היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏אירועי ספטמבר השחור: קישורים פנימיים
מ הוספת קישור לאמין אל-חוסייני
שורה 105:
לאור האמור, הממשלה הירדנית בראשות עבדאללה נקטה צעדים ניכרים לשם שילובה של הגדה המערבית ואוכלוסייתה בממלכת ירדן מחד, תוך שמירת ההגמוניה הפוליטית והשלטון המעשי בידי נאמני השלטון הירדני מהגדה המזרחית מאידך. באופן כללי, מרבית המשרות הפוליטיות החשובות בממלכה, לרבות תפקידי הליבה כגון [[ראש ממשלת ירדן|ראש הממשלה]], אוישו כמעט תמיד על ידי תושבי הגדה המזרחית{{הערה|אשר ססר, '''בין ירדן לפלסטין: ביוגרפיה פוליטית של וצפי אל-תל''', תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1984, עמ' 17-9}}. גם המושלים הפלסטינים בערי ובכפרי הגדה המערבית, מונו בדרך כלל מקרב פלסטינים אשר נחשבו לתומכי המשטר ההאשמי, כדוגמת ראש עיריית [[חברון]], ושחקן חשוב בזירה הלאומית הפלסטינית בעתיד, [[מוחמד עלי אל-ג'עברי]]. למעשה, השלטון הירדני ניסה למנוע את צמיחתה של מנהיגות פלסטינית מקומית, אשר עשויה לערער את שלטונו באזור, ואף בממלכה כולה, וביקש להבטיח שאך עושי דברו ימונו למשרות הנחשבות בממלכה{{הערה|זאב בר-לביא, '''המשטר ההאשמי ומעמדו בגדה המערבית 1967-1949''', תל אביב: מכון שילוח באוניברסיטת תל אביב, 1981, עמ' 18-17}}.
 
חרף ניסיונות הממשל הירדני להכיל ולהטמיע את הגורם הפלסטיני במדינה, הרי שלסיפוחה של הגדה המערבית היו השפעות משמעותיות ביותר על אופייה וזהותה של הממלכה הירדנית, השפעות שבאו לידי ביטוי במהלך השנים הבאות. עצם הניסיון להבטיח את עליונותו של מיעוט בעל השכלה נחותה ותרבות פוליטית וחברתית מפותחת פחות, על הרוב המשכיל והמתקדם מבחינה תרבותית ופוליטית, היווה עוד מראשיתו אתגר קיומי לממלכה, ובמיוחד שחיכוך זה התמזג בחיכוכים ישנים נוספים בממלכה הירדנית, כדוגמת החיכוך הבין-אזורי בין הצפון והדרום. בסופו של דבר, מורת רוחם של פלסטינים רבים מצעדיו של עבדאללה, אשר נתפסו כבגידה ברעיון הפלסטיני, וכהוכחה נוספת להתנכרותו של המלך לאידיאל הפאן-ערביות, הביאו לבסוף להתנקשות בחייו ב-[[20 ביולי]] [[1951]], במסגרת ביקור רשמי ב[[הר הבית]], וזאת ביוזמתם וביצועם של קושרים פלסטינים, אשר לפי השמועות נשלחו על ידי מקורביו של חאג' [[אמין אל-חוסייני]]{{הערה|Salibi, '''The Modern History of Jordan''', Pp. 168-176}}.
 
==ממותו של עבדאללה הראשון ועד מלחמת 1967==