תומאס מאן – הבדלי גרסאות

ביומנים שפורסמו ביטא מאן את מחשבותיו ה[[הומוסקסואליות|הומו-ארוטיות]] ואת אופן התמודדותו איתן. ביומניו ייחס מאן חשיבות מרכזית בחייו לאהבתו לגברים צעירים, דבר שרוח התקופה, בה לא נהוג היה לדבר על נושא ה[[הומוסקסואליות]], לא אפשרה דיון בו.

 

 

גם ברבים מכתביו האחרים עסק מאן בהומוסקסואליות וב[[ארוטיקה]] גברית באופן סמוי, אך התשוקה נותרה רק בכתביו ולא מומשה. מאן, שנמשך בעיקר לנערים מתבגרים, לא תיאר את עצמו כהומוסקסואל פעיל. הוא ראה בהומוסקסואליות תופעה מעוררת השראה, אך מערערת הן את יסודות החברה והן את קיומו של היחיד. בקובץ המכתבים "על הנישואים" (Die Ehe im Übergang. Brief an den Grafen Hermann Keyserling), שהתפרסם ב-[[1925]], הבחין בין חיי זוגיות במסגרת [[נישואים]], שמעמידים צאצאים ומכוננים את המוסדות החברתיים והמדיניים, לבין היצר ההומו-ארוטי, שפירותיו הם [[אמנות|יצירות אמנות]], אך כשם שהוא הכרחי כך הוא הרסני. לדעתו, ההומוסקסואל - כמו ה[[אמן (אמנות)|אמן]] - מאיים על סדרי החברה ודוחף אותה ואת עצמו לשאול תחתיות. בתשוקה חד-מינית, טען, "אין כל ברכה לבד מברכת היופי, שאינה אלא ברכת המוות". ביומנים התוודה מאן על כיסופיו לאורח חיים אחר לחלוטין, החורג מיחסי הנישואים ה[[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואליים]], אבל הסביר כי החליט לשמור על החזות הבורגנית המהוגנת והמאופקת, הנחוצה לאדם במעמדו.{{הערה|שם=ReferenceA}}