ועדת פיל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למדינה דו-לאומית
שורה 21:
מתוך הכרת גורליות השעה והרגשת האחריות, שקדו מוסדות [[היישוב]] ו[[ההסתדרות הציונית]] על הכנת החומר הדרוש להציגו בעל פה ובכתב בפני חברי הוועדה. העמדות ה[[ציונות|ציוניות]] לפני ועדת פיל התמקדו בארבעה נושאים מרכזיים:
 
* ניתוח היחס בין השאלה היהודית בעולם לבין בעיית ארץ ישראל,
* תיאור הישגי היישוב, השפעתו על ארץ ישראל וסיכויי התפתחותו,.
* סיכום טענות היישוב היהודי כנגד השלטון המנדטורי,.
* תביעה למילוי תנאי המנדט ותביעה למדיניות בריטית של תמיכה פעילה במפעל היהודי בארץ ישראל.
 
עניינים אלה הוצגו בהתלהבות ובתוקף רב בעדויות של המנהיגים הציוניים. כך למשל, בעדותו של חיים ויצמן נשיא ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית:
שורה 31:
לעומת הופעתו הבולטת של ויצמן, דוד בן-גוריון לא הותיר רושם בנאומו הארוך, מלבד האמירה שטבע: "לא המנדט הוא התנ"ך שלנו, אלא התנ"ך הוא המנדט שלנו".{{הערה|[[אניטה שפירא]], '''בן-גוריון: דמותו של מנהיג''', עמ' 93.}}
 
[[זאב ז'בוטינסקי]] התעכב בעדותו במיוחד על הבעיה הערבית ובעיית הביטחון,. לדעתו, תביעת הערבים למדינה בארץ ישראל נוסף על מדינותיהם הרבות, מול תביעת ההצלה היהודית, דומה לטענת השבע כנגד טענת הגווע ברעב. כשקיבלה עליה הממשלה הבריטית את המנדט, חייבת הייתה להגיד לערבים בצורה ברורה- מה משמעותו האמיתית והם היו מבינים זאת. ובאשר לבעיית הביטחון- חטא כבד חטאה הממשלה הבריטית בזה שלא נתנה ל[[היישוב|יישוב]] את הזכות האלמנטרית להגן על עצמו. לו גייסה מיד עם פרוץ המאורעות חמשת אלפים צעירים יהודים, היו שמים להן קץ לאלתר.
 
בדצמבר 1936 העידו בפני הוועדה נציגי [[אגודת ישראל]], הרב [[יוסף צבי דושינסקי]], [[משה בלוי]], [[יצחק ברויאר]] וזאב שיין. הרב דושינסקי דיבר על הקשר בין עם ישראל ל[[ארץ ישראל]] וצפייתו הארוכה לגאולה וציין: "כל חלקי עם ישראל ראו עצמם כבני ארץ ישראל וצפו לגאולה למען יוכלו לחזור אליה, והצהרת בלפור באה לאפשר להם זאת." עם זאת ציין הרב דושינסקי: "אנו מצווים לא לכבוש אותה בכח ולא להשתלט על אחרים". בשם "עם התורה" ביקש הרב דושינסקי שלא תוטל שום מגבלה על העלייה ורכישת קרקעות בארץ ישראל.{{הערה|{{דבר||עדויות אגודת ישראל בועדה המלכותית|1936/12/21|00911}}}}