פתיחת התפריט הראשי

שינויים

'''דוַוייט דייוויד אַייזֶנהַאוּאֶר''' (ב[[אנגלית]]: '''Dwight David Eisenhower''';{{כ}} [[14 באוקטובר]] [[1890]] – [[28 במרץ]] [[1969]]), הידוע גם בכינוי '''אייק''', היה [[פוליטיקאי]] ו[[גנרל]] [[אמריקאי]] שכיהן כ[[נשיא ארצות הברית#רשימת הנשיאים|נשיאה ה-34]] של [[ארצות הברית]], בשנים [[1953]]–[[1961]]. הוא היה [[גנרל הצבא]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] ושירת כ[[המפקדה העליונה של חיל המשלוח של בעלות הברית|מפקד העליון]] של כוחות [[בעלות הברית]] ב[[אירופה]]. היה אחראי על תכנונם והוצאתם לפועל של [[מבצע לפיד]] (הפלישה לצפון אפריקה; 1942-43) ושל [[הפלישה לנורמנדי|הפלישה לצרפת]] ול[[גרמניה]] בשנים 45–1944 ב[[החזית המערבית במלחמת העולם השנייה|חזית המערבית]].
 
אייזנהאואר נולד ב[[טקסס]] וגדל ב[[קנזס]] במשפחה גדולה בעלת רקע דתי. אמו נולדה כ[[לותרניזם|לותרנית]]. אייזנהאואר לא השתייך לכנסייה מאורגנת עד ל-1952. הוא טען שהסיבה לכך הייתה השינויים התכופים במקום מגוריו עקב הקריירה הצבאית שלו. ב-1915 הוא סיים את לימודיו ב[[האקדמיה הצבאית של ארצות הברית|וסטווסט פוינט]] ונישא ל[[מיימי אייזנהאואר|מיימי דוד]], ממנה נולדו לו שני בנים. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] נדחתה בקשתו לשירתלשרת באירופה, ותחת זאת הוא פיקד על יחידה לאימון צוותי שריון. לאחר המלחמה, שירת תחת כמה גנרלים וקודם ב-1941 לדרגת [[בריגדיר גנרל]]. לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, פיקד אייזנהאואר על הפלישות המוצלחות לצפון אפריקה ול[[סיציליה]] לפני שפיקד על הפלישות לצרפת ולגרמניה. לאחר המלחמה שירת כ[[ראש מטה צבא ארצות הברית]] ולאחר מכן גם כנשיא [[אוניברסיטת קולומביה]]. בשנת [[1951]] מונה למפקד העליון הראשון של [[נאט"ו]].{{הערה|1=[http://www.aco.nato.int/page61411944.aspx "Former SACEURs"]. Aco.nato.int. Retrieved January 26, 2012.}}
 
אייזנהאואר נכנס אל [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1952|המירוץ הנשיאותי של 1952]] כחבר [[המפלגה הרפובליקנית]] בניסיון לחסום את האגף השמרני בהנהגת [[רוברט טאפט]]. הוא נבחר פעמיים בשני ניצחונות סוחפים, והיה לנשיא הרפובליקני שהצליח להביס את הדמוקרטים לאחר 22 שנים של שלטון הדמוקרטים מאז 1928. מטרותיו המרכזיות בתפקידו היו לבלום את התפשטות [[ברית המועצות]] ולהקטין את הגירעון הממשלתי. ב-1953, איים בשימוש בנשק גרעיני במטרה לאלץ את סין להגיע להסכמה בנוגע להסכם השבויים ב[[מלחמת קוריאה]]. לבסוף, הסתיים העימות ב[[שביתת נשק]] סיימה את העימות. מדיניותו כללה [[הרתעה (אסטרטגיה)|הרתעה גרעינית]] שהעדיפה מימון נשק גרעיני זול והקטנת המימון ליחידות צבאיות יקרות. הוא המשיך במדיניותו של הנשיא [[הארי טרומן|טרומן]] בכל הנוגע להכרה ב[[טאיוואן]] כחלק מסין הלגיטימית, והצליח לזכות לתמיכה ב[[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] בדבר הגנה ביטחונית על האזור. הוא סיפק סיוע רב לצרפתים במלחמה מול ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] ה[[וייטנאם|וייטנאמיםווייטנאמים]] ב[[מלחמת הודו-סין הראשונה]]. לאחר שצרפת נטשה את האזור, הוא תמך כספית במדינת [[דרום וייטנאם]] החדשה. הוא תמך בהפיכות צבאיות מקומיות מול ממשלות עוינות ב[[ההפיכה באיראן (1953)|איראן]] וב[[גואטמלה]]. במהלך [[מלחמת סיני]] ב-1956, לחץ אייזנהאואר על הכוחות ה[[צרפת]]יים, ה[[בריטי]]ים וה[[ישראל]]ים לסגת מ[[סיני]]. בנוסף גינה את ברית המועצות, על כך שפלשה ל[[הונגריה]] במטרה לעצור את [[המרד ההונגרי]], אולם בפועל הוא לא פעל בנושא. לאחר שברית המועצות שיגרה את [[ספוטניק 1]] ב-1957, חתם אייזנהאואר על [[חוק האווירונאוטיקה והחלל הלאומי]] שגרםשהביא לייסוד [[נאס"א]], ובסופו ל[[המירוץהמרוץ לחלל|מרוץ לחלל]]. לקראת סוף כהונתו, נכשל ניסיונו לארגן ועידה עם הסובייטים נכשל כש[[משבר מטוס הריגול U-2|מטוס ריגול הופל מעל רוסיה]].
 
בנושאי פנים, היה אייזנהאואר [[שמרן]] מתון שהמשיך במדיניות ה[[ניו דיל]] והרחיב את ה[[ביטוח לאומי|ביטוח הלאומי]]. הוא התנגד בחשאי לפעולותיו של הסנאטור [[ג'וזף מקארתי]] ותרם לסיום ה[[מקארתיזם]] כשעצר את חקירותיו. אייזנהאואר חתם על חוק זכויות האזרח של 1957 ושלח חיילים לאכוף את פקודת בית המשפט לביטול ההפרדה הגזעית במהלך [[משבר ליטל רוק]]. תוכניתו הגדולה ביותר הייתה [[מערכת הכבישים הבין-מדינתיים]]. הוא קידם את החינוך למדע בעזרת חוק ההגנה על החינוך הלאומי. במהלך שתי כהונותיו הייתה צמיחה כלכלית גבוהה, פרט למיתון קצר ב-1958. בנאום סיום כהונתו, הביע אייזנהאואר את דאגתו בנושא ההשקעה הצבאית הרחבה, בעיקר במימון גירעוני וחוזים ממשלתיים עם תעשיות צבאיות פרטיות. אייזנהאואר היה נערץ גם בתפקידו וגם לאחר מכן. מאז סוף המאה העשרים, נחשב אייזנהאואר לאחד מגדולי הנשיאים בארצות הברית.
 
== ראשית חייו ולימודיו ==