סודא – הבדלי גרסאות

זהו חיבור שהוא בין [[מילון]] ל[[לקסיקון]], שכן הוא מחזיק ערכים משני סוגים: מצד אחד יש בו ערכים לשוניים, ובהם מובאים הסברים למילים ולביטויים יווניים מוקשים (ליוונית של המאה העשירית לספירה). מצד שני מובאים בו ערכים או מאמרים על חיבורים ועל חייהם של מחברים קדומים, וכן ערכים בתחום ההיסטוריה והגאוגרפיה של העולם הקלאסי הקדום. הערכים אינם אחידים לא באורכם ולא במבנה שלהם.

יש לחיבור ערך רב (בעיקר לחלק ההיסטורי והביוגרפי והרבה פחות לחלק הלשוני). החיבור שימר שמותיהם ופרטים רבים על מחברים קדומים, וציטוט מדבריהם, שזהותם וזהות יצירותיהם אינם ידועים מכל מקור אחר. מובאים כאן סכוליות (הערות מבארות למילה או ביטוי מוקשה שנכתבו בין השיטין או בשולי הדף של יצירות קדומות), לחיבורים קלאסיים קדומים כמו של [[הומרוס]], [[סופוקלס]], [[אריסטופאנס]], [[תוקידידס]], [[לוקיאנוס]]. יש בו ציטוטים מחיבורים מאוחרים יותר כמו [[יוסף בן מתתיהו]], [[פוליביוס]], [[כרוניקון פסחלה]], ועוד.

ערכם של הדברים שונה. אף שהמחבר האלמוני מצטט מקורות רבים, הרי ציטוטים רבים הם מן הזיכרון, ללא ביקורת משמעותית. החומר לחיבור לוקט ונערך בוודאי על ידי מחברים אחדים מתוך אנציקלופדיות ומילונים קודמים. המקור העיקרי היו ככל הנראה [[אנציקלופדיה|האנציקלופדיות]] של [[קונסטנטינוס השביעי]] פורפירוגניטוס, יוחנן איש אנטיוכיה וגיאורגיוס מונאכוס. אך בין המקורות יש רבים [[חיבור אבוד|שאבדו]] ובהם יצירות של אודמוס איש פרגמון, הלאדיוס, פמפיליוס, אירינאיוס איש סמירנה, לונגינוס, [[אלכסנדרוס פוליהיסטור]] ואחרים.

עד סביב שנת 1930 התייחסו חוקרים לשם האחד של החיבור ששרד, סוידאס (Suidas), בהנחה שזהו שמו של המחבר, אך דא עקא שמחבר בשם זה איננו ידוע מן העת העתיקה. קרוב לוודאי שמקור הדעה הזאת בטעות שעשה אוסטתיוס איש תסלוניקי, שקבע כי זהו שמו של המחבר. כיום חוקרים בדעה שיש להעדיף את השם סוּדָא, שהוא שמו של החיבור ולא שם המחבר. הוראת המילה, ככל הנראה, היא 'ביצור' או 'מצודה', ומשמעותה הוא ביצור הידע והגנה עליו מפני השכחה.

הערכים מסודרים לפי סדר אלפביתי-פונטי, כלומר לא לפי הסדר האלפביתי היווני הרגיל, אלא לפי היגויין של האותיות כאשר דיפטונגים (דו-תנועות כמו ai, ei,) וכדומה נחשבים סימן (אות) אחד ומסודרים בהתאם. כך למשל המלים המתחילות באות [[אומגה]] (שפירושה ביוונית אוֹ גדולה, והיא האות האחרונה באלפבית היווני) באות אחרי המלים המתחילות באומיקרון (שפירושה או קטנה), ונהגים פחות או יותר באותו אופן (למעט אורכה של התנועה), ולא בסופו של החיבור לפי מקומה של אומגה באלפבית היווני.

[[פרידריך ניטשה]], כאשר היה סטודנט לפילולוגיה קלאסית ב[[אוניברסיטת בון]], כתב בשנת 1866 (בהיותו בןבגיל 22) חיבור על המקורות הספרותיים של הסודא.