רשת ההצלה בפירנצה – הבדלי גרסאות

* בדו"ח שנכתב ב1945ב- 1945 מאת פעיל המחתרת היהודית Eugenio Artom הוא מספר על פעילות ועד ההצלה שפעל בפירנצה. בתקופה הראשונה הוא היה קשור רק באופן עקיף לפעיולתלפעילות ההצלה. אחד המעצרים של נובמבר 1943 בהם נתפסו רבים מפעילי הועד , הוא הפך לפעיל יותר , על מנת לנסות לשקם את פעילות ההצלה. "פניתי אז לקרדינל הארכיבישוף ותחת הנחייתו ובסיועו הפעיל מונסיניור meneghelloמנגלו (giacomo mengehello), יד ימינו האצילי, הצלחתי לארגן ועד סיוע ליהודי פירנצה... לגבי המימון הוחלט שהכספים יגיעו מהקהילה היהודית ומהכמורה באופן שווה בשווה... למרות הקשיים... הצלחנו לגייס את הכספים ואף להעלות את סכום הסיוע בהדרגה. כבר במרס הגענו ל-200 ל' ובאפריל, לקראת פסח, הכפלנו את הסכום הודות לתרומת הסכום הנדרש באופן אישי על ידי הארכי בישוף"הארכיבישוף סכומי הכסף שהכנסייה העבירה גברו בהדרגה".

* בעדותה משנת 1972 מספרת מטילדה קאסין - ורדי: "הכרתי את האב צ'יפריאנו ריקוטי ב-23 בספטמבר 1943 הוא הוצג בפני על ידי בפרופסור ג'ורג'ו לה פירה אליו פניתי מטעם הקהילה היהודית של פירנצה כדי לבקש מקלט לפליטים היהודים שבאותם הימים הגיעו בהמונים לפירנצה מן הארצות השכנות האב הצעיר הסכים להצעה ללא שמץ של היסוס ומיד החל ללוותני ממקום למקום  וממנזר למנזר כדי להשתדל, בעזרת מכתב המלצה של הארכיהגמוןהארכיבישוף של פירנצה, אליה דלה קוסטה, למצוא מחבוא במנזרים שבעיר ובסביבה… כך התחיל למעשה מבצע דראמטידרמטי ושיטתי של לוויליווי יומיומי של עשרות פליטים למקומות סתר ומחבוא במנזרים שונים נוסף לפעילות המפרכת לשם קיום מגע מתמיד בין הקהילה והפליטים לבין המנזרים השונים, היה האב צ'יפריאנו חבר בועדבוועד המחתרתי לסיוע לפליטים. חברי בועדבוועד היו: דון מנגלו (מזכיר האכיבישוף), הרב נתן קאסוטו ז"ל, מרומר רפאל קאנטוני. , הנפש החיה לריכוז ואיסוף הכספים, והחתומה מטה. ועד זה, אשר ניהל פעילות מרבית ואינטנסיבית, היה מתכנס במקומות סתר שונים, בכנסיות, מזכירות הארכיבישוף, במנזר סן מארקו וכד'".

* בעדותה משנת 1995 מספרת מטילדה קאסין "בעזרתם החשובה של פרופ' לה םירהפירה ושל הארכי בישוףהארכיבישוף של פירנצה, הקרדינל אליה דלה קוסטה הקמנו את הועד להצלה היהודי נוצרי… הישיבות של הועד התקיימו כמעט תמיד במשרדי הארכיבישוף…".

* בעדותו מספר האב צ'יפריאנו ריקוטי:" איני יודע לגבי הריםערים אחרות, אך בפירנצה הוקם ארגון הצלה של ממש, לפי רצון הארכיבישוף, קרדינל אליה דלה קוסטה. אני זוכר שנקראתי למשרדי הארכיבישוף- לכל המאוחר ב20 בספטמבר 1943 - והלכתי לשם בליווי אב המסדר שלי, האב ראפלה קאי (raffaele cai). הארכיבישוף שאל אותי בנוכחות מונסיניור meneghelloמנגל'ו (giacomo mengehello) , אם אני חושב שאוכל להקדיש את עצמי לעזרה ליהודים , הוא נתן לי מכתב שנכתב על ידו, ושהציגוהציג אותי, כך שאוכל לפנות בסמכותיות רבה יותר למנזרים-  שרבים מהם לולא המכתב אולי לא היו פותחים את שעריהם כדי למצוא סידור לכל המסכנים הרבים."

* במכתב של לה פירה גיאורגיו נאמר: "להיכנס לפרטים הוא כמעט מעשה בלתי אפשרי, כה רחבה הייתה "אריגת אהבה" שעטפה בימים ההם את היהודים הפיורנטינים ולא רק הפיורנטינים - קורבנות הרדיפה ואחד מהאורגים היעילים והמנוסים היה האב צ'יפריאנו ריקוטי. הארכיהגמוןהארכיבישוף דלה קוסטה היה ללא ספק הרוח החיה של "מפעל אהבה" זה לשם הצלת אחים כה רבים".

* בדו"ח על פעילות ההצלה בפירנצה שככל הנראה נכתב על ידי מונסיניור מנגל'ו (giacomo mengehello)  נכתב:" עם הסימנים הראשונים של הרדיפה האיומה נגד היהודים באיטליה, גם בפירנצה הוקם ועד הצלה שיסייע ככל הניתן להצלתם ולתמיכתם של הנרדפים. הקרדינל אליה דלה קוסטה החליט שמונסיניור מנגל'ו המזכיר שלו,יהיה חבר בוועד, לעתידו של הכומר לאטו קזיני (leto cassini) הוועד לא נפגש במקום קבוע בגלל שפעילותו הייתה תמיד תחת ביקורת הוא התכנס באופן חשאי לגמאילגמרי במקומות שנבחרו ברגע האחרון, לעיתים קרובות במשרדי הארכיבישופות עצמה" עוד נכתב בדוח כי לפי ההנחיות של הארכי בישוףהארכיבישוף אסור היה להטביל יהודים שהביעו נכונות ורצון להתנצר בתקופת הרדיפות.

* בעדות של מונסיניור אנריקו ברטולטי (Enrico Bartoletti) מסופר שוב על כך שהמועמד הקים רשת הצלה למען היהודים הנרדפים ובהוראת המעמד הפך סמינרו מינור די (seminaro minore di) למקום קליטה ומיון של הפליטים היהודים.

* בעדות של הנזירה אסתר בוסנלי (Ester Busneli)  היא מספרת : " בחודש ספטמבר הוד קדושתו הקרדינל אליה דלה קוסטה ביקש מהבית שלנו לארח בהסתר את היהודים, קרבנות הרדיפה הגרמנית. קיויינוקיווינו שבמנזרים יהיו יותר בטוחים. אם המסדר הסכימה בשמחה ובאולם המרכזי הוכנסו מאותו הרגע חמישים נשים.

* אחד המנזרים שהפכו למקום מסתור לכחמישים נשים וילדיהן היה מנזר האחיות המיסיונריות של מריה, המנוהלת על ידי האם סנדרה בוסנלי ועוזרתה, האם בנדטה וספיניאני (שניהם מוכרות כחסידות אומות העולם). ב -26 בנובמבר 1943 פרצו חיילים גרמנים למנזר ועצרו את כל הנשים, למעט אשה אחת שהצליחה להסתתר. הקרבנות נלקחו לוורונהלורונה , וב- 6 בדצמבר גורשו לאושוויץ. כך אמרה האם: "בספטמבר ביקשה אלינה דלה קוסטה, כבודו, את ביתנו לארח בחשאי יהודים, שנפלו קורבן לרדיפות הגרמנים, וקיוונווקיווינו שיהיו בטוחים יותר בבתי הדת, והמנזר הכללי של הסדר שלנו נתן לה בשמחה , ומיד הובאו חמישים נשים לאולם הראשי ".