קרב קופנהגן (1801) – הבדלי גרסאות

{{סכסוך צבאי

'''קרב קופנהגן''' היה [[קרב ימי]] שהתחולל ב-[[2 באפריל]] [[1801]], בין [[הצי הבריטי]] בפיקודו של [[אדמירל (הצי המלכותי הבריטי)|אדמירל]] סר [[הייד פארקר]], לבין צי דני-נורווגי שעגן ליד העיר [[קופנהגן]]. ההתקפה הבריטית העיקרית התבצעה תחת פיקודו של תת-אדמירל (vice admiral) [[הוריישו נלסון]], שבמהלך מפורסם התעלם מפקודתו של פארקר להפסיק את הקרב ולסגת, והרס ספינות אויב רבות לפני ש[[דנמרק]] ו[[נורווגיה]] (שהיו מאוחדות באותה תקופה) הסכימו ל[[הפסקת אש]].

 

 

===היערכות===

 

האדמירליות הורתה לפארקר לשבור את הנייטרליות החמושה, גם בכוח, אם יהיה בכך צורך. הוא היה אדם זהיר, ונע באיטיות. פארקר רצה להטיל מצור ימי על מוצא הים הבלטי, למרות הסכנה שהקרח יפשיר ושהצי הרוסי יוכל להפליג ולהתאחד עם הציים האחרים. נלסון חשש מאפשרות זו; הוא רצה להתעלם מדנמרק ומ[[שוודיה]] (שהשתתפותן בברית הייתה מאולצת ומהוססת) ובמקום זאת רצה להפליג לים הבלטי ולהילחם ברוסים. בסופו של דבר הצליח נלסון לשכנע את סר הייד לתקוף את הצי הדני, שהיה מרוכז ליד קופנהגן, לשם הגיע ב-[[30 במרץ]]. הדנים קיוו לסיוע שוודי, מ[[קרלסקרונה]], אך הסיוע התעכב בגלל רוחות שנשבו בכיוון הלא נכון. לפרוסים היה רק כוח ימי מינימלי, ולא ניתן היה לצפות לסיוע מהם.

ההתקפה על הצי הדני הייתה צפויה להיות קשה ומסובכת: הצי הדני התארגן בעמדה חזקה, והאיטיות במהלכיו של פארקר איפשרה לצי הדני להתכונן היטב. הדנים נערכו לאורך התעלה שהובילה לנמל קופנהגן; אוניות הקו היעילות של הדנים עגנו בנמל עצמו, ואילו לאורך התעלה ערכו הדנים את רוב הספינות שלהם, שלא היו מוכנות להפלגה בים. הן היו ברובן ספינות ישנות, שהתרנים והמפרשים שלהן לא היו קיימים או שלא היו יעילים, אך נשאו חימוש כבד. בנוסף לספינות, ערכו הדנים סוללות תותחים צפות. הקו נשען בקצהו הצפוני במבצר טרה קורנר (שלושה כתרים), שהיו בהם 68 תותחים - שווה ערך לחימושה של אוניית קו. הכניסה לנמל עצמו הייתה מוגנת היטב גם היא. הדנים הכירו היטב את הטקטיקות שבהן נקט נלסון בקרבות קודמים, ולכן הציבו תותחים ש"יכסו" על האזור שבין החוף לצי הדני (כדי שלא ניתן יהיה לתקוף את הקו משני צידיו, כמו שעשה נלסון ב[[קרב הנילוס]]).

 

 

הצי הבריטי היה חלש יחסית. היו בו רק שתי ספינות בעלות 3 סיפוני תותחים; כל שאר הספינות היו בנות שני סיפוני תותחים, תשע מתוכן בעלות 74 תותחים (אוניות קו בעלות 74 תותחים נחשבו [[אוניות הקו בצי הבריטי#דירוג אוניות הקו בצי הבריטי|אוניות קו מן הדרג השלישי]], והיו עמוד השדרה של הצי הבריטי) ועוד כמה קטנות יותר. סוללות תותחים יבשתיות נחשבו עדיפות על ספינות, בשל יציבותן; יתרון נוסף שהיה לדנים היה יכולתם לתגבר את הספינות שלהם בעת הקרב, דבר שאכן נעשה, כולל החלפת מפקד של אחת הספינות. מצד שני, הבריטים היו מיומנים לאין ערוך יותר מהדנים, והייתה להם עדיפות בעימות ספינה מול ספינה.

==הקרב==

===הצי הבריטי ותוכניתו של נלסון===

 

תוכניתו של נלסון הייתה לתקוף את הקצה הדרומי של הקו הדני, ולהשמידו ספינה אחרי ספינה. כל ספינה בריטית תיעצר בתורה ליד ספינה דנית ותתקוף אותה, עד להכנעתה. הספינות הבריטיות הקטנות יותר יפגיזו את הקו הדני מדרום, באגפם הלא מוגן (החימוש על ספינות קרב באותה תקופה נועד לקרב צד מול צד; כמעט ולא היה להן חימוש שנועד לירות מהירכתים או מהחרטום); הפריגטות יתקפו את הצד הצפוני של הקו הדני. מבצר טרה קורנר היה אמור להיכבש על ידי חיילים שיונחתו מהספינות לאחר הכנעת הקו הדני-נורווגי. [[ספינות מרגמה]] יפליגו מעבר לקו הבריטי ויפגיזו את הצי הדני-נורווגי מעל הספינות הבריטיות. נלסון העריך, שגם אם לא יצליח להכניע את הביצורים הצפוניים, החזקים, הרי שהכנעת הקו הדני תספיק כדי לקרב את ספינות המרגמה לטווח יעיל מהעיר, וכך יוכל לכפות משא ומתן.

==היום שאחרי==

===אבדות===

 

===שביתת נשק והמשך המהלכים===

 

הידיעות על חוסר המרץ של פארקר הגיעו לאדמירליות ב[[לונדון]], וב - [[5 במאי]] הוא נקרא לחזור לבריטניה ולהעביר את הפיקוד לנלסון. נלסון זכה ב[[תואר אצולה]] [[ויקאונט]].