נאו-ליברליזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) |
Nizzan Cohen (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
==מקורות==
[[קובץ:Benjamin Netanyahu portrait.jpg|שמאל|ממוזער|150px|כהונתו של [[בנימין נתניהו]] כשר אוצר בממשלת שרון נחשבת לנקודת מפתח בכלכלה נאו-ליברלית בישראל]]▼
בראשית המאה ה-20 המונח שימש בארצות הברית לתיאור הוגים [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטים]] מתונים כגון [[לאונרד הובהאוס]] ו[[ג'ון הובסון]].{{הערה|שם=USIH|1=[http://us-intellectual-history.blogspot.co.il/2011/01/strange-transatlantic-career-of.html US Intelectual History, The Strange, Transatlantic Career of 'Neoliberalism']}} בקולוקווים של וולטר ליפמן שנערך בפריז ב-1938 נפגשו מדעני חברה, משפט ורוח מגרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה, אוסטריה, שווייץ וארצות הברית בעלי תפיסת עולם דומה בדבר הדרך להציל את הליברליזם מהמשטרים הסמכותניים שעלו באירופה בדרך שונה מזו שהציע קיינס. במהלך המפגש הציע הגאוגרף הכלכלי הגרמני אלכסנדר רוסטוב לכנות את התנועה "ניאוליברליזם".
שורה 25 ⟵ 24:
|קישור=http://www.washingtonmonthly.com/features/1983/8305_Neoliberalism.pdf
}}}} המונח היה במידת מה מקביל משמאל למונח [[נאו-קונסרבטיביזם|נאו-קונסרבטיזם]] בימין אשר תיאר עמדות [[שמרנות|שמרניות]] מתונות יותר.{{הערה|שם=USIH}} בשנות ה-90 החל לשמש המונח לתיאור רפורמות השוק החופשי בממשלותיהם של [[רונאלד רייגן]], [[מרגרט תאצ'ר]], [[דנג שיאופינג]] ו[[אוגוסטו פינושה]] ובזירה האקדמית את צמיחתן של [[אסכולת שיקגו (כלכלה)|אסכולת שיקגו]], [[האסכולה האוסטרית]] ו[[ליברטריאניזם|התנועה הליברטריאנית]] בארצות הברית. [[מילטון פרידמן]], מייסדה של אסכולת שיקגו והבולט בחבריה שימש כיועץ כלכלי לממשלתו של רונלד רייגן וכן סמינר שהעביר ל"[[נערי שיקגו]]" השפיע רבות על המדיניות הכלכלית ב[[צ'ילה]] והתרחשויות "[[הנס הצ'יליאני]]". ספרו של [[פרידריך האייק]] "[[הדרך לשעבוד]]" (The Road to Serfdom), בו קשר בין חירות כלכלית לחירות אזרחית, השפיע רבות על משנתה של מרגרט תאצ'ר, [[ראש ממשלת בריטניה]] בין השנים 1979–1990. הנאו-ליברליזם מקושר גם ל[[אגודת מונט פלרין]],{{הערה|1=אגודת מונט פלרין היא אגודה המקיימת מפגש שנתי בו מתכנסים כלכלנים והוגים במסורות הליברל קלאסית מרחבי העולם.}} [[קונצנזוס וושינגטון]] וזרם ה[[אורדו-ליברליזם]] ב[[גרמניה]]. מדיניותם של מוסדות כגון [[קרן המטבע הבינלאומית]] ו[[הבנק העולמי]] תוארה פעמים רבות כנאו-ליברלית, שכן אלו נוהגים לדרוש ממדינות לנקוט בצעדי ליברליזציה כתנאי לסיוע כספי מצידם (למשל ראו [[התניה של קרן המטבע הבינלאומית|התניות של קרן המטבע הבינלאומית]]). מדיניותו של [[ארגון הסחר העולמי]] תוארה גם היא כנאו-ליברלית שכן זה נתפס כמקדם [[סחר חופשי]] ובכך מקדם את ה[[גלובליזציה]].
== מאפייני הניאו ליברליזם ==
שורה 42 ⟵ 39:
* הקטנת חלקה של הממשלה במשק וצמצום מדינת הרווחה.
* צמצום הביטחון התעסוקתי של עובדים, וכוחם של ה[[איגוד מקצועי|איגודים המקצועיים]].
==ניאו-ליברליזם בישראל==
▲[[קובץ:Benjamin Netanyahu portrait.jpg|שמאל|ממוזער|150px|כהונתו של [[בנימין נתניהו]] כשר אוצר בממשלת שרון נחשבת לנקודת מפתח בכלכלה נאו-ליברלית בישראל]]
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נשלטה על ידי [[תנועת העבודה]] והתפיסה השלטת בה היתה זו של [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]]. החל משנות ה-80, ובמקביל לתהליכים דומים בבריטניה ובארה"ב, הלכה וצברה תפיסת העולם הניאו ליברלית עצמה בציבור הישראלי, והפכה למתוות מדיניות. רבים רואים ב[[תוכנית הייצוב]] משנת 1985 את נקודת המפנה בתפיסה החברתית-כלכלית בחברה הישראלית - ואת תחילת יישומה של מדיניות ניאו ליברלית. תוכנית זו כללה בין היתר את קיצוץ ההוצאות הממשלתיות, הגבלת המדיניות המוניטרית, צמצום הסובסידיות על מוצרי יסוד וחקיקת [[חוק ההסדרים]]. נקודה מרכזית נוספת הייתה בשנת 1995, אז נבחר [[חיים רמון]] לראשות [[ההסתדרות]] - שהיתה לא רק איגוד עובדים, אלא היתה גם בעלת עוצמה משקית והחזקות רבות באמצעות חברת העובדים. רמון פעל להפרדת קופת החולים הכללית מההסתדרות - וכתוצאה מכך הצטצמם הארגון בכשני שליש מחבריו - ונאלץ למכור את מרבית נכסיו. מאז ועד היום הצטמצם משמעותית היקף העובדים המאורגנים במשק, וכוחם המשותף ירד אף הוא.
על אף שרבים מהפוליטיקאים בישראל, בימין ובשמאל המדיני, הם בעלי תפיסת עולם ניאו לבירלית, הפוליטיקאי המזוהה ביותר עם תפיסת עולם זו הוא [[בנימין נתניהו]]. בייחוד ניתן להצביע על מדיניות הקיצוצים העמוקה שהוביל ב-2003 בימיו כשר האוצר בממשלת שרון השניה. זאת לצד קידום עקבי של מהלכי הפרטה, צמצום המגזר הציבורי ומאבק כנגד ארגוני העובדים.
==ראו גם==
| |||