פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
{{סכסוך צבאי
| שם = עין ג'אלות
| מערכה = [[פשיטות המונגולים לארץ ישראל]]
| מלחמה = [[האימפריה המונגולית#כיבושים צבאיים|כיבושי האימפריה המונגולית]]
| תאריך סיום= [[3 בספטמבר]] [[1260]]
|תמונה=
| מקום = [[ארץ ישראל]]
|כיתוב=
| תוצאה = ניצחון [[ממלוכים|ממלוכי]] מכריע
|תאריך התחלה=[[3 בספטמבר]] [[1260]]
| צד ראשון = [[ממלוכים]]
|תאריך סיום=[[3 בספטמבר]] [[1260]]
| צד שני = [[מונגולים]]
|קרב/מלחמה=
| מפקד ראשון = [[קוטוז]]
|קרב לפני=
| מפקד שני = [[קיטבוקה/כתבוגא נויון]]
|קרב אחרי=
| כוח ראשון = כ-20 אלף לוחמים
|מקום=[[ארץ ישראל]]
| כוח שני = 20-10 אלף לוחמים
|עילה=
| צד ראשון-אבידות = לא ידוע
|תוצאה=ניצחון [[ממלוכים|ממלוכי]] מכריע
| צד שני-אבידות = לא ידוע, אבל כבדות בהרבה
|טריטוריות=
| מפה = {{ממי}}[[קובץ:Campaign of the Battle of Ain Jalut 1260.svg|250px]]
|קואורדינטות=
|צד ראשון=[[ממלוכים]]
|צד שני=[[מונגולים]]
|ראש מדינה ראשון=
|ראש מדינה שני=
|מפקד ראשון=[[קוטוז]]
|מפקד שני=[[קיטבוקה/כתבוגא נויון]]
|כוח ראשון=כ-20 אלף לוחמים
|כוח שני=20-10 אלף לוחמים
|צד ראשון-אבידות=לא ידוע
|צד שני-אבידות=לא ידוע, אבל כבדות בהרבה
|הערות=
|מפה={{ממי}}[[קובץ:Campaign of the Battle of Ain Jalut 1260.svg|250px]]
}}
'''קרב עין ג'אלוּת''' היה קרב מכריע בתולדות [[ארץ ישראל]], שנערך ביום שישי [[3 בספטמבר]] [[1260]] בשטח ארץ ישראל, סמוך ל[[מעין חרוד]], ב[[עמק יזרעאל]] המזרחי, בין הצבא [[ממלוכים|הממלוכי]] לבין כוח צבאי [[האימפריה המונגולית|מונגולי]]. הקרב הסתיים בניצחון ממלוכי מוחץ, שעצר זמנית את המשך ההתפשטות מערבה של [[השושלת האילח'אנית|המדינה האילח'אנית]] ל[[לבאנט|חוף המזרחי של הים התיכון]].
==הרקע לקרב==
{{ערך מורחב|פשיטות המונגולים לארץ ישראל}}
בשנת [[1251]] הטיל הח'אן הגדול [[מונגקה חאן|מונגקה]] (נכדו של [[ג'ינג'יס חאן]]) על אחיו [[הולגו חאן]] להמשיך את התפשטות [[האימפריה המונגולית]] מ[[איראן|פרס]] לכיוון [[מסופוטמיה]] והחוף המזרחי של [[הים התיכון]]. ב-[[1258]] כבש צבאו של הולגו את [[בגדד]], ערך טבח באוכלוסיית העיר והוציא להורג את ה[[ח'ליף]] האחרון מ[[בית עבאס]] [[אל-מסתעצם הראשון|אל-מסתעצם]]. התקדמות הצבא המונגולי גרמה לבריחה המונית של האוכלוסייה המוסלמית מ[[סוריה]] דרומה. בינואר 1260 נפלה [[חלב (עיר)|חלב]] בידי המונגולים, ובמרץ נכבשה גם [[דמשק]].
 
הולגו, שאמו ואשתו היו נוצריות [[נסטוריאניזם|נסטוריאניות]], ניסה להתקרב אל הנוצרים במזרח התיכון, ולשתף איתם פעולה במלחמתו במוסלמים. הוא זכה לשיתוף פעולה של כוחות נוצריים מ[[ארמניה]] ומ[[נסיכות אנטיוכיה]] שסייעו לו בכיבוש סוריה. אולם [[ממלכת ירושלים]] החדשה הקתולית, (שבאותה עת מרכזה היה ב[[עכו]]) גילתה יחס חשדני כלפי הפולשים הברבריים מהמזרח. בין השאר, משום שנסיכות אנטיוכיה נאלצה לקבל על עצמה פטריארך [[יוונים אורתודוקסים|יווני אורתודוקסי]] תחת השלטון המונגולי.
הצדדים היריבים ביקשו את תמיכת ממלכת ירושלים הצלבנית. ניתן היה להניח, שהצלבנים יעשו יד אחת עם המונגולים כנגד האויב המוסלמי המשותף, אך הם היו חשדניים כלפי המונגולים. אחד הגורמים לכך היה כיבוש העיר [[צידון]] על ידי המונגולים וטבח תושביה, כנקמה על מות אחיינו של המצביא המונגולי קיטבוקה, במהלך היתקלות בין כוח צלבני מאזור צידון, שפשט על כפרים מוסלמיים באזור שנכבש על ידי המונגולים, לבין כוח מונגולי. קוטוז שלח לעכו משלחת על מנת לבקש עזרה כנגד המונגולים. רוב ההנהגה הצלבנית תמכה בהענות לבקשה הממלוכית. אך בהשפעת [[המסדר הטבטוני]], שחשש מבגידה מוסלמית, הוחלט לשמור על נייטרליות – אם כי נייטרליות אוהדת לצד ממלוכי.
 
==הקרב==
ביולי 1260 החל הצבא הממלוכי לנוע ממצרים צפונה לארץ ישראל. הוא נתקל בכוח החלוץ המונגולי באזור [[עזה]], הביס אותו, והחל במרדף אחריו צפונה. הכוח הממלוכי העיקרי נע דרך שטחים שהיו תחת שליטה צלבנית, וחנה ליד עכו. קוטוז נאם בפני חייליו כדי לעודד אותם. הוא האיץ בהם להגן על מצרים ועל משפחותיהם ומעמדם, וכן על האסלאם מפני המונגולים הכופרים. הוא שלח כוח חלוץ בפיקודו של ביברס לכיוון המונגולים, שחנו בעבר הירדן המזרחי. בתגובה, הצבא המונגולי חצה את הירדן ונע מעמק בית שאן לכיוון עין ג'אלות, מקור מים חשוב בעמק יזרעאל המזרחי. לפי מספר מקורות, המונגולים הגיעו לשם ראשונים ביום שישי, 3 בספטמבר 1260 (25 בחודש רמדאן 658), בעוד שלפי מקורות אחרים, הצבא הממלוכי הוא שהגיע ראשון אל המעיין.
 
יש חוקרים הטוענים, שביברס ניסה למשוך את המונגולים לזירת קרב, שהייתה נוחה לממלוכים. אולם כאמור, מספר מקורות גורסים, שהמונגולים הם שהגיעו ראשונים לשטח הקרב, והם שבחרו בו בגלל יתרונותיו עבורם : נחל להשקיית סוסיהם, שטח מישורי המתאים לתנועת פרשים וקרבה יחסית לבסיסם בסוריה. לאחר הגעת הצבא המונגולי לאזור, הצטרף קוטוז לביברס עם הכוח הממלוכי העיקרי.
 
הקרב נפתח בשעה מוקדמת בבוקר, סמוך לעין ג'אלות ([[מעין חרוד]]) לרגלי [[הר הגלבוע]]. הממלוכים הגיעו לזירת הקרב מכיוון צפון-מערב (מעכו), ואילו המונגולים הגיעו מכיוון מזרח. יש גם מקורות הטוענים שהקרב התרחש בשעות אחר הצהריים. חלק מהם משנים בהתאם את הכיוונים שמהם הגיעו הכוחות, למשל שהממלוכים היו על הר גלבוע וירדו ממנו (צפונה), ושהמונגולים היו במישור תחתיו. דבר זה סביר פחות מפני שירידת הממלוכים מההר תהיה קשה ובלתי יעילה. אוזבג גם טוען שהמונגולים היו בשמש והממלוכים היו בצל לזמן קצר, תחת ההר או עצים. חלק מן החוקרים מסיקים מכך שהקרב היה אחרי הצהריים. אך מאחר שבספטמבר יש שמש על הר גלבוע גם בבוקר וגם אחה"צ ולא ניתן למצוא שם מקום מוצל, נראה שקביעה זו שגויה. הממלוכים הגיעו מצפון-מערב, והשמש [[סינוור]]ה אותם. הצבא הממלוכי נערך בין [[יזרעאל (קיבוץ)|קיבוץ יזרעאל]] של ימינו ל[[גבעת המורה]], והמונגולים התקדמו לקראתו מכיוון מזרח. כיוון זה מונע הפרעה של תנאי השטח לפרשים הממלוכים.
 
ניתן לחלק את הקרב לשלושה שלבים עיקריים: קרב מקדים בין המונגולים לכוח החלוץ הממלוכי, ההתנגשות בין הכוחות העיקריים של הצבאות היריבים; והמרדף אחרי שרידי הצבא המונגולי לאחר הקרב.
 
הקרב עצמו היה מורכב משתי מערכות, כאשר כל אחת התחילה בתקיפה מונגולית. התקיפה הראשונה הביאה לקריסת האגף הממלוכי השמאלי. בתקיפה השנייה קוטוז קרא "וַאִסלַאמה", הממלוכים תקפו את המונגולים וניצחו. התקיפות הממלוכיות התחילו בירי חצים בעוד שהמונגולים הסתמכו בעיקר על הסוסים, שנפגעו מהחצים.
 
יש חוקרים הטוענים, בעיקר בהתבסס על [[רשיד אלדין המדאני|רשיד אל-דין]], שהניצחון הממלוכי בקרב, נגרם כתוצאה ממארב שהם טמנו למונגולים, אולם מקורות אחרים לא מזכירים מארב כזה.
במהלך הקרב ערק כוח עזר מוסלמי, שלחם במסגרת הצבא המונגולי, בפיקוד '''אל-אשרף אל-מוסא '''(ألأشرف ألموسى), לצד הממלוכי, מאורע שתרם לניצחון הממלוכי. במהלך הקרב קוטוז נפל מהסוס, אך הצליח לעמוד על רגליו, וחייליו התעודדו מכך. כתבגא נהרג במהלך הקרב, וחייליו נפגעו מכך. אחרי הקרב, המונגולים עלו לגבעה, נרדפו על ידי ביברס ונהרגו.
 
סביב הקרב נוצר מיתוס ב[[היסטוריוגרפיה]] המוסלמית. הממלוכים הצליחו לנצח את המונגולים ה"בלתי מנוצחים". הממלוכים טענו שהאל סייע להם, ולכן יש להם לגיטימציה שלטונית במצרים. עם זאת, המחקר המודרני מצא סיבות שונות לחולשת המונגולים בקרב זה ולניצחון הממלוכים.
 
הניצחון נבע ממספר גורמים, ביניהם מנהיגותם של קוטוז וביברס. קוטוז דאג למוראל של החיילים והאמירים, החדיר ושינן את גישת "הִלּחם או מות" ודיבר על האיום שנשקף מהמונגולים. הוא הסדיר את יחסיו עם ביברס, והאציל לו סמכויות למרות חילוקי הדעות שהיו ביניהם. ביברס נלחם באומץ, ויש שטענו שניצח בקרב בעצמו.
 
אל-מקריזי ורשיד אל-דין כותבים שהממלוכים ערכו מארב למונגולים, ולכן ניצחו. בהתבסס על כך, טענו חוקרים שהניצחון נבע ממארב פשוט שתוכנן מראש, ומיתרון מספרי של הממלוכים.
תבוסתם של המונגולים גרמה להתעוררות ההתנגדות המוסלמית בסוריה. עד מהרה נסו המונגולים אל מעבר ל[[פרת|נהר הפרת]], והמוסלמים נקמו בנוצרים על התנהגותם בעת השלטון המונגולי. היהודים יצאו כמעט ללא פגע, כי אף על פי שגם הם נהנו מהשלטון המונגולי, הם נזהרו לא לפגוע במוסלמים.
 
קוטוז החזיר את השליטים הקודמים לארצות ששוחררו מהשלטון המונגולי, וגמל גם לשותפיו הממלוכים בנחלאות רבות. אולם הוא סירב לבקשתו של ביברס לקבל את השליטה על חלב. בתגובה, ב-[[24 באוקטובר]], בדרכם חזרה למצרים, רצח ביברס את קוטוז, והפך לסולטאן. ביברס העביר את מרכז האסלאם לקהיר, ואף חידש את הח'ליפות בקהיר במקום בבגדד. הוא ביסס את השלטון הממלוכי בארץ ישראל וסוריה, והחל לכבוש את ערי הצלבנים במישור החוף, ולהחריבן על מנת למנוע את חזרת הצלבנים דרך הים. כך, בעוד ביברס פיתח וביצר את פנים הארץ, מישור החוף נותר נטוש במשך מאות רבות. [[המצור על עכו (1291)|לבסוף נפלה עכו בידי יורשיו]] בשנת [[1291]], וממלכת ירושלים נתחסלה. נראה שבחירת הצלבנים לא לנצל את ההזדמנויות שנקרו בפניהם כתוצאה מההתנגשות בין המונגולים לממלוכים ולהישאר נייטרלים הייתה טעות היסטורית שהבטיחה את אובדנם (על פי פרוואר).
 
המונגולים נותרו בפרס. מדי פעם ניסו לשוב לסוריה, אך לרוב ללא הצלחה. רק ב-[[1299]] הצליחו המונגולים [[השושלת האילח'אנית|האילח'אנים]] להביס את הממלוכים בעיר חומס שבסוריה, והשתלטו על סוריה וארץ ישראל לכמה חודשים. אך באביב של שנת 1300 המונגולים עזבו את סוריה וארץ ישראל והממלוכים חזרו לשלוט עד לכיבוש ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'ומני]] במאה ה-16.