בית החרושת שולץ – הבדלי גרסאות

 

==הקמת בית החרושת==

בקיץ [[1941]] הופיעו בגטו [[פריץ אמיל שולץ]], תעשיין גרמני מ[[גדנסק|דאנציג]], ו[[ולטר טבנס]] {{גר|Walter Többens}}, סוחר ו[[פושעי מלחמה נאצים|פושע מלחמה נאצי]]. מתחילה פעלו כמתווכים בין [[הפיקוד העליון של הוורמאכט]] לבין הסדנאות היהודיות שבגטו, שאל אלו האחרונים היו מגישים הזמנות. לאחר מספר שבועות, ב[[ספטמבר]] 1941, הם הקימו בעצמם מפעלים בתוך הגטו בהם הועסקו ידיים יהודיות מתושבי הגטו, תוך [[עבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית|שימוש בעבודות כפייה]]. שולץ הקים מפעלי טקסטיל והנעלה בתוך הגטו, ובהם חטיבות שונות; במרכז הגטו, ברחוב נוֹבוֹליפּיה (ב[[פולנית]]: Nowolipie){{כ}} 44 שכנה חטיבה בשם "סטיקריי אבטיילונג" (Stickerei Abteilung) לייצור [[נעליים]], מוצרי עור, [[סוודר]]ים ו[[גרביים]] עבור ה[[וורמאכט]], ובאביב 1942 נמנו בה כ-3,000 עובדים. חטיבה זו הייתה מתחילה סדנת עבודה בבעלותו של אברהם הנדל, יהודי שהצליח להשיג אזרחות פולנית בדויה בשם יוזף טולצ'ק, ובהמשך התקיים תחת מרותו של שולץ. חטיבות אחרות עסקו ב[[פרווה]] ו[[צמר]]. מקור עבודה כמו זה במפעליו של שולץ היה מושא קנאה לאלו שזכו בו, משום שזה הבטיח לעובדי המפעל מחיה קיומית ומחסה מפני גירוש ב[[אקציה|אקציות]]. רבים נדרשו להפעיל קשרים ולשחד את הגורמים הרלוונטיים על מנת להתקבל לעבודה במפעלים אלו.