הפלישה הבריטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הפלישה הראשונה: ניסוח פחות סופרלטיבי.
←‏הפלישה הראשונה: ניסוח פחות סופרלטיבי.
שורה 12:
הצלחתם של הביטלס פתחה דלתות לאמנים בריטים רבים. בין הבולטים ביניהם היו [[הבי ג'יז]], [[פינק פלויד]], [[הרולינג סטונז]], [[לד זפלין]], [[המי]], [[הזומביז]], [[ציפורי החצר]], [[קרים (להקה)|קצפת]], [[הקינקס]] ו[[החיות]] (The Animals).
 
הפלישה הבריטית לא הייתה חד-כיוונית. רוב המוזיקאים הבריטים שהגיעו כדי לכבוש את אמריקה היו נתונים תחת השפעה כבדה של מוזיקה אמריקנית, ובמיוחד סגנונות מוזיקליים כמו רוקנרול ו[[בלוז]]. האנימלס לדוגמה, הפכו את השיר העממי האמריקאי "בית השמש העולה" ([[The House of the Rising Sun]]) ללהיט ענקפולק רוק גדול. גם הביטלס הושפעו רבות מהרוק'נ'רול האמריקאי. בתחילה מהרוקנרול המוקדם של יוצרים כמו [[צ'אק ברי]], [[באדי הולי]] ולהקות הבנות של [[מוטאון]] ומאוחר יותר מ[[בוב דילן]]. המושפע הראשי מדילן, [[ג'ון לנון]], עבר ב[[שנות השבעים]] להתגורר ב[[ניו יורק]], שם נרצח ב-[[8 בדצמבר]] [[1980]] מול בניין "דקוטה" שבו התגורר.
 
ההשפעה של הפלישה הבריטית על המוזיקה האמריקאית הייתה עצומה. סגנונות חדשים כמו [[פולק רוק]] היו תוצר כמעט ישיר שלה, וסוגה שלמה של להקות ניסתה לפצח את סוד ההצלחה הביטלסי. [[הקופים]] למשל הוקמו בתור המקבילה האמריקאית לביטלס בתור תוכנית טלוויזיה. לעומת זאת היו סגנונות מקומיים ומקוריים שניסו להתחרות בפלישה -- [[גראג' רוק]] ו[[רוק גולשים]] ממנו יצאה המתחרה האמנותית והמסחרית הגדולה לביטלס - [[The Beach Boys]].