עקיבא איגר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1אספ\2 |
שינוי תבנית בראש הערך, ויקיזציה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=רבי עקיבא אייגר, בעל גליון הש"ס|אחר=סבו של רבי עקיבא אייגר, שנקרא גם הוא כך|ראו=[עקיבא איגר (הראשון)]}}
{{רב
|שם=רבי עקיבא איגר
שורה 145:
ל[[ארוחת צהריים]] לא הוקדש זמן, ומנת [[מרק]] הייתה מוגשת לו תוך כדי עיון ב[[גמרא]] הפתוחה לפניו. בין השעות 13:00 - 14:00 [[מנוחת צהריים|נח על מיטתו]], מצויד ב[[עיפרון]], בעודו מעיין בספרים חדשים שהובאו אליו ורושם את הערותיו על שולי הגליונות.
בין השעות 14:00 ל-16:00 ישב על כס השיפוט בבית הדין של הקהילה, ואת ישיבות ועד הקהילה תזמנו לשעות אלו והן נערכו בבית הדין כדי לאפשר את השתתפותו בהן. לאחר תום הדיונים בבית הדין שהסתיימו בדרך כלל לפני 16:00, נהג לשתות כוס [[יין]], נאמן לצו ההלכה שאין לדיין להורות לאחר שתיית יין. ולאחר מכן יצא לסבב ביקורים אצל חברי הקהילה: [[ביקור חולים]] ו[[ניחום אבלים]], משימה שארכה לעיתים זמן רב, בשל הקפדתו לבקר חולים ואבלים מכל שכבות האוכלוסייה. מנהג זה הופסק במשך השנים עם ריבוי המטלות הקהילתיות על כתפי רע"א, הוא מצא פתרון הלכתי לחובת ביקור-החולים, ושכר [[שליח (הלכה)|שליח]] מיוחד שיבקר בשמו את החולים, וימסור לו דו"ח מפורט על מצבם הרפואי{{הערה|הרב [[הלל ליכטנשטיין]], מסר: {{ציטוטון|שמעתי ממגידי אמת שהגאון הקדוש מאור הגולה רבי עקיבא איגר זללה"ה קודם שנתמנה להיות מנהיג ישראל היה הולך בכל יום לבקר את בית החולים הנקרא 'שפיטאל'... ואחר כך כשנתעלה להיות רועה ישראל, ומרבות טרדותיו לא היה יכול תמיד לילך לשם, היה שוכר לאיש אחד שילך לשם בכל יום ויום ויספר לו כל הדברים וכל המאורעות כהוייתן. וממנו יראה וילמוד כל אדם.}} (הנ"ל, '''משכיל אל דל''', למברג תרל"א, חלק ד, כלל ב פרט א שאלה א, דף יא, ב בהערה). פתרון זה היה נושא למשא-ומתן הלכתי בין הרב [[אליהו דוד רבינוביץ' תאומים]] (האדר"ת) ואחיו הרב [[צבי יהודה רבינוביץ' תאומים]], להרחבה בנושא זה ראו: {{המעין|הרב [[ישראל דנדרוביץ]]|'''הימנעות ממצות ביקור חולים'''|587|גליון 200, טבת תשע"ב, עמ' 147-154}}.}}.
בשעה 16:00 [[תפילת מנחה|התפלל מנחה]], הוא קבע את השעה המוקדמת יחסית, כדי לשמור על שעה קבועה גם בימות ה[[חורף]], בהם [[שקיעת החמה]] מוקדמת יותר. את תפילת המנחה נהג להתפלל כשלראשו [[תפילין]]. לאחר תפילת מנחה העביר שיעור [[הלכה]] בספר "[[מגן אברהם]]", עד [[תפילת ערבית]].
השעות 20:00 - 22:00 הוקדשו לקריאת מכתבים שנשלחו אליו מכל הפזורה היהודית באירופה ומחוצה לה, ומענה למכתבים אלו. אחר כך למד עד [[חצות]], אז [[שינה|נהג לשכב לישון]]
=== פעילות ציבורית בפוזנא וסביבתה ===
{{ציטוט-צף|'''...שרבי עקיבא איגר היה עסקן ותיק בצרכי צבור, זורע צדקות, בורח מן הכבוד, ושונא את הרבנות שנאה ממש כפשוטה וכמשמעה - אף זה אין אנו יודעים לא מתשובותיו, לא מ"גליון הש"ס", אלא מן המסופר עליו בעם'''|[[מרדכי ליפסון]], מבוא לספר "מדור דור", 1929|רוחב=30%}}
כרבה של פוזנא דאג רבי עקיבא איגר להפעיל את סמכותו הרבנית גם במקרים שאינם הלכתיים, לתועלת הציבור במקרי הצורך. ב-[[1831]] ([[תקצ"א]] וראשית [[תקצ"ב]]) פרצה מגפת [[כולרה]], רע"א תיקן מספר תקנות שסייעו מאד למניעת התפשטות המגפה ולבידוד האזורים הנגועים: הוא מינה ועד שיהיה אחראי על ה[[היגיינה]] במרחב הציבורי, ועל המודעות לה בקרב התושבים. הוא דאג שהוועד יממן שירותי ניקיון לבתי העניים, והפיץ כרוזים בשם הדת בדבר החובה לשמור על הבריאות על ידי הרתחת מי השתייה ושמירה על ניקיון אישי. כדי להמעיט התכנסויות המוניות, סוכן הפצת מחלות משמעותי, קבע הרב כי ניתן לוותר על תפילות ב[[מניין]]. לקראת [[ימים נוראים|הימים הנוראים]] באותה שנה, קבע כי תיערך [[הגרלה]] ובה ייקבע אלו מחברי הקהילה יתפללו ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] בתפילות ימי [[ראש השנה]], ואלו בתפילות [[יום הכיפורים]], כך הצטמצמה כמות המתכנסים לכדי שליש. הוא קיצר משמעותית את התפילות עצמן, וקבע הפסקה ארוכה בין תפילה לתפילה. בשיתוף פעולה עם המשטרה המקומית, הוכנסו שוטרים לתוך בתי הכנסת כדי לפקח על הסדר ולמנוע צפיפות בשעות הכניסה והיציאה. הוא חייב את כל הקהל לשתות משקה חם לפני [[תפילת שחרית]] למרות המנהג שלא לטעום דבר לפני התפילה, וביטל את ההתכנסות הנהוגה בערב יום כיפור לצורך איסוף תרומות{{הערה|לפירוט נרחב של פעולות אלו, ראו:
{{HebrewBooks|שאול בלום|רבנו רבי עקיבא איגר ראב"ד בפוזנה: (תקע"ו–תקצ"ח)|29039|'''חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר''', ורשה תרצ"ח, עמ' 82–83|עמוד=88}}.}}. בכך תרם משמעותית לצמצום מספר הנפגעים בפוזנא בהתפרצות זו של המגפה, וקיבל על כך מכתב הוקרה מ[[פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה]]{{הערה|[[זאב יעבץ]], '''תולדות ישראל''' כרך יד, עמ' 27. נוסח מכתבו של פרידריך ה-3 שפורסם בעיתונות המקומית, מובא כלשונו אצל בלייכרודה, '''תולדות רע"א''', וממנו הועתק לספרו של {{HebrewBooks|שאול בלום|'''חיי הגאון רבנו רבי עקיבא איגר'''|29039|ורשה תרצ"ח, עמ' 82–83|עמוד=88}}. פירוט, מנקודת מבטו, על פעילותו סביב מניעת התפשטות הכולרה, והוראותיו לציבור היהודי בתקופה זו, הכוללים תיאורים מפורטים של המגפה ודרכי פעולתו ל[[גהות]] הציבור, ראו '''מכתבי רע"א''' מכתבים קמו-קמח.}}.
שורה 359:
הרב [[אליעזר יהודה ולדנברג]], מספר בשם רבי [[יחזקאל אברמסקי]], כי רבו, רבי [[חיים הלוי סולובייצ'יק]] מ[[ברסט ליטובסק|בריסק]] "החשיב מימרה של הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל כמימרה של אחד מה[[ראשונים]]"{{הערה|ולדנברג, שו"ת '''ציץ אליעזר''', חלק י"ד סימן ק אות ג, בקטע הנפתח במילים "ועוד הבאתי".}}. בספר "[[חזון איש]]", כותב הרב [[אברהם ישעיהו קרליץ]]: "ובכלל, אנן כאצבעתא בקירא לסברא{{הערה|מילולית: אנו כאצבע בשעוה לסברה. היגד המבטא את חוסר ההשפעה של דעתנו, במקום בו חיוו דעתם להפך מומחים מאיתנו. כלחיצת אצבע כנגד שעוה קשה. לפי [[תלמוד בבלי]], [[מסכת עירובין]], דף נג עמוד א.}} נגד [[שלמה לוריא|מהרש"ל]], הגרע"א וחבריהם, ולמה לנו להגיס לבנו בהוראה בסברות מדומות"{{הערה|קרליץ, '''חזון איש''', אבן העזר, סימן לז אות ג.}}. כן התבטא: "רבי עקיבא איגר היה יכול להיות בדורו של ה[[רשב"א]], אלא שהקב"ה ריחם עלינו ונתן לנו רבי עקיבא איגר בדורנו"{{הערה|זכור לדוד חלק ב' עמ' רס"ט. מפי משמשו ר' דוד פרנקל.}}. כך גם הפליג בשבחו על כך שהוא שולח בתשובותיו לעיין בספרי אחרונים ו[[שו"ת]]ים רבים, כלומר שלמרות עיסוקו הקבוע בלימוד תלמוד בעיון, מצא פנאי ללמוד היטב את ספרי האחרונים{{הערה|מעשה איש חלק ד', עמ' צ"א והלאה. כן מובא שם שאמר שכשרואים ציון "ועיין בספר פלוני" בספרי רבי עקיבא איגר, חובה לפתוח את הספרים כיוון ש"מצווה לשמוע בדברי חכמים"...}}. החזון איש עודד ללמוד את חידושי רבי עקיבא איגר. פעם אף אמר שלימוד תשובת רבי עקיבא איגר בעניין שחוטי חוץ (מהדורא קמא, סי' קס"ה) מביא [[יראת שמים]].
דמותו התקבעה גם כסמל של [[צדיק]] ו[[פרישות (יהדות)|פרוש]], בין בפרמטרים [[התנגדות לחסידות|מתנגדיים]] ובין בפרמטרים [[תנועת החסידות|חסידיים]], והוא נעשה מודל לחיקוי עבור כלל הציבור האורתודוקסי-ישיבתי. כך למשל, בהספדו של הרב יוסף חיים קרא, רבה של [[ולוצלאווק]], על רבי [[אברהם מטשכנוב]], שיבח הספדן את הנפטר: {{ציטוטון|אחת היא אשר נפשי יודעת, כי מיום שנפטר '''רבי עקיבא איגר''', לא נמצא בכל גדולי ארצנו, אשר יודו עליו כל ישראל כי קדוש הוא מרחם...}}{{הערה|מצוטט אצל [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|אלפסי]], '''אנציקלופדיה לחסידות''' א, עמ' כט-ל.}}. רבי [[ירוחם ליבוביץ]], [[משגיח]]ה הנודע של [[ישיבת מיר]] ב[[ליטא]], השתמש ברע"א כסמל מוסכם של אדם שאין לו ולתאוות העולם ולא דבר:
{{ציטוט|תוכן=אנו יכולים להאמין כי כל תאוותנו החזקות ביותר, העוקרות אותנו עם השורש ממש, הנה '''אצל ר' עקיבא איגר לא היו אפילו בגדר נסיון!''' פשוט הוא כי התאוות שאנו חיים בהן היו אצלו גועל-נפש ממש, שבחל מזה, ולא היה יכול אף להסתכל על זה כלל.|מקור=דעת תורה, פרשת וישב, חלק המאמרים|אנגלית=|מרכאות=כן}}
שורה 529:
* {{רמב"י נושא|איגר, עקיבא בן משה, 1761-1837}}
* {{אוצר ישראל|א|265|איגר, עקיבא|עמודים=249–250}}
* {{אנצ יהודית|קישור=http://jewishencyclopedia.com/articles/5447-eger#anchor1|שם=עקיבא אגר (איגר) הצעיר (עקיבא בן משה גינז)}}
* {{אנצ ייווא|Eger_Akiva_ben_Mosheh|עקיבא איגר}}
* עקיבה פוזנר, [http://go.galegroup.com/ps/i.do?id=GALE%7CCX2587505576&v=2.1&u=imcpl1111&it=r&p=GVRL&sw=w&asid=60a3ec2fe137a9b50056c34130ec989a '''עקיבא איגר'''], במהדורת 2007 של [[אנציקלופדיה יודאיקה]] {{אנגלית}}
| |||