פרשת כרמלה בוחבוט – הבדלי גרסאות

כרמלה, ילידת [[1954]], נישאה ליהודה בוחבוט בשנת [[1970]] לערך, ונולדו להם שלושה בנים. למן תחילת נישואיהם נקט בעלה כלפיה במשטר של טרור, הפחדה ו[[השפלה]] שנלוו אליו [[אלימות]] פיזית ו[[אלימות מילולית|מילולית]] קשות. הוא הכה אותה בידיו ובחפצים שונים, מהם חדים. הוא תבע ממנה ציות מוחלט לכל רצונותיו ואסר עליה באיומי מוות לקבל טיפול [[רפואה|רפואי]] בפגיעות הגופניות שגרם לה. ב[[נובמבר]]בנובמבר [[1993]], שלושה חודשים לפני האירוע, הכה אותה בראשה עד שנזקקה לטיפול רפואי ואז טענה באוזני הצוות הרפואי כי היא פגעה בעצמה.

ב-[[18 בפברואר]] [[1994]] תקף שוב יהודה בוחבוט את כרמלה ושבר על גופה חפצים שונים. היא נמלטה מפניו אל חדרו של בנה ה[[חייל]]. שם נטלה את נשקו האישי – [[רובה]] מסוג [[גלילון]], ודרכה את הרובה, אולי במחשבה לשים קץ לחייה{{הערה|כך נכתב בדו"ח [[פסיכיאטריה|פסיכיאטרי]] שנכתב אודותיה לאחר מעשה.}}. למשמע צליל הדריכה התקרב בעלה אל פתח החדר, ואז ירתה כרמלה לעברו ב[[נשק אוטומטי|אש אוטומטית]] את כל 31 הכדורים שבמחסנית. לפחות 24 כדורים פגעו בו וגרמו למותו.

ב-[[12 בספטמבר]] [[1994]] [[הרשעה|הורשעה]] בוחבוט על ידי [[בית משפט מחוזי|בית המשפט המחוזי]] ב[[נצרת]] בהריגה על פי [[הודאה|הודאתה]]. הרכב ה[[שופט]]ים יהודה אברמוביץ, גדעון גינת ומרדכי הס גזר עליה עונש של שבע שנות מאסר.