צלם אלוהים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון) |
הרחבה, עריכה |
||
שורה 1:
'''צלם אלוהים''' הוא ביטוי ומושג [[תאולוגיה|תאולוגי]], שמשמעותו שהאדם נבדל מכל היצורים החיים מכיוון שהוא נברא בצלם [[אלוהים]] וטבועה בו מהות אלוהית
==מקור==
[[קובץ:Man Made in the Image of God.jpg|ממוזער|250px|בספר [[בראשית]] מתואר שהאדם נברא בצלמו של ה[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]]]]
המקור למושג '''צלם אלוהים''' הוא בספר [[בראשית]], שם מתואר שהאדם נברא בדמותו ובצלמו של ה[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] וזה מותרו מהבהמה{{הערה|1="וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם '''בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ''' וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּ'''צַלְמוֹ''' '''בְּצֶלֶם אֱלֹהִים''' בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: ({{תנ"ך|בראשית|א|כו|כז}})}}
מכאן גם נובעים רעיונות ה[[שוויון]], ה[[חירות האדם|חירות]] וה[[אחווה (רגש)|אחווה]] בין בני האדם, באשר כולם צאצאיו של [[אדם (דמות מקראית)|אדם הראשון]] ונבראים בצלם. [[חז"ל]] ביטאו זאת באומרם, שאין דמו של אדם אדום יותר משל חברו{{הערה|1=בהקשר שמאיימים על אלמוני להרוג אותו, אם לא יהרוג פלוני, האם מותר לו לעשות כן? "אמר ליה: ליקטלוך, ולא תיקטול, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי" (=אמר לו: יהרוגך, ולא תהרוג, מה ראית שדמך אדום יותר? אולי דמו של האיש ההוא אדום יותר?) (בבלי, פסחים כה ב, יומא פב ב, סנהדרין עד ב)}}, ולכן לא ראוי שאדם גדול ככל שיהיה, יבטל את קיומו של הזולת למען קיומו הוא, או ישלוט בו, אלא צריך לנהוג אחד בשני במנהג אחווה ואהבה. בהתאם לתפיסה זו היו הוגים שטענו שכאשר אדם פוגע ברעהו פגיעה פיזית או נפשית הוא עובר על [[עבודת אלילים]], באשר הוא פוגע בצלם אלוהים, ומי שמבזה אדם בעצם מבזה את האלוהים שמשתקף בו. ▼
היו שטבעו את הביטוי "האדם - עולם קטן, העולם - אדם גדול"{{הערה|1=ביטוי כעין זה נמצא במדרש תנחומא: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (מדרש תנחומא פקודי פרק ג) ונמצא בהרבה הוגים יהודיים, כמו ספר העקרים מאמר שני פרק לא, דרשה לחתונה מהרמב"ן, מהר"ל נתיבות עולם א', נתיב האמת פרק ג ועוד רבים.}} ובו ציינו את הכוליות של כל אדם ואדם ואת המכלול הרב שיכול להשתקף באדם אחד. בהתאם לגישה זו אמרו חז"ל (ב[[משנה]], [[מסכת סנהדרין]], ד, ה), "כל [[המקיים נפש אחת]] מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואכן אפשר לראות בכל אדם ואדם עולם ומלואו.▼
==פרשנויות של מושג זה==
במשמעות המושג רבו הדעות:
* [[רש"י]] מפרש שהצלם הוא חותם כמו תבנית של מטבע, ואותה תבנית היא תבנית אלוהית ודמות דיוקנו של האל.
* ה[[רמב"ם]] ורבנו [[בחיי בן אשר]] סברו שצלם אלוהים הוא התבונה המופשטת של האדם, שבה הוא משיג ומתבונן במהותו של העולם ויוצר [[הפשטה]] של העולם. הרמב"ם מבחין בין צלם, תואר ודמות. בעוד ש'''תואר''' הוא צורתו החיצונית של הדבר, '''צלם''' הוא מהותו הטבעית וצורתו הפנימית, ואילו '''דמות''' הוא מלשון דמיון, שלשכלו של האדם יש דמיון מה לשכל האלוהי, ולכן נאמר על האדם שהוא בצלמו ובדמותו של אלוהים{{הערה|1=[http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_01.htm מורה נבוכים, חלק א' פרק א' ]}}.
* ל[[חזקיה בן מנוח|חזקוני]] קשה לקבל את הפרשנות שיש דמיון בין האדם לאלוהים ולכן הוא מפרש שלושה פירושים
::1. בצלם אלוהים הכוונה בדמות המלאכים, כפי שמפרשים בפסוק "והייתם כאלהים".
::2. מלשון שופט - "בצלם דיין ושופט ברא אותו".
::3. שהמקרא צריך להיות כתוב באופן הבא: "אלהים ברא אותו בצלם".
* ה[[מלבי"ם]] בפרשנותו על הפסוק ב[[תהילים]]: {{הדגשה|אַךְ '''בְּצֶלֶם''' יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם.|{{תנ"ך|תהילים|לט|ז}}}}, סובר בפירוש שקרוב למשך חכמה, כי היחס שבין גוף האדם לנפשו הוא כמו היחס שבין עולם הטבע לאלוהות, וכמו שהאלוהות מתלבשת בעולם הטבע בעל החוקים הקבועים להנהיג אותו באופן בחירי ועל טבעי, כך לאדם יש יכולת להחלץ מהטבע של גופו וחוקיו ו"לברוא את עצמו בריאה חדשה להיות כבני אלהים", מתוך טבע תשוקת הנפש להתעלות לשורשה העליון. ▼
* [[חיים אבן עטר|אור החיים]] בעקבות הכפילות בפסוק, מפרש כי יש לאדם שני צלמים, אחד גלוי שמצוי בכל אדם (בצלמו), והשני נסתר שמצוי רק בעם ישראל (בצלם אלוהים).
* על פי ה[[קבלה]] צורת גופו של האדם היא בצלם, באשר צורת תבניתו רומזת על רעיונות מופשטים ובמיוחד על האצילות העליונה ועשר הספירות שצורתו דוגמה להם{{הערה|1=רבינו בחיי, פירוש ל{{תנ"ך|בראשית|א|כז|קצר=כן}}}}. בהתאם לקו הזה [[המהרל מפראג|המהר"ל מפראג]], לדוגמה, טען שעמידתו של האדם זקוף מול כל החיות שכפופות וכאילו משתחוות לפניו, מרמזת שהוא כאלוהים יש בו את תכונת המלכות והשליטה. אלוהים שולט בעולמות המטפיזיים ואילו האדם שולט בעולם הפיזי.▼
==צלם אלוהים במשמעות של כוח==
* הרב [[חיים מוולוז'ין]], בכיר תלמידי [[הגאון מווילנה]], מדבר על האלוהים – כבעל הכוחות כולם, ולאדם שנברא בצלמו יש כוח כזה לשלוט ולהניע את כל הכוחות שביקום, מרומה ועד תחתיתה ולהוסיף קדושה ואור במעשיו ומחשבותיו הטובים אפילו בפמליה של מעלה{{הערה|1=נפש החיים, שער א' פרק ג'}}.
* הרב [[יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (מבוסטון)|יוסף דב סולובייצ'יק]] מבאר שצלם אלוהים שבאדם מתבטא הן ביצירתיות הכריזמתית שבו, שבין היתר מאפשרת לו ליצור מודל תפיסתי של העולם ולהפוך מאובייקט לסובייקט, להשתלט על הטבע ולפתח אותו, והן בחיפוש אחר המשמעות שבבריאה ובכמיהה לנשגב.{{הערה|{{צ-ספר|שם=איש האמונה הבודד|מו"ל=מוסד הרב קוק|שנת הוצאה=תשנ"ב}}}}
==צלם אלוהים כביטוי לרעיון הבחירה החופשית==
על פי הרמב"ם כל האנשים נולדים בצלם אנוש, ורק אחרי עבודה תבונית ומוסרית מאומצת, בדבקות ברעיונות מופשטים ובהגעה אל איזונים נפשיים של דרך האמצע הנודעת, יש מתי מעט שזוכים להגיע לצלם אלוהים. אמנם היו אחרים שטענו שהאדם נברא בצלם אלוהים מתחילת הווייתו, והוא רק צריך להוציא אל הפועל את עצמו, ולהיזכר במה שהיה לו בילדותו. ובהמשך קו זה [[ישעיהו לייבוביץ]] טען כי צלם אלוהים אינו מתנת אל, אלא פוטנציאל שעל האדם לרכוש, והוא נבחן על פיו מעשיו ("וכי לאייכמן או היטלר היה צלם אלוהים?!").▼
במקורות רבים משמעות בריאת האדם בצלם אלוקים היא, שלאדם יש הידמות אל ה' בכוח הבחירה החופשית שיש לו. וכדברי רבי יעקב קרנץ המגיד מדובנה שקבע כי המושג "צלם אלוהים" "נאמר על הבחירה הרצוניית... כי מצד שהאדם בצלם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים..." {{הערה|קרנץ, רבי יעקב (המגיד מדובנה), קול יעקב, עמ' 148}}.וכן ה[[אברהם יצחק הכהן קוק|ראי"ה קוק]] גם הוא, בדומה למשך חכמה, מבאר כי "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9C%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9B%D7%99_%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90|הכותב=הרב אברהם יצחק הכהן קוק|כותרת=לנבוכי הדור פרק א|אתר=|תאריך=}}}}. כוח הבחירה הינו כוח אלוהי, ש"כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה" {{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שע"ה – שע"ז}}.וכך גם ה[[משך חכמה]] טען שדווקא יכולת [[בחירה חופשית|הבחירה החופשית]] שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהאלוהים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע.
==צלם האלוהים כמבטא יחסי גוף-נשמה==
ה[[רמב"ן]] ו[[אברהם אבן עזרא|אבן עזרא]] טוענים שה[[נשמה]] שבאדם - החלק הרוחני המטפיזי שבו שאיננו מתכלה ונשאר לעד - הוא הצלם, שבו הוא מתדמה לאלוהים. ובעוד שמדברי הרמב"ן בפירושו על התורה נראה כי צלם האלוהים שבאדם מתייחס אל החלק הרוחני – חלק אלוה ממעל – שבו מתדמה האדם אל הבורא, ולא אל החלק הגשמי – שבו מתדמה האדם אל הארץ {{הערה|רמב"ן, בראשית א', כ"ו}}, בדברי מהר"ל לעומת זאת מבואר להפך, ש"בריאת האדם בעולם הגשמי ומצד עולם הגשמי נאמר על האדם שהוא בצלם אלקים...{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שכ"ג – שכ"ה}}, כלומר שצלם האלוקים מתייחס דווקא לחלק הגשמי שבאדם. זאת אומרת שהאדם מתדמה לבורא אפילו מצד החלק הגשמי - "כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו האלקית, שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" . כי יש בצורתו ענין אלקי, למי שיודע ברזי חכמה"{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), תפארת ישראל (כרך א'), פרק ד', עמ' ע"ח – ע"ט}}.בהתאם לקו הזה [[המהרל מפראג|המהר"ל מפראג]], לדוגמה, טען שצורת עמידתו של גוף האדם הזקופה, בשונה משאר החיות שכפופות וכאילו משתחוות לפניו, מרמזת שהוא כאלוהים יש בו את תכונת המלכות והשליטה. אלוהים שולט בעולמות המטפיזיים ואילו האדם שולט בעולם הפיזי.
לאמיתו של דבר, צלם האלוהים שבאדם מתייחס – לא לנשמת האדם בנפרד ולא לגופו – אלא הוא מורה על הצירוף של שניהם יחד,וכדברי הרב פינקוס: "...הפלא האמיתי שבבריאת האדם, להרכיב נשמה קדושה עם גוף מעפר, וזה פלא אמיתי של מין האדם והמובן הנכון של צלם אלקים..."{{הערה|פינקוס, רבי שמשון דוד, תפארת תורה (חלק ב'), עמ' י"ח}}. מתוך כל איברי האדם הגשמיים, חיבור הנשמה עם הגוף מתבטא במיוחד בפנים, שכן פני האדם הוא "המקום שבו ניכר אור הנשמה בכלי הגוף"{{הערה|הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז}}. ולכן, צלם האלוקים המורה על חיבור הגוף עם הנשמה, מתייחס במיוחד אל פני האדם, כי "עיקר הצלם בא על הפנים דוקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו ניכר האדם, ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו"{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' ש"מ – שמ"א}}, ולכן "מלת 'צלם' בא על הפנים בפרט. וזה מפני כי הפנים בו ניכר ונמצא הדבר שיש לו פנים"{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' עמ' של"ב – של"ד}}. התבוננות בפני האדם מלמדת על חכמתו הפנימית, כי "עקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו"{{הערה|רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ז, אות ו', עמ' ס"ח}}}" – כלומר, "פני האדם הם המקום היחידי שבגוף, שדרכו זהרורי השכל בוקעים אל החוץ, חכמת אדם תאיר פניו"{{הערה|הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז}}.
==משמעויות מעשיות הנגזרות ממושג הצלם==▼
==צלם אלהים כמודל התנהגותי==
בשל מעלת הצלם, ה[[מקרא]] מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. {{הדגשה|שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי '''בְּצֶלֶם אֱלֹהִים''' עָשָׂה אֶת הָאָדָם|{{תנ"ך|בראשית|ט|ו}}}}. עוד על פי [[מקרא]], אשר מייחס את צלם האלוהים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוהים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק {{הדגשה|"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי '''קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי''' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"|{{תנ"ך|דברים|כא|כג}}}}. [[הרמב"ם]] פוסק זאת ב[[משנה תורה]], אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען [[הרתעה (משפטים)|הרתעה]], כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוהים.▼
▲על פי הרמב"ם כל האנשים נולדים בצלם אנוש, ורק אחרי עבודה תבונית ומוסרית מאומצת, בדבקות ברעיונות מופשטים ובהגעה אל איזונים נפשיים של דרך האמצע הנודעת, יש מתי מעט שזוכים להגיע לצלם אלוהים. אמנם היו אחרים שטענו שהאדם נברא בצלם אלוהים מתחילת הווייתו, והוא רק צריך להוציא אל הפועל את עצמו, ולהיזכר במה שהיה לו בילדותו. ובהמשך קו זה [[ישעיהו לייבוביץ]] טען כי צלם אלוהים אינו מתנת אל, אלא פוטנציאל שעל האדם לרכוש, והוא נבחן על פיו מעשיו ("וכי לאייכמן או היטלר היה צלם אלוהים?!").
רבי ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים בספרו 'אהבת חסד', רואה בצלם האלוהים מודל התנהגותי, ומבאר שבבריאת האדם בצלם אלוהים נתן האל באדם "בכוח נפשו שיתדמה במדותיו להשם יתברך, שהוא רק להיטיב ולהתחסד עם זולתו". לאור זאת הוא קובע כי רק "ההולך בדרך הזה נושא עליו צלם אלהים" ואילו "המונע עצמו ממדת החסד, ואומר בלבו: מה לי להיטיב לזולתי, מרחיק עצמו מן השם יתברך מכל וכל".
בספרי מחשבת ישראל מתואר תהליך היסטורי ארוך, שבתחילת הבריאה, בעת שאדם הראשון חטא, מעלת 'צלם אלהים' שהיתה לו נאבדה ממנו, ולאחר מכן אברהם אבינו בכוח מעשיו הטובים, החזיר מעלה זו לאנושות, ובמיוחד לעם ישראל שהם בניו.
[[רבי עקיבא]] ב[[מסכת אבות]] למד מספר [[בראשית]] כי "חביב אדם שנברא בצלם"{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ד, מכיוון שישנה חלוקה בדבריו בין האדם שבצלם אלוהים לבין מדרגה נוספת שהם ישראל שנקראים בנים, ניתן ללמוד שלשיטתו צלם אלוהים חל על כל האנושות.}}, ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף ל[[גוי]]{{הערה|1=רבי מתיא בן חרש, מסכת אבות ד' ט"ו}}, ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות{{הערה|1=מסכת אבות א' ט"ו - אמרתו של שמאי.}} ואף בשמחה{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ב - אמרתו של רבי ישמעאל}}. מכאן גם נובע רעיון [[כבוד האדם]], באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט{{הערה|1= המקור באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - אמרה שמופיעה בשם רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] (מסכת אבות ב' י'), רבי [[אלעזר בן שמוע]] לעומתו סבר להחמיר בעניין זה שאף "כבוד תלמידך יהי חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ד' י"ב)}} והאדם בכלל, ודימו [[הלבנת פנים]] לרציחה{{הערה|1= "תני תנא, קמיה דרב נחמן בר יצחק: "כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים." אמר ליה: שפיר קא אמרת (=אמר לו יפה אמרת), דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (=שראינו לנו שהלך האדום ובא הלובן). אמר ליה אביי לרב דימי במערבא (=בארץ ישראל) במאי זהירי? (=במה נזהרים?) אמר ליה: באחוורי אפי (=בהלבנת פנים).(בבלי, בבא מציעא דף נח/ב) }}, באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו. ▼
==צלם אלהים במשמעותו הרחבה==
למעשה הרבה מאוד מהמצוות שבין אדם לחברו, ובראשה מצוות [[ואהבת לרעך כמוך]]{{הערה|1=כך יש כאלו שמסבירים את הקשר בין שני חלקי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".}}, נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור. אף שבדרך כלל, נושא זה לא מאוזכר בדת היהודית בריטואל הדתי הרגיל, בברכות החתונה אחת מהברכות (ברכת יוצר האדם) עוסקת במפורש בעניין ואומרת: "אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד." (ברכות אירוסין ונשואין).▼
▲בתפיסה רחבה יותר, היו שטבעו את הביטוי "האדם - עולם קטן, העולם - אדם גדול"{{הערה|1=ביטוי כעין זה נמצא במדרש תנחומא: "ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן" (מדרש תנחומא פקודי פרק ג) ונמצא בהרבה הוגים יהודיים, כמו ספר העקרים מאמר שני פרק לא, דרשה לחתונה מהרמב"ן, מהר"ל נתיבות עולם א', נתיב האמת פרק ג ועוד רבים.}} ובו ציינו את הכוליות של כל אדם ואדם ואת המכלול הרב שיכול להשתקף באדם אחד. בהתאם לגישה זו אמרו חז"ל (ב[[משנה]], [[מסכת סנהדרין]], ד, ה), "כל [[המקיים נפש אחת]] מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא", ואכן אפשר לראות בכל אדם ואדם עולם ומלואו.
▲
▲
▲מתוך הידיעה שהאדם נברא בצלם אלהים נובעת התפיסה של קידוש החיים האנושיים והאיסור החמור על רציחת אדם באשר הוא, באשר היא מבטלת חיים שיש להם או יכולה להיות להם משמעות אלוהית. מכאן גם נובעים רעיונות ה[[שוויון]], ה[[חירות האדם|חירות]] וה[[אחווה (רגש)|אחווה]] בין בני האדם, באשר כולם צאצאיו של [[אדם (דמות מקראית)|אדם הראשון]] ונבראים בצלם. [[חז"ל]] ביטאו זאת באומרם, שאין דמו של אדם אדום יותר משל חברו{{הערה|1=בהקשר שמאיימים על אלמוני להרוג אותו, אם לא יהרוג פלוני, האם מותר לו לעשות כן? "אמר ליה: ליקטלוך, ולא תיקטול, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי" (=אמר לו: יהרוגך, ולא תהרוג, מה ראית שדמך אדום יותר? אולי דמו של האיש ההוא אדום יותר?) (בבלי, פסחים כה ב, יומא פב ב, סנהדרין עד ב)}}, ולכן לא ראוי שאדם גדול ככל שיהיה, יבטל את קיומו של הזולת למען קיומו הוא, או ישלוט בו, אלא צריך לנהוג אחד בשני במנהג אחווה ואהבה. בהתאם לתפיסה זו היו הוגים שטענו שכאשר אדם פוגע ברעהו פגיעה פיזית או נפשית הוא עובר על [[עבודת אלילים]], באשר הוא פוגע בצלם אלוהים, ומי שמבזה אדם בעצם מבזה את האלוהים שמשתקף בו.
מסקנה נוספת מעניין הצלם, היא משמעות החיים העמוקה ביותר של האדם וייעודו הנעלה ביותר, הוא להלך בדרכי האלוהים, ולדבוק במידות האלוהיות של חכמה, תבונה, חסד ואהבה, יושר ואמת. כפי שכותב המקובל הרב [[משה קורדובירו]] בספרו [[תומר דבורה]]: "האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו, צורה נאה ומעשים כעורים"
שורה 44 ⟵ 48:
לאורה של תפיסה זו של קדושת חיי האדם, חוקק [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] הקובע, בין היתר, "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם", "אין פוגעים בקנינו של אדם", ושכל אדם זכאי לחירות ולחופש תנועה ולצנעת הפרט, שאין להיכנס לרשות הפרט שלו ללא הסכמתו או לערוך חיפוש בו או בכליו בניגוד לרצונו, ואין לפגוע בסוד שיחו, בכתביו או רשומותיו.{{הערה|[http://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Documents/yesod3.pdf חוק יסוד כבוד האדם וחירותו], באתר הכנסת}} ואכן, במדינות מתוקנות כדי להפר את פרטיותו של האדם ולהאזין לשיחו נדרש אישור של שופט שאמור לבקר את הזרוע המבצעת ולהגן על זכויות היסוד של האדם.
==משמעותיות הלכתיות==
▲בשל מעלת הצלם, ה[[מקרא]] מחמיר בעונשו של מי שהורג אדם, עד לכדי עונש מוות. {{הדגשה|שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם - דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי '''בְּצֶלֶם אֱלֹהִים''' עָשָׂה אֶת הָאָדָם|{{תנ"ך|בראשית|ט|ו}}}}. עוד על פי [[מקרא]], אשר מייחס את צלם האלוהים לגופו ולרוחו של האדם גם יחד, אין להשאיר אדם תלוי כל הלילה עד שירקב בשל חשש לביזויו וכך גם לביזוי אלוהים, אשר בדמותו קיים התלוי על פי הפסוק {{הדגשה|"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי '''קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי''' וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלה"|{{תנ"ך|דברים|כא|כג}}}}. [[הרמב"ם]] פוסק זאת ב[[משנה תורה]], אך נאמן לשיטתו מתיר כחריגה מהמשפט הסדיר את השארת התלוי למען [[הרתעה (משפטים)|הרתעה]], כי עצם הפגיעה בגופו בלבד, אין בה פגיעה בצלם אלוהים.
▲[[רבי עקיבא]] ב[[מסכת אבות]] למד מספר [[בראשית]] כי "חביב אדם שנברא בצלם"{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ד, מכיוון שישנה חלוקה בדבריו בין האדם שבצלם אלוהים לבין מדרגה נוספת שהם ישראל שנקראים בנים, ניתן ללמוד שלשיטתו צלם אלוהים חל על כל האנושות.}}, ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף ל[[גוי]]{{הערה|1=רבי מתיא בן חרש, מסכת אבות ד' ט"ו}}, ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות{{הערה|1=מסכת אבות א' ט"ו - אמרתו של שמאי.}} ואף בשמחה{{הערה|1=מסכת אבות ג' י"ב - אמרתו של רבי ישמעאל}}. מכאן גם נובע רעיון [[כבוד האדם]], באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט{{הערה|1= המקור באמרה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" - אמרה שמופיעה בשם רבי [[אליעזר בן הורקנוס]] (מסכת אבות ב' י'), רבי [[אלעזר בן שמוע]] לעומתו סבר להחמיר בעניין זה שאף "כבוד תלמידך יהי חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ד' י"ב)}} והאדם בכלל, ודימו [[הלבנת פנים]] לרציחה{{הערה|1= "תני תנא, קמיה דרב נחמן בר יצחק: "כל המלבין פני חבירו ברבים - כאילו שופך דמים." אמר ליה: שפיר קא אמרת (=אמר לו יפה אמרת), דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא (=שראינו לנו שהלך האדום ובא הלובן). אמר ליה אביי לרב דימי במערבא (=בארץ ישראל) במאי זהירי? (=במה נזהרים?) אמר ליה: באחוורי אפי (=בהלבנת פנים).(בבלי, בבא מציעא דף נח/ב) }}, באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.
▲למעשה הרבה מאוד מהמצוות שבין אדם לחברו, ובראשה מצוות [[ואהבת לרעך כמוך]]{{הערה|1=כך יש כאלו שמסבירים את הקשר בין שני חלקי הפסוק "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'".}}, נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור. אף שבדרך כלל, נושא זה לא מאוזכר בדת היהודית בריטואל הדתי הרגיל, בברכות החתונה אחת מהברכות (ברכת יוצר האדם) עוסקת במפורש בעניין ואומרת: "אשר יצר את האדם בצלמו. בצלם דמות תבניתו. והתקין לו ממנו בנין עדי עד." (ברכות אירוסין ונשואין).
==לקריאה נוספת==
*נפש החיים לרבי חיים מוולוזי'ין.
*יאיר לורברבוים, '''צלם אלהים: הלכה ואגדה'''. ירושלים: [[הוצאת שוקן]], 2004.
*[[יהודה ברנדס|הרב ד"ר יהודה ברנדס]], '''יהדות וזכויות אדם- בין צלם אלוהים לגוי קדוש''', הוצאת [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], [[תשע"ג]].
| |||