. במאי 2018 גזר בית המשפט 15 שנות מאסר על אליצור{{הערה|{{הארץ|רויטל חובל|בית המשפט גזר 15 שנות מאסר על מתנחל שהרג פלסטיני ונמלט מהארץ|1.6072630|9 במאי 2018}}}}.
בעקבות האיומים הביטחוניים על היישוב הוקם בראשית [[העשור הראשון של המאה ה-21]] שטח ביטחוני מיוחד (שב"מ) סביב היישוב שנועד לספק לו הגנה, בדומה לשטחים דומים שהוקמו סביב יישובים אחרים. המערכת כוללת [[גדר התרעתית]], גדר [[גדר תיל|תלתלית]] מעכבת ואמצעי תצפית והתרעה. בתחומי שטח זה מצויות אדמות בבעלות פלסטינים, הנכנסים לעיבוד שטחים אלו בתיאום וליווי צה"ל{{הערה|{{ynet|אליאור לוי|מבט מהאוויר: צה"ל "הלבין" תפיסת שטח פלסטיני|4393764|18 ביוני 2013}}}}.
|
