|
==בולענים בישראל==
בולענים נפוצים, בין השאר, בסביבות [[ים המלח]], בחלק הצפוני של האגם. הבולענים מהווים סכנה בשל הפתאומיות בה הם נפערים ובשל גודלם: הגדול ביותר שנמדד עד כה, עומקו מגיע ל-2611 מטר והיקפו 25 מטר. עד היום דווח על ארבעה מקרי נפילה לבולענים. מספרם של הבולענים היום (6.2018), עומד על יותר מ-60003000 (כולל בורות קטנים) ומספרם גדל לעתים בקצב של כמה מאותעשרות בשנה.
הבולענים הם תופעה המוכרת עוד משנות השבעים של המאה ה-20. הסיבה להיווצרותם היא [[ירידת מפלס ים המלח]], שמקורה בעיקר בהפחתת הזרימה ב[[נהר הירדן]]., הסיבהבין העיקריתהיתר להפחתתבגלל הזרימה בירדן קשורה בסגירתסגירת [[סכר דגניה]] ובנייתשמפחיתה סכריםבאופן עלניכר רובאת הנחליםכמות הנשפכיםהמים לנהרהמגיעים הירדןלים ממזרח.המלח סיבהמ[[ירדן נוספת(נהר)|נהר לירידההירדן]], במפלסאך מקורהגם בפעילותבגידול מפעליה[[התאיידות]] האשלגמאגן שלים ישראלהמלח, וירדן.בעקבות בתהליךפעילות הפקתמפעלי האשלג נשאבים מים האגן הצפוני של ים[[ישראל]] המלח ומועברים אל ברכות האידוי באגן הדרומי. פיזור מי הים בשטחי ברכות האידוי מגדיל אתושל [[התאיידותירדן]] מאגן ים המלח.
במחקרעל פי מחקר שביצע פרופסור [[שלמה שובאל]] מ[[האוניברסיטה הפתוחה]]{{הערה|שם=שובאל|[http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan54/08-11.pdf "בעיית הבולענים תיפתר מעצמה"]}} לגבי תהליך היווצרותיצירת הבולעניםהבולען מוצגמתחיל פןב[[מי נוסףתהום]] הקשורמתוקים בדרךהזורמים היווצרותלכיוון הבולענים.ים פרופ'המלח שובאלבעקבות גילהירידת כימפלס הבולעןמי לאים נוצרהמלח. בגללהמים קריסתממיסים משקעיםאת "יבשים"שכבת היישרהמלח אלהתת-קרקעית תוך החלל שנוצרשנוצרה עם המסתנסיגת שכבתים המלח , שכןבעבר חללוכוסתה זהב[[משקע מתמלא(גאולוגיה)|משקע]]ים ברגעשל שנוצר[[חרסית|חרסיות]] בשכבתו[[קונגלומרט החרסית הבוצית שמעליו(גאולוגיה)|קונגלומרט]]ים. הבולען נוצר בגלל זרימת השכבה בוצית כלפי מטה ויצירת חלל חדש מתחת לשכבת החרסית היבשה. אל החלל החדש הזה מתמוטטים שכבת החרסית היבשהבאזור והקונגלומרטים.ים מכאןהמלח שחללמכונה הבולען — החור בתת־הקרקע — נוצר עוד לפני ההתמוטטות ועוד לפני שמשהו נראה[[תצורת צאלים]],{{הערה|על פנישם השטח.תצורת הואהקרקע נוצרהמופיעה בעומקבנחל האדמה והופך להיות גלוי לעין רקצאלים}} כאשר השכבה או השכבות שמעליו מתמוטטות. הדבר נגרם בגלל החרסיות המכילותמכילות בעיקר [[מינרל]]ים מ[[קבוצת הסמקטיט]] המתאפיינים בכושר ספיחת מים, דברוהבוץ שהופךשנוצר אותהעקב כך הוא לאלסטיתאלסטי. לכן שכבת החרסית המצויה מעל שכבת המלח ומתחת למפלס מי התהום היא בוצית וגמישה מאוד. כאשר מי התהום ממיסים את שכבת המלח זורמת החרסית הבוצית הגמישה אל החלל שנוצר מתחתיה וכך נוצר חלל מעל לשכבת החרסית הבוצית. מעל לחרסית הבוצית מצויה שכבת חרסית יבשה שחלקיקיה דבוקים בחוזקה זה לזה ולכן תישאר שכבה זו שלמה מעל החלל שנפער מתחתיה. עם הזמן נוצרים בשכבה יבשה זו סדקי קריסה ההולכים ומתרחבים וגם מתרבים, ובסופו של דבר היא מתמוטטת אל תוך שכבת החרסית הבוצית שמתחתיה. תופעה דומה מתרחשת כאשר על פני הקרקע מצויה שכבת קונגלומרט,{{הערה|[[סלע משקע]] שנוצר מהתלכדות חלוקי סלע}} שגם היא תישאר תלויה מעל לחלל שנוצר מתחתיה עד שמשקלה העצמי ימשוך אותה מטה או שמשקל נוסף, רכב או בני אדם, יגרום להתמוטטותה. מאחר שמתחת לכל צדו הישראלי של האגם ישנה שכבת מלח, סכנת הבולענים מורגשת בעיקר שם. בצד הירדני ישנה שכבת מלח רק באזור המפעלים, ולכן ישנם רק כחמישה בולענים בשטח ירדן. ▼תהליך היווצרות הבולענים.
בין השנים 14,000 – 70,000 לפני ההווה, התקיים באזור הבקע אגם נרחב שהשתרע מאזור חצבה שבדרום ועד לכנרת שבצפון. אגם זה מכונה "אגם הלשון". באגם הלשון הושקעו שכבות דקיקות (ורוות), של חרסית, ארגוניט וגבס. רצף שכבות זה מכונה "תצורת הלשון". לפני כ- 14,000 שנים החלה ימת הלשון להתכווץ עקב שינויי האקלים העולמי שהפך לחם יותר. לפני כ-10,000 – 12,000 שנים התכנס ים המלח אל אגנו וקיבל את צורתו המוכרת כיום. בתהליך ההתכווצות של אותו אגם הושקעו על קרקעיתו שכבה עבה יחסית (כ- 5 - 20 מ') של מלח. לאורך אלפי השנים האחרונות ים המלח התפשט והתכווץ בתחום אגנו, תוך השקעת סחף יבשתי של חרסית, חלוקים וחול שהגיע מהרי יהודה והצטבר בעובי של כ- 5- 50 מ' מעל לשכבות המלח. רצף שכבות זה מכונה "תצורת צאלים".
כיצד נוצרו הבולענים בתצורת צאלים?
סמוך לכל גוף מים מלוח, בין אם מדובר בים התיכון או בים המלח, נוצר בתת הקרקע אזור מגע בין מי הים המלוחים שחלחלו לעומק דרך שכבות הסלע של קרקעית הים, למי התהום המתוקים שחילחלו דרך שכבות הסלע היבשתיות. קו המגע ביניהם מכונה בשם "הפן הבייני" והוא מאופיין בכך שמי התהום המתוקים והקלים צפים מעל למי התהום המלוחים והכבדים.
מה קורה באזור ים המלח? עד תחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת הייתה שכבת המלח (שנוצרה על קרקעית האגם לפני כ-10,000 שנה), טבולה במי התהום המלוחים שמתחת לפן הביני, דבר שמנע המסה של שכבת המלח. ירידת מפלס פני הים בשנים האחרונות, (ירידת מפלס של 32 מ' בין השנים 1980 - 2018), הביאה לנסיגת הפן הבייני מזרחה. הדבר אפשר חדירה של מי התהום התת-רווים ביחס למלח (מי התהום המתוקים שמקורם בגשמים היורדים על הרי יהודה), לבוא במגע עם שכבת המלח ולהמיס חלקים ממנה. תהליך ההמסה של שכבת המלח מתחת לפני הקרקע, יצר בשכבת המלח חללים שהלכו וגדלו. הדבר הביא לקריסה של שכבות החרסית והחלוקים שמעל לשכבות המלח, אל תוך החלל שנוצר והיווצרות בולען.
בולעני ים המלח נוצרים בשתי סביבות השקעה עיקריות:
א. מישורי בוץ, הבנויים בעיקר מחילופין של משקעים דקי גרגיר (חרסיות סילט), עם ארגוניט וגבס. הבולענים בסביבה זו הם רחבים (עד עשרות מטרים) ורדודים (בדרך כלל פחות מ-10 מטר).
ב. מניפות סחף, הבנויות מחלוקי נחל מלוכדים, לעיתים בחילופין עם אופקי חרסית וסילט. הבולענים בסביבה זו צרים (מטרים ספורים) ועשויים להגיע לעומק של יותר מ-25 מטר.
▲במחקר שביצע פרופסור [[שלמה שובאל]] מ[[האוניברסיטה הפתוחה]]{{הערה|שם=שובאל|[http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan54/08-11.pdf "בעיית הבולענים תיפתר מעצמה"]}} לגבי תהליך היווצרות הבולענים מוצג פן נוסף הקשור בדרך היווצרות הבולענים. פרופ' שובאל גילה כי הבולען לא נוצר בגלל קריסת משקעים "יבשים" היישר אל תוך החלל שנוצר עם המסת שכבת המלח, שכן חלל זה מתמלא ברגע שנוצר בשכבת החרסית הבוצית שמעליו. הבולען נוצר בגלל זרימת השכבה בוצית כלפי מטה ויצירת חלל חדש מתחת לשכבת החרסית היבשה. אל החלל החדש הזה מתמוטטים שכבת החרסית היבשה והקונגלומרטים. מכאן שחלל הבולען — החור בתת־הקרקע — נוצר עוד לפני ההתמוטטות ועוד לפני שמשהו נראה על פני השטח. הוא נוצר בעומק האדמה והופך להיות גלוי לעין רק כאשר השכבה או השכבות שמעליו מתמוטטות. הדבר נגרם בגלל החרסיות המכילות בעיקר [[מינרל]]ים מ[[קבוצת הסמקטיט]] המתאפיינים בכושר ספיחת מים, דבר שהופך אותה לאלסטית. לכן שכבת החרסית המצויה מעל שכבת המלח ומתחת למפלס מי התהום היא בוצית וגמישה מאוד. כאשר מי התהום ממיסים את שכבת המלח זורמת החרסית הבוצית הגמישה אל החלל שנוצר מתחתיה וכך נוצר חלל מעל לשכבת החרסית הבוצית. מעל לחרסית הבוצית מצויה שכבת חרסית יבשה שחלקיקיה דבוקים בחוזקה זה לזה ולכן תישאר שכבה זו שלמה מעל החלל שנפער מתחתיה. עם הזמן נוצרים בשכבה יבשה זו סדקי קריסה ההולכים ומתרחבים וגם מתרבים, ובסופו של דבר היא מתמוטטת אל תוך שכבת החרסית הבוצית שמתחתיה. תופעה דומה מתרחשת כאשר על פני הקרקע מצויה שכבת קונגלומרט,{{הערה|[[סלע משקע]] שנוצר מהתלכדות חלוקי סלע}} שגם היא תישאר תלויה מעל לחלל שנוצר מתחתיה עד שמשקלה העצמי ימשוך אותה מטה או שמשקל נוסף, רכב או בני אדם, יגרום להתמוטטותה. מאחר שמתחת לכל צדו הישראלי של האגם ישנה שכבת מלח, סכנת הבולענים מורגשת בעיקר שם. בצד הירדני ישנה שכבת מלח רק באזור המפעלים, ולכן ישנם רק כחמישה בולענים בשטח ירדן.
הבולענים מסכנים בעיקר את העוברים בכביש העובר לאורך ים המלח (כביש 90), בקיבוץ [[עין גדי (קיבוץ)|עין גדי]] ובמלונות שנמצאים בחלק הדרומי של האגם. עקב כך נסלל כביש חדש בשנים האחרונות באזור נחל דוד, העוקף את האזור המסוכן לבולענים.
|
