קרב דרפאנה – הבדלי גרסאות

| מלחמה = [[המלחמה הפונית הראשונה]]

| תמונה = [[קובץ:Trireme.jpg|250px|]]

| תאריך התחלה= [[249 לפנה"ס]]

| קרב לפניאחרי =תחילת [[המצור עלקרב ליליבאוםאייגוסה]] (250241 לפנה"ס)

| צדכוח ראשון =[[הצי הרומי]]120 אוניות

בשנת 250 לפנה"ס, השנה הארבע-עשרה למלחמה, החליטו הרומאים לנסות זו הפעם השלישית להכריעה על ידי פלישה לאפריקה. שני הניסיונות הקודמים, (ב-[[260 לפנה"ס|255]] וב-[[260 לפנה"ס|253 לפנה"ס]]), נכשלו. בידי הקרתגים נותר שני בסיסים ימיים חזקים במערב סיציליה, ערי הנמל ליליבאיון ודרפאנה, ולכן פנו הרומאים לכיבושן, כדי לסלק תחילה את האיום מעורפו של הצבא העתיד לנחות ולהילחם באפריקה. ניסיונם להכריע את [[המצור על ליליבאום|ליליבאיון]] במצור לא צלח; הקרתגים נלחמו בכל כוחם להגנת מאחזיהם האחרונים באי, והאבידות בקרב צוותי אוניות המלחמה הרומאיות שגויסו למלאכת המצור היו גדולות מאוד. בהוראת הסנאט נאספו ונשלחו מיד אל סיציליה עשרת-אלפים חותרים ומלחים חדשים, כדי לשמור על מוכנותו של הצי המלחמתי החונה בליליבאיון. הקונסול [[פובליוס קלאודיוס פולכר]] (Publius Claudius Pulcher), שקיבל את הפיקוד על הצבא בחלוף שנה למצור (249 לפנה"ס), סבר כי השעה כשרה להנחית התקפת פתע על דרפאנה. הוא שקל ומצא, כי הקרתגים בדרפאנה אינם יודעים על הגעת התגבורת ועל כן משוכנעים כי אוניות הרומאים אינן כשירות ללחימה בים מחוסר צוותים ולא נשקפת מהן סכנה מיידית. פובליוס קלאודיוס בחר את מיטב הלוחמים בצבא להיות חיילי-צי באוניות, ותכנן לפרוץ אל הנמל עם שחר ולכבוש את העיר בהפתעה. בחצות הליל יצאו מליליבאיון 123 אוניות מלחמה רומאיות מבלי שהאויב ירגיש בכך ועשו דרכן במערך טורי לאורך החוף לעבר דרפאנה.

==מהלך הקרב ותוצאותיו==

[[קיקרו]] מספר, כי התבוסה בקרב הייתה עונש על חילול כבוד האלים. קודם יציאת האניות לים נהוג היה להסתייע [[אוגור|במנחשים]], כדי לשאול בעצתם של האלים כיצד יעלה הקרב. אך פובליוס "לעג לאלים בדרך הלצה, וכאשר האפרוחים אשר שוחררו מן הכלוב לא אכלו את מזונם, ציווה להטביעם במים, באומרו שישתו אם אינם רוצים לאכול."{{הערה|1=קיקרו, על טבע האלים, ספר שני, 7 (בתרגום אביבה קציר).}} ואמנם, בעקבות המפלה הצורבת הועמד פובליוס קלאודיוס למשפט העם לא רק על פזיזותו ומצביאותו הכושלת, אלא גם על פגיעה בכבוד האלים, וקנס כבד הושת עליו.